דרכי שלום לח

יבער בשאר השבתות שגם הן בכלל תשביתו ובתוך הפסח דהיינו בחוה"מ יבער הן ע"י שריפה והן ע"י שאר השבתות כלשון תשביתו הכוללת כולן. ונאמר מסברא דביו"ט דאפשר לקיים המצות עשה דתשביתו בשאר השבתות שלא לעשות מלאכה ביו"ט ע"י שריפה שהיא אב מלאכה כיון שיש לקיום מצות תשביתו גם בשריפה בשאר הימים כלשון תשביתו הכוללת כולן אלא וודאי דסבירא ליה לרבי עקיבא אין ביעור חמץ אלא שריפה

אמנם לכאורה קשה לשיטת רש"י ז"ל שפירש על הא דאמרו שם בגמרא מדאורייתא בביטול בעלמא סגי ופירש"י מדכתיב תשביתו ולא כתיב תבערו והשבתה בלב הוי השבתה עכ"ל. וביאר הר"ן ז"ל דלשיטת רש"י שזה שאמרה התורה תשביתו יכול לקיים באחד משני דרכים או שיבטל בלבו כל חמץ שיש ברשותו ויוציאנו במחשבתו מרשותו ומדאורייתא סגי בהכי או אם לא בטלו צריך מה"ת לבדוק אחריו ויבערנו מן העולם ובביעור זה נחלקו ר"י וחכמים במה מבערו עכ"ד הרי לשיטת רש"י תשביתו היינו ביטול ובביטול מקיים מצות עשה דתשביתו

ושם בגמרא (דף ו') הבודק צריך שיבטל דילמא משכחת לה לבתר איסורא ולאו ברשותיה קיימא ולא מצי מבטל ליה ע"ש ורבי עקיבא סבירא ליה (פסחים דף ל"ב) דחמץ בפסח אסור בהנאה א"כ לאח"ז איסורא לאו ברשותיה קאי ולא מצי מבטל ליה. וקשה למה לא יליף רבי עקיבא דהאי אך ביום הראשון תשביתו מיירי בעיו"ט דאי מיירי ביו"ט הרי תשביתו כולל גם ביטול דהשבתה בלב הוי השבתה וזה אי אפשר להיות ביו"ט דלאח"ז איסורא אינו מועיל ביטול וכקושית הגאון רבי אברהם ברודא ז"ל ובזה אין לתרץ כתירוצי על קושית הגאון רא"ב דשם עכ"פ אפשר לקיים מצות עשה דתשביתו גם בשריפה בשאר הימים אבל כאן דבכל משך ימי התג אינו ברשותו ולא אפשר לו לקיים את מצות עשה דתשביתו ע"י ביטול כלל והרי תשביתו כוללת גם ביטול דהשבתה בלב הוי השבתה והתורה אמרה תשביתו ודוק

ומוכרחים אנו לומר דאי נימא דהאי אך ביום הראשון תשביתו קאי על יו"ט גלי לן קרא דבחמץ מועיל הביטול גם ביו"ט אף דאינו ברשותו כההוה אמינא בגמרא שם דלבתר איסורא מצי מבטל ליה וכענין שמפרש הר"ן ז"ל שיטת התוס' דביטול מטעם הפקר דאף על גב דהפקר כה"ג לא מהני בחמץ שאינו ברשותו של אדם רק דהתורה עשאו כאילו הוא ברשותו בגילוי דעת דלא ניחא ליה סגי. אם כי אין הדין כן בשאר הפקר. וכן לענין זה נאמר דמועיל הביטול גם לאחר זמן איסורא דהתורה אמרה תשביתו והשבתה בלב הוי השבתה. ולפ"ז לא קשה קושית הפ"י ממה שפירש"י דרחמנא אחשביה להבערתן שהרי בחמץ חזינן דלא קפיד קרא על הבערתן דבאמת מועיל גם ביטול והרי דמקיים מצות עשה דתשביתו אף דאינו מבערו כלל משא"כ בשריפת קדשים דליכא שם ענין ביטול כלל

וממוצא סרה תמיהת הנו"ב על פירש"י במה שפירש מדלא נפקא ליה דהאי יום הראשון עיו"ט הוא אלא מדאסור להבעיר ביו"ט והיינו דכוונת רש"י ז"ל דמדלא נפקא ליה דקרא איירי בעיו"ט דאי מיירי ביו"ט הרי תשביתו כוללת גם ביטול וביטול אי אפשר להיות ביו"ט ובע"כ צ"ל דאי נימא דמיירי ביו"ט הוה אמינא דמועיל הביטול גם ביו"ט ממילא שמעינן דאין ביעור חמץ אלא שריפה דאי השבתתו בכל דבר לוקמיה ביו"ט ויבערנו בדבר אתר יאכילנו לכלבים או ישליכנו לים דליכא למימר דרחמנא אחשביה להבערתן דהרי באמת מועיל גם ביטול דאינו מבערו כלל ואעפי"כ מקיים את המצוה דתשביתו ולא שייך אחשביה להבערתן ודוק

[ג] ובהיותי בזה עמדתי עמ"ש בנו"ב קמא (סי' הנ"ל) ליישב קושית הפ"י הנ"ל וכתב לחלק בין ביעור חמץ לשריפת קדשים טמאים וכתב שם וז"ל שמצות שריפת קדשים טמאים היא מצוה מצד עצמה וכתב עוד שמצות ביעורה חלה על כל אדם ובחמץ על בעל החמץ לבד מוטל הביעור עכ"ד. וצ"ע ממה שכתב בספר החינוך (מצוה קמ"ו) קדשים שטעונין שריפה במקדש שריפתן מוטלת על הכהנים ונשרפין בכל העיר כגון קדשים קלים הבעלים שורפים את חלקם אם נטמא או נותר בבתיהם והעובר ע"ז ולא שרף בשר טמא או נותר שהוא בידו ביטל עשה זו עכ"ל ונראה שמצוה הביעור היא רק על הבעלים: סימן כא א

שלום וכט"ס לכבוד ידיד נעורי היקר הרב המופלג בתורה יקר ונעלה כש"ת מו"ה יעקב געלער שליט"א

[א] מכתבך הגיעני וע"ד שאלתך אם מותר לברך כוס של ברכה על מי-זודה (זאדא וואססער) שרב אחד הורה שהם תמר מדינה והביא ראי' מנדרים (נ"ד) הנודר מן הירק כו' ור"ע אוסר ומפרש בגמרא כל מילתא דמימלך עליה שליח מיניה הוא. ה"ה בנ"ד אם שלח שליח להביא לו שכר אם לא נמצא שכר מימלך אם לקחת מי-זודה ש"מ דמין שכר הוא עכ"ד

לפענ"ד זה ליתא דמי לא יודה דהנודר מן השכר