דרכי שלום כז

אחזקה דמעיקרא לומר דהשתא מת ה"נ אנו אמרינן דהשתא נכנס הדורס ועיין בחו"ד (סי' ק"ד ס"ק ג' ובסי' ק"ה סק"ד) בקושית הכו"פ ודוק והותר הספק הראשון

[ז] ואודות הספק השני שנולד אצל הנהר הרי מבואר בשו"ע דמקום רחב לא חיישינן ומבואר בש"ך (ס"ק כ"ג) דאפילו נמצא אחד מהן דרוסה אין חוששין לאידך ואמרינן דלא השיגם. ויש להעיר לפי מה שחידש הגאון מהרש"ק ז"ל בהגהותיו לפמ"ג יור"ד (סי' ל"ו) דהיכא דבעינן חזקה גמורה ולא מהני מצוי בזה דוקא תלתא בעינן אבל בטריפות דקיי"ל דתולין במצוי וכיון שיש שנים מיקרי מצוי ונסתייע מהר"ן נדרים שכתב בשם הירושלמי דבשתי פעמים מקרי רגיל וכדומה איתא בגמרא ביצה (דף ט"ז ההוא סמיא וכו') ע"ש א"כ בנ"ד דכבר פסק הרשב"א ז"ל דתולין במצוי א"כ לאחר שנמצא שנים נדרסים הוי מצוי לאיסור. אמנם בג"ד (סי' ל"ו ס"ק ל"ז) חולק על דברי הגאון מהרש"ק ז"ל ובנ"ד גם הגאון מהרש"ק מודה דהרי גם בג' יש פלוגתא וגם הרי דעת הגאון מהרש"ק דלגבי אחרים איכא ס"ס דעדיף ממצוי. ולפענ"ד נראה דמה שנחלקו אי בג' הוי חזקה במקום רחב היינו רק בחדר גדול ולא בחוץ דהוי כמחזקינן ממקום למקום ואטו ניחוש לכל העופות שהיו בשכונה הזאת ובחדר גדול שאני דהוי מקום אחד ודוק

[ח] ועל אדות הספק השלישי שנולד בהאכסדרה והדלת היה פתוח בזה באנו למחלוקת האחרונים אי מעלמא הוי חזקה בג' כי הדלת היתה פתוחה והרי הוא כמקום רחב שהרי יכולין לברוח והוא המ"כ שהביא הט"ז ודעת הט"ז והמ"א דלא הוי חזקה ובספר ת"י חולק וגם גאוני זמננו נו"נ בזה בספר בי"צ להגאון מלבוב (בח' יור"ד סי' ע"ח) פסק להקל והגאון מהרש"ם ז"ל בספרו ג"ד (סי' נ"ז ס"ק ל"ט) נוטה להחמיר ודוקא שידוע שדרס ג' אבל בנמצא פצועין והשאר אינן פצועין יש להקל ע"ש. ואני אינני מבין דברי הטו"ז שכתב שמ"כ אם נמצא ג' נדרסים יש להחמיר ולאסור כולם אפילו במקום רחב שכבר הוחזק עדר זה בנדרסין וכתב הט"ז שזה טעות דשם אמרינן דטבע של ירקות זו לגדל בו תולעים משא"כ כאן שכל בהמה יש לה חזקה טובה בפני עצמה עכ"ד ולא אבין, אם כי דברי הט"ז נכונים, מה שכתב על הלשון של המ"כ כי כבר הוחזק עדר זה בנדרסין אבל לדינא מה לנו לומר שהוחזק עדר זה הרי איכא למימר שהוחזק דורס זה שיוכל לדרוס אף במקום רחב והרי מדינא לולא שהמקום רחב קיי"ל חוששין לספק דרוסה ולא מהני החזקה שיש להבהמה ואך עיקר ההיתר משום שהמקום רחב ואחר שחזינן שהוחזק דורס זה לדרוס אף במקום רחב הרי נעשה מועד לדרוס במקום רחב ואין לומר דשמא עוף אחר חזק יותר ויוכל להשמיט את עצמו ולברוח הרי אמרינן במשנה דבבא קמא (דף ל"ז) מועד לקטנים ואינו מועד לגדולים הרי דבמין אחד אין חילוק וה"ה בהא דנמצא ג' טעיות בספר תורה היינו טעמא דהוחזק סופר זה לכתוב בטעות ממילא אין להס"ת חזקת כשרות. והמ"א באו"ח לא הביא רק דברי הט"ז בשם רש"ל (בסי' פ"ד) ודבריהם נכונים לפי שיטתם אבל מה ענין דרוסה וס"ת לשם בדרוסה הוחזק הדורס ובס"ת הוחזק הסופר. וכן נראה לדקדק מדברי מהרש"ל שהביא הש"ך (ס"ק כ"ג) דבמקום רחב אפילו נמצא אחד מהן דרוסה אין חוששין לאינך עכ"ל. ולכאורה הרי מהרש"ל הוא הסובר דבעלמא לא חיישינן כמבואר בט"ז (סי' פ"ד) בשמו ולמה כתב אחד מהן והיה לו לכתוב אפילו נמצאו נדרסים רבים. ואם כדברינו הרי ניחא דבנמצא כבר הוחזק הדורס לדרוס אף במקום רחב ואין זה ענין להא דמהרש"ל

[ט] והנה לפי דעת מהרש"ם ז"ל בנמצאו ג' פצועין והשאר אינן פצועין יש להקל מ"מ בנ"ד הרי לא ראינו בבר אווזא השלישית שום ריעותא רק לאחר שחיטה ואין לומר דממ"נ מותר לשחוט האחרות דאם לא נראה ריעותא אתר שחיטה הרי לא הוחזק לדרוס בלא פצועה והרי היא מותרת ואם נראה ריעותא נאסרנה דז"א שהרי כתב הטור בשם הרשב"א דאם לא בדק סמוך לדריסתו חיישינן שמא הבריא והטור השיג עליו והב"י הסכים להרשב"א בנ"ד כבר עברו איזו ימים ובפרט כשנמצאו דרוסות שלש פעמים מלבד שבפעם השלישית היו שלש דרוסות ועיין פמ"ג (סי' פ"ד ס"ק י"ז) דאם ג' אנשים לקחו ונמצא בג' תולעים (מילבין) יש לאסור גם בשאר בב'

[י] לכאורה י"ל הא דכתב הרשב"א ז"ל אהא דתלינן בכלב דדוקא כשיש לפנינו כלב וחתול שיש לפנינו דבר שיש לתלות בו להקל אבל כשבא לפנינו ולא ידענו במה, תולין במצוי בין להקל בין להחמיר עכ"ל ולדבריו הא דאמרו בגמרא דתלינן בכלבא זה דוקא היכא שהספק שקול דאיכא לפנינו כלב וחתול הרגילים לדרוס אבל היכא שהכלבים קרובים והדורסים רחוקים דיש צד לתלות בהקרוב זה לא שמענו מדברי הרשב"א א"כ בנ"ד שהכלבים הם קרובים ובפרט כפי ענין השאלה יש כלב ידוע שרגיל להזיק את העופות איכא למימר שהחזקה והקרוב עדיפי מרובא ואף שהתוס' (נדה דף י"ת) גבי תשע חניות כתבו דאזלינן בתר רובא נגד חזקה וכתבו התוס' אף שנמצא קרוב לחנות המוכרת נבילה י"ל דשאני התם דהוא רובא דאיתא קמן דחשוב טובא ועיין בתוו"ד (סי' ס"ג) ועיין בפמ"ג או"ח (סי' שכ"ה במש"ז ס"ק ז') וז"ל נסתפקתי רוב וקרוב וחזקה מסייע להקרוב אי אזלינן בתר קרוב וכעת הדבר צריך תלמוד עכ"ל ולא העיר מדברי התוס' נדה הנ"ל ועיין שו"מ מהד"ת (ח"א סי' מ' ד"ה והנה) אמנם מבואר בריב"ש (סי' שע"ט) דשתי חזקות הוי כמו רוב וא"כ אף אם הקרוב הוי כחזקה הוי ספק השקול ובגמ' אמרינן שם דתלינן בכלבא משום דאיכא חזקה להיתרא