דרכי שלום לה

איכא מ"ד דזנות לא שכיח וכתבו המפרשים בשם הר"ש מפליזא ז"ל לתרץ דיש חילוק בין ארוסה לנשואה דגבי ארוסה זנות שכיח ולגבי נשואה זנות לא שכיח דבעלה משמרה עכ"ד. ולפ"ז יש לומר דלא קינא לה רק על העת שהיה במרחק ממנה וחש לתקן דבר השכיח אבל אחר שבא לביתו מחל על קינויו דשוב לא הוה שכיח

[ט] עתה אפוא נבוא לעיקר הדין מבואר ברמב"ם (פכ"ד מהל"א הלכה כ"ה) אמר לה בינה לבינה אל תסתרי עם איש פלוני וראה אותה שנסתרה עמו ושהתה כדי טומאה אסורה עליו וכן הוא בטור וש"ע (סי' קט"ו) והוא מטעם דיש לחוש לדברי ריב"י דקינוי עפ"י עצמו ואף דגם לריב"י בסתירה בעי שני עדים כמבואר בגמרא היינו להשקותה בזמן הבית או להפסידה כתובתה בזמן הזה אבל לענין לאוסרה עליו סתירתה כטומאתה וכי היכי דראה שזינתה בלי עדים אסורה ה"נ בראה שנסתרה אחר הקינוי כמבואר בב"י (סי' קט"ו). ובאמת יש תימה שבש"ע (סי' קע"ח) מבואר בהיפוך דאם לא היה הקינוי בפני עדים מותרת וכבר העיר מזה בפ"ת (שם ס"ק ט"ו)

י ובשו"ת מהרש"ם הביא מתשו' הרשב"א ז"ל שפסק כרמב"ם ואני תמה דבתשו' הרשב"א (סי' אלף קפ"ז) מבואר בהיפוך וז"ל הרשב"א באמצע התשובה "ועוד דודאי אין לך דבר מכוער יותר ממי שקינא לאשתו עפ"י עצמו או אפילו בעד אחד ואמר לה אל תסתרי עם פלוני ונכנסה עמו לבית הסתר ושהתה עמו כדי ביאה ואפילו הכי אינה אסורה על בעלה" עכ"ל. וכן מבואר בשו"ת הרשב"א ז"ל (סי' אלף רל"ז) וז"ל "ואין האשה נאסרת על בעלה אלא ע"י קינוי וסתירה ואפילו קינא לה ונסתרה בפני ע"א אינה אסורה ויכול למחול על קינויו" עכ"ל. הרי מבואר ברשב"א דקינוי עפ"י עצמו או אפילו בעד אחד לא חשוב קינוי לאסרה על בעלה

[יא] וראיתי בשד"ח (מערכת אישות באספת דינים סי' א') הביא בשם המאירי (בחי' לפ"ק דסוטה) וז"ל ולא עוד אלא אף שלא בעדים ראוי ליזהר לקנא מאתר שהיו קצת חכמים סוברים בסוגיא זו שאף קינוי בלא עדים מועיל אין ראוי להכניס עצמו בכך ומ"מ אם עשה לא נאסרה שאין קינוי ולא סתירה כלום אלא בב' עדים כמו שביארנו עכ"ל. וכן הביא מדברי האו"ז בהלכות יבום וקדושין (סי' תרט"ז) וע"ש שמונה דעת האו"ז והמאירי והרשב"א והריטב"א והב"ת ולדעתו כן דעת הסמ"ג והטור ע"ש באורך באופן שגם בזה יש סניף גדול להתיר

[יב] ולשיטת הרמב"ם ז"ל והשו"ע (סי' קט"ו) באנו לדון האומר שראה את אשתו שזינתה אם נאמן בזה"ז דעיקר החומרא הוא דקינוי עפ"י עצמו תשוב קינוי וסתירה שאחר הקינוי חשובה כטומאה א"כ הוי כאומר שראה שזינתה והיא מכתשת דלפי דבריה לא שהתה כדי טומאה כלל ולא הוי סתירה בכה"ג. והנה בהגהת רמ"א (סי' קע"ח) מביא דעת הפוסקים בזה"ז שיש חדר"ג אינו נאמן לומר שמאמינה או שמאמין לדברי העד ונתווכחו האחרונים בדעת הרמ"א בדין האומר שראה בעצמו שזינתה ודעת השואל בתשו' נו"ב דדעת הרמ"א דבאומר שראה בעצמו שזינתה הכל מודים שמותרת לו שאם יהי' נאמן בטלה תקנת רגמ"ה דכל אחד יאמר כן והנו"ב שם הביא מתשו' רמ"א וסותר דברי השואל הובא בפ"ת (ס"ק

י"ט

) [יג] אמנם בשו"ת חת"ס (אה"ע סי' ק"ו) כתב בפשיטות כדברי השואל הנ"ל וז"ל מבואר בדבריו דיותר ראוי שלא להאמינו באומר שהוא עצמו ראה אותה מזנה ממה שע"א אומר כן והוא מאמין לדבריו דבע"א לא שייך לא שבקת תי ובטלה תקנת רגמאוה"ג שהרי מתקיימת התקנה שפיר בכל הנשים שבעולם דליכא ע"א וכיון דמייתי הרמ"א דעתם במאמין לע"א דלא מהני משום דקעבר על תקנת רגמ"ה א"כ כ"ש וק"ו בדליכא אפילו ע"א ואדרבה י"ל מה דסיים הרמ"א יש חולקים היינו בדאיכא ע"א מיהת אבל באין כאן אפילו ע"א אפשר דבכי האי גוונא מסכים הרמ"א ז"ל עם המתירים עכ"ל. וכן מבואר בשו"ת חת"ס (סי' קי"א ד"ה ואעפ"י) וע"ש שביאר בזה דברי הגהמ"י התמוהים דכיון שאינה נאסרת עליו למה יתנדה אלא ע"כ ברישא מיירי כשהבעל אומר שזינתה וא"כ לא מהימן כלל ושריא וכשאומרת טמאה אני לך והוא מאמין לה בזה אסורה לו לרבינו יוסף הנ"ל מ"מ מנדין אותו כמו שמנדין למי שעבר וגירש בע"כ עכ"ד. הרי מבואר דעת החת"ס דבאומר שראה שזינתה הוא כ"ש וק"ו שאינו נאמן. ואך במה שפירש בזה את דברי הגהמ"י אין דעתי נוחה דהרי בהגמ"י לא הזכיר דבר מאומרת טמאה אני והוא מאמין לדבריה. וגם איך יפרנס את דברי הרמ"א וכבר הקשה הב"ש (ס"ק ט') על דברי הרמ"א. וראיתי לפ"ת שהביא תשובת מהר"י הלוי ותשו' ברית אברהם ש דחקו לפרש את דברי הרמ"א. אמנם מה שפירש בברית אברהם דאינו נאמן ואסורה עליו אני תמה שהרי בהגמ"י מבואר להדיא דאינה אסורה עליו ע"ש

[יד] ונראה לפע"ד ליישב ולפרש את דברי הגהמ"י ואת דברי הרמ"א דהמעיין במרדכי במס' קדושין במה שכתב בשם הר"ש דכופין אותו (והיא הדיעה האמצעית שמביא הרמ"א) כתב שם וז"ל ואעפ"י שיש לתמוה קצת למה אינה נאמנת לאסור עצמה מגו דאי בעיא שאסרה נפשה בנדר שהודר ברבים למ"ד אין לו הפרה. וכן הוא יכול לדור ולא ימצא פתח עכ"ל ועפי"ז יש לבאר דברי הגהמ"י שכתב וז"ל הורה רבי יוסף האומר אשתו שזינתה דאינה אסורה עליו לפי משנה אחרונה דאינה נאמנת שמא עיניה נתנה באחר ה"נ שמא עיניו נתן באחרת מתקנת ר"ג שאינו יכול לגרשה עכ"ל. והיה קשה ליה להגהמ"י קושית המרדכי דלמה לא יהא נאמן הרי הוא בידו לאוסרה על עצמו בנדר שאין לו התרה לכן סיים וכתב ועוד נראה דיש לנדות את האוסר