דרכי שלום לא

דילקה מה"ת משום חזקת איסור והגאון ר"ז ז"ל מפשברסק תירץ דהרמב"ם ז"ל ס"ל כשיטת התוס' דליכא חזקת איסור אבמ"ה רק איסור עשה דשאינו זבוח ואין לוקין על עשה וא"כ לענין מ"מ דלוקין על עשה הרי איכא חזקה והוי וודאי איסור. אלו דבריך

[א] ונסתר מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב (בפ"א מהל"ש הלכה י"ב) וז"ל צריך לבדוק הסימנין לאח"ש ואם לא בדק ונחתך הראש קודם שיבדק הרי זו נבלה עכ"ל. ועיין תב"ש (סי' כ"ה) שביאר דברי הרמב"ם דהוי נבלה וודאי ולקי עליה מטעם דספק השקול אוקמיה אחזקה. ועיין בש"ך (ריש סי' כ"ה) ובש"ד (ס"ק א'). והא דפסק הרמב"ם דכל ספק בשחיטה לוקין רק מכות מרדות הוא מטעם דהרוב שוחטין כהוגן וגבי בדיקת הסימנין סובר הרמב"ם ז"ל דליכא רובא והוי ספק השקול ואוקמיה אחזקה ואין להאריך כי כבר ביאר הפמ"ג (בפתיחתו להל' שחיטה ה"ד) כל פרט ופרט ע"ש

וגם מה שאמרה תורה לא תאכלו כל נבילה שפירושה מתה וכולל הן מתה ע"י אחרים הן מתה מעצמה וכל שלא נשחטה כהוגן הרי היא מתה ע"י אחרים ורביע עליה לאו דלא תאכלו כל נבילה כמבואר ברמב"ם (פ"ג מהל' שחיטה הלכה י"ח) ע"ש וא"כ איך תאמר דמכח חזקה הוא וודאי אינו זבוח וליכא לאו דנבילה הרי היא בחזקת שלא נשחטה ומתה לפנינו ואין זה ענין ללאו הבא מכל עשה ודוק

ומה שרצה ליישב בזה דברי הכ"מ וכי מזה בלבד קשה על הכ"מ הרי דבריו תמוהים מכמה מקומות וכבר העיר הפמ"ג (בפתיחתו הכוללת לאו"ח חלק ראשון אות כ"ו) מהרמב"ם (פי"ז מהל' איסורי ביאה) ומהרמב"ם פ"ו מהל' נזירות (הלכה י"ט) ומהרמב"ם פ"ו מהל' איסורי מזבח ע"ש. ואני מוסיף מהרמב"ם פ"א מהל' שמיטה (הלכה ד') דהחורש בשביעית מכין אותו מכות מרדות וכתב שם הכ"מ (בהלכה א') בטעם הא' דבגמרא איכא פלוגתא ומספיקא לא מלקינן ליה ואפי"ה מכין אותו מ"מ

[ב] ונראה לפענ"ד דדברי הכסף משנה הם רק בלאו גרידא דהרי באיסור מיתה בודאי לוקין מכות מרדות על הספק כמבואר ברמב"ם בהרבה מקומות מהם בפ"א מהלא"ב (הלכה ט"ו) והטומטום ספק הוא וכו' מכין אותו מ"מ. ושם בפ"ג (הלכה ג') כתב כ"מ שנאמר פטור מכין אותו מ"מ וברמב"ם (פ"א מהל' שבת הלכה ג') כתב כ"מ שנאמר פטור מכין אותו מ"מ. ושם בהלכות שבת יש כמה הלכות שהוא פטור משום ספיקא ע"ש (פי"ג הלכה ג' וד' ועיין במ"מ שם). הרי דבאיסור חמור ליתא לכללא הנ"ל. א"כ י"ל ה"ה היכא דאיכא לאו ועשה לוקין מ"מ על הספק ובשחיטה איכא לאו ועשה כמבואר ברמב"ם (בפ"א מהל' שחיטה) וכן הוא במנין המצות להרמב"ם (אות קמ"ו), והא דפ"ו דנזירות יש לומר דבנזירות איכא גם עשה. ועיין ברמב"ם פ"א מהל' נזירות (הלכה ג') ועיין במנין המצות (אוח צ"ד) והא דפ"ו מהלא"מ כבר רמז הפמ"ג להלכה א' והא דפ"א מהל' שמיטה יש עשה דבחריש ובקציר תשבות כמבואר ברמב"ם שם (בהלכה א') והא דפי"ז מהלא"ב ספק גרושה וכו' י"ל דכהנים שאני כמבואר בגמרא יבמות (דף פ"ח) מנין שאם לא רצה דפנו ת"ל וקדשתו בע"כ וכו' איסור כהונה שאני ושם (דף קי"ד) כהנים שאני משום דריבה בהן מצות יתירות

[ג] ומ"ש ליישב קושית הגאון רע"א ז"ל בהגהות ליור"ד (סי' פ"ז) דאסור לבשל בשר טמא בחלב טהור או איפכא משום מ"ע והקשה דמשום מ"ע יש לאסור גם בשניהם טמאים וכתבת ליישב עפ"י דברי הט"ז באו"ח (סי' רמ"ד) דבמקום שיש שתי דרכי לתלות בהיתר ואחד באיסור לא חיישינן למ"ע. דבריך נכונים. ועלה בדעתי לומר לפמ"ש הש"ך (בס"ק ז') דבשר טמא ניכר וכן חלב טמא. והנה ביור"ד (סי' י"ח סעי' ד') ואמר ברי לי שלא עשיתי אלא הולכה לבד שחיטתו פסולה ע"ש בש"ך (ס"ק ח'). ובש"ד ס"ק הנ"ל הביא דברי הפ"ת דאם ראו עדים ואמרו ברי אין לאסור וכתב הפמ"ג וז"ל ויש לעיין אם אחד אומר בדדמי וכו' ע"ש ולפי"ז יש לחלק גם באדם אחד בשני דברים דאם רק מין אחד טמא אם כי טמא ניכר יש לחוש שיטעה ויאמר בדדמי כי חלב או בשר טהור הוא ואם שניהם טמאים אין לחוש שלא ירגיש ולא יכיר בשניהם ויאמר בדדמי כי טהורים הם והבן: סימן יח. לב"א הרה"ג הנ"ל שליט"א

מכתבך הגיעני ואשר באת לחזק דברי הגאון מהר"ז ז"ל והעתקת לשונו כיון דחזקה מכח עשה קיימי ואף דעכשיו היא נבילה לא הוי רק לאו הבא מכלל עשה כיון דחזקה מכח עשה קיימו עכ"ל

[א] הנה הרמב"ם ז"ל (פט"ז מהל' סנהדרין הלכה ו') כתב וז"ל אינו צריך שני עדים למלקות אלא בשעת מעשה אבל האיסור בעצמו בע"א יוחזק כיצד אמר ע"א חלב כליות הוא זה כו' הרי זה לוקה אעפ"י שעיקר האיסור בע"א עכ"ל. הרי מבואר אף דאינו לוקה רק בשני עדים אעפי"כ אחר שתקבל עדותו לענין איסור ממילא האוכלו לוקה ולא אמרינן כיון דכל כח האיסור מכח ע"א ועד אחד אין לו כח לחיוב מלקות א"כ יהא האוכלו פטור ממלקות אלא כיון שקיבלנו עדותו דדבר זה אסור מליתא דחלב ממילא חייב מלקות האוכלו. ה"ה כאן אחר שנתאמת ע"י חזקת איסור שבהמה זו לא נשחטה למיקם עליה באיסור עשה דשאינו זבוח, ממילא לוקה עליה משום נבילה. ואין זה