דרכי שלום לב

ענין ללאו הבא מכלל עשה שכל שאין לאו מפורש בתורה אינו בדין מלקות אולם כאן הרי מפורש לא תאכלו כל נבילה ונבילה היא מה שאינו זבוח כאשר ביארתי ודוק

ומה שרצית להסביר הדברים על פי דברי רש"י בקדושין גבי ינאי דאין חזקת האם מועיל לינאי יש ליפרך שהרי שם גופים מחולקים ובנידון דידן הרי גוף אחד

ב] ובעיקר דברי רש"י ז"ל נראה לפענ"ד לפי דברי הרמב"ם הנ"ל שהבאתי דמאחר שהוחזק לנו הוי כודאי ונראה דדעת רש"י דשם אין אנו דנין כלל על אמו רק על ינאי ולו אין חזקת כשרות אבל אם אנו דנין גם על אמו והיינו מתירין אותה מכח חזקת כשרות ממילא היינו מתירין גם את ינאי והיינו טעמא דמאחר שאנו דנין לעשות מעשה עפ"י בי"ד שוב הוי כהוחזק לנו שהאם כשרה ממילא גם הוא כשר ואין לך הוחזק יותר מנעשה מעשה. ולפ"ז לא קשה קושית התוס' על פירש"י מהא דמכשיר בה מכשיר בבתה דשם אנו דנין גם על האם וממילא גם בתה כשרה אחר שנעשה מעשה להתיר האם. וגם במה שכתב הרמב"ן ז"ל בדין האומר לשליחו דחזקת הקרובות לא מהני היינו משום דאין אנו דנין על הקרובות כלל וזה מוכרח דהרי בנזיר הוא מימרא דרבי יוחנן דאסור בכל הנשים שבעולם ורבי יוחנן הוא הסובר דהמכשיר בה מכשיר בבתה אלא ודאי כמו שכתבתי. ושוב מצאתי בהפלאה (כתובות דף כ"ו) שכתב לפרש כן דעת רש"י ז"ל. ועיין בתוס' יבמות (דף ל' ע"ב ד"ה אשה) דמוקמינן הערוה בחזקת שלא נתגרשה עכ"ל ובתשו' בית יצחק אה"ע סי' ע"א אות א') הוכיח מזה דהתוס' לא סבירא להו כרמב"ן ע"ש: ג

] ואשר כתבת ששמעת מהגאון מו"ה יצחק שמלקיש ז"ל שאמר בשם הגאון הרי"ם ז"ל ליישב קושית התוס' על רש"י דהא דתרי ותרי מוקמינן אחזקה דוקא חזקה דמעיקרא שאינה מסברא ואינה מכרעת אבל חזקה דאתיא מכח סברא אם כי אלימא טובא אפי"ה אין כת בסברא להכריע נגד העדים וזוהי סברת התוס' שהקשו דיהיו נאמנים במגו דפסלו לקדמאי בגזלנותא ותירצו דמגו במקום עדים לא אמרינן וקשה הרי גם הם עדים אלא היינו טעמא דמגו שהוא סברא לא תכריע ומשו"ה המכשיר בה מכשיר בבתה דהיא סברא אתר שהאם כשרה ממילא הבת כשרה מה שאין כן בהא דינאי דמיירי בתרי ותרי אין שום סברא מועלת להכריע, דתרי כמאה, ואין לך סברא יותר טובה מעדים. עכ"ד הגאון הרי"ם ז"ל

לפענ"ד אלו דברים בלתי נכונים אם כי דבר זה מצד עצמו אמת שחזקה דאתיא מכח סברא אין לה כח להכריע נגד עדים היינו באם שנים אמרו שפרע תוך זמנו ושנים אמרו לא פרע אז אמרינן דהסברא לא תכריע. אמנם כאן לפי מה דאמרינן בכתובות (דף כ"ז) בעי רב אשי אמרה לא נחבאתי ולא נטמאתי מהו מי אמרינן מה לה לשקר או דילמא לא אמרינן ומאי שנא מההוא מעשה וכו' הכי השתא התם ודאי איכא מיא הכא ודאי איטמא חששא הוא ובמקום חששא אמרינן ע"כ. הרי מבואר היכא דאיכא עדים שלדבריהם איכא חששא אשר היינו אוסרים אותה מועילה הסברא להתיר והיינו טעמא דאין כח בהמגו שהוא סברא לומר שיהיו העדים מוכחשים ע"י הסברא אבל היכא דאפשר לקיים שניהם לומר שאין העדים אומרים שקר אז אזלינן בתר הסברא. א"כ ה"ה בנ"ד גבי עובדא דינאי שהסברא נותנת דינאי כשר מכת האם ואם כי תרי אמרי אשתבאי הרי הוא רק חששא, ואף אם נזיל בתר הסברא לא יהיו העדים מוכחשים דיכול להיות דאשתבאי והיא כשרה והרי ק"ו הוא דהתם במקום חששא אמרינן מה לו לשקר במקום עדים מכל שכן בנידון דידן דיש גם עדים עם הסברא ולמה לא תכריע הסברא דאין אנו מוכרחים לומר דהעדים שקר אמרו ודוק

ד] ובגוף דברי הגאון הרי"ם ז"ל יש לפקפק דידוע דלאו בכל מקום אמרינן תרי כמאה עיין בתוס' יבמות (דף פ"ח ד"ה אתא) וע' בגמרא כתובות (דף ט"ז) "אי כל הנישאת בתולה יש לה קול כי אתו עדים מאי הוה הנך סהדי שקרי נינהו" ולכאורה למה לא נימא תרי כמאה אלא היינו טעמא דלא אמרינן תרי כמאה רק בדבר שאפשר במציאות להיות כדברי עדים אם כי מן הסברא רחוק הדבר עכ"ז גדול כח העדים דאמרינן שנזדמנה עתה מציאות רחוקה אבל במקום שמסברא אין מציאות בעולם להיות כדברי העדים לא אמרינן תרי כמאה ואמרינן הנך סהדי שקרי נינהו נמצא לפי זה בנידון דידן דהסברא נותנת דאם האם כשרה הרי גם הבן כשר ואלמלי ידענו בודאי שהאם כשרה אין מציאות בשום אופן שהבן יהיה פסול מחמת שנולד ממנה ובסברא כזו אין אנו משגיחין בעדים כלל וכ"ז כתבתי ללמד על מקום אתר אבל בנידון דידן הרי האמת כמו שכתבתי דבמקום חששא אמרינן מגו במקום עדים וכן במקום חששא הסברא מכרעת ודוק היטב: סימן יט

שאלה איש אחד נסע לאמריקה ואתר ששהה שם איזו שנים בא שמה בן עירו וסיפר לו איך שאיש קל ידוע בעירו יוצא ונכנס בבית אשתו ואנשי עירו מרננים אתריה. וכתב אליה מכתב בכת"י בזה"ל "איך באשוועהר דיך אז זאלסט איהם ניט לאזען איבערטרעטען דיין שוועל און זאלסט מיט איהם נישט