דרכי שלום לט

מותר במי-זודה הרי דאינו בכלל שכר ופשוט דהנודר מן המים אסור במי-זודה לפי מה דאמרינן שם (דף נ"א) הנודר מן החלב מותר בקום ור"י אוסר ושם בגמרא באתריה דר"י לקומא נמי קרי ליה קומא דחלבא ע"ש בר"ן. אם כן ה"ה במי-זודה ועדיף מיניה דשם לא נשארה רק הפסולת מהחלב אבל כאן המים כמקדם רק שנתערב בו פחמון (גאזע). ואין זה דומה להא שכתבו בשם רש"ל ז"ל לברך על חמיץ (קוואס או בארשט) וגם להא שכתב המ"א (בסי' קפ"ב) במי תפוחים דשם בגמרא (דף נ"א) הנודר מן התמרים מותר בדבש תמרים והקשה הר"ן תנא קמא מני לא ר"י ולא רבנן ותירץ בשם הרשב"א ז"ל דלא דמי דאלו גבי קום דחלב הקום לא נשתנה מצורה לצורה דמעיקרא נמי כשהיה מעורב עם החלב באותה צורה עצמה היה עכ"ל. הרי מבואר היכא דלא נשתנה לצורה אחרת הוא בכלל הקודם וה"ה במי-זודה דלא נשתנה לצורה אחרת הם בכלל הקודם משא"כ בחמיץ (בארשט וקוואס) דנשתנה לצורה אחרת ויש לו שם חדש. וגם במי תפוחים נשתנה לצורה אחרת ויש לו שם חדש: עסיס-תפוחים ("אפפעל מאסט") או "יין-תפוחים". ואפשר הוא הנקרא במשנה "יין תפוחים". וגם לפי תירוץ הר"ן ז"ל שתירץ דבקום כי קרי ליה קומא דחלבא מפני שעדיין תורת חלב עליו קרי ליה ולא להפריש בין זה לאחר שאין נקרא קום אלא זה עכ"ל. וכן ה"ה בנ"ד שנקרא מי- זודה הוא מפני שתורת מים עליהם ולא להפריש בין מי-זודה לאתר שהרי לא שכיח גזוז (זאדא) ממשקה אחרת

[ב] ועוד נראה פשוט לפי מה שמבואר בלבוש דהא דאין מברכין על המים משום דבעינן מידי דמזון ועיין בשו"ע יור"ד (סי' רי"ז) ואם אמר כל הזן עלי אסור בכל חוץ ממים ומלח א"כ בשאר משקין שיש בהם כח פליטת איזה פרי הוי מידי דמיזן משא"כ במי-זודה שאין בו פליטת שום דבר ואינם דומים לשום משקה לא בשמא ולא בריח ולא במראה ופשיטא שאין מברכין על מי-זודה. ואי משום דיש להם שם לווי א"כ ה"ה במים פושרים נימא הכי דהרי מבואר בר"ש (פי"ד דנגעים משנה א') וז"ל ופושרים נמי מטעם שם לווי מיפסלי עכ"ל

[ג] ובענין זה לומר "היכא דמימלך עליה שליח מיניה הוא" לאו כללא הוא. והוא רק היכא דמשתמע מלשונו שהרי בהא דהנודר מן הירק פריך הש"ס "והא מן ירק נדר". וכתב הר"ן ז"ל ואע"ג דר"ע יהיב טעמא למילתא דמימליך עליה שליח לא סגי ליה בהאי טעמא כיון דמן ירק נדר ע"ש. ומתרץ הש"ס באומר ירק המתבשל בקדירה עלי דאז הוא נכלל בלשונו ואעפי"כ אמר אביי שם מודה ר"ע לענין מלקות שאינו לוקה. ופירש הר"ן ואע"ג דמימליך עליה שליח לא מתסרי בודאי אלא מספיקא ע"ש, כי בענין נדרים אף שאינו נכלל בלשונו רק על צד מיעוט אמרינן סתם נדרים להחמיר. עיין בנדרים (דף נ"ג) מהו דתימא איזל בתר רובא קמ"ל ספק איסורא לחומרא ועיון שם נדרים (דף ס"א) מהו דתימא הלך אחר רוב השנים קמ"ל. ועיין ט"ז יור"ד (סי' ר"ח ס"ק א') כל שאפשר שנכנס בלשונו אסור אפילו הוא מיעוט בשם ההוא ע"ש. והיכא דנדר מן הירק ולא סיים המתבשל בקדרה אף דמימליך עליה שליח אינו נכנס אפילו בגדר ספק בצד מיעוט. ועיין בגמרא עירובין (דף כ"ט ע"ב) התם מים דצבעא מיקרי, ועיין שם בתוס' (ד"ה הכא) ודוק ודברתי על אדות זה עם הגאונים מו"ה מאיר אריק ז"ל אבד"ק בוטשאטש ומו"ה אברהם מענדיל שטיינבערג ז"ל אבד"ק בראדי והסכימו לדברי. והגאון ר"מ אריק ז"ל הראה דברי המ"א (ר"ם תפ"א) דעיקר תלוי בשם מים ע"ש, דשם לווי אינו מוציא כלל משם מים והדין פשוט כמו"ש: סימן כב. ב

[א] ועל דבר שאלתו באחד שרוצה לישא אשה ששמו כשם חמיו כבר נודע מה שמבואר בצוואת ר"י החסיד ז"ל שלא ישה אשה ששמה כשם אמו או שמו כשם חמיו. ומה שכתב בשו"ת נו"ב (ח"א סי' ע"ט) דכל צוואתו לא היתה אלא לזרעו אחריו ע"ש. יש להעיר בעיקר דבריו ממה שכתב הט"ז ביור"ד (סי' קי"ו ס"ק א') דאין כח ביד חכמים לאסור דבר שהתירה התורה ע"ש וכן בענין זה להחמיר נגד התלמוד ודו"ק

[ב] ובספר חכמת אדם (כלל קכ"ג אות י"ג) כתב דוקא כשהם משולשים כגון אדם ששמו ראובן וחתנו שמו ראובן ואם יקח חתן זה עוד חתן ששמו ראובן אז לא יצליח כיון שהוא משולש. וכ"כ להדיא בספר חסידים (סי' תע"ז) והעולם טועין בזה עכ"ל, וראיתי בשו"ת מהרש"ם (ח"א סי' קל"ו) הביא בשם הגה"ק מהר"ש ז"ל מבעלז וז"ל בס"ח (סי' תע"ז) מיירי כשראובן נשא אשה ששמה רבקה ובנו נשא אשה ששמה רבקה דדוקא כשהם משולשים היינו כשאין אמו של הבן שמה רבקה אלא נשא אחרת אחר מיתת אשתו הראשונה ובכה"ג דוקא במשולשים שהאב והבן ובן הבן נשאו נשים או שהאשה והבת ובת הבת לקחו ג' שמות לא יצליחו ולא מיירי כלל בחתן וחמיו או כלה וחמותה עכ"ד

אמנם בשו"ת חת"ס אה"ע (סי' קט"ז) כתב וז"ל ובאמת לא מצאתי חשש זה בספר חסידים כלל כ"א בסי' תע"ז שם נאמר דלא ישאו האב והבן שלשה נשים ששמות שלשתן שוה ותו לא נמצא דבר