עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryדרכי שלום

דרכי שלום כה

Darchei Sholom 25 · דרכי שלום · free full Hebrew text

Open in the reader →

וראיתי שכל צוארה מלא פצעים ונראו מאיזה נשיכה וסיפר לי את כל הנעשה ואמר שנמצא שם בשכונתו כלב שדרכו לרדוף אחר העופות ולהזיקם

[א] אודות הספק הא' שנולד בארוה (שאפע) באנו למחלוקת הצ"צ והפמ"ג דלדעת הצ"צ אין להקל מטעם דקטל חד די"ל השתא מתה והפמ"ג טען עליו בדברים נכונים וכן כתב כדבריו בלב"ש בחדושי דינים (ס"ק ל"א). וכבר נחלקו כיוצא בזה הטו"ז ומהר"ם מינץ ביור"ד (סי' שצ"ז) אי אזלינן בתר חזקה דמעיקרא או בתר השתא ודעת הטו"ז היכא שמבורר שמת אמרינן דמעיקרא היה מת ע"ש

והטו"ז ביור"ד (סי' ק"ד) הביא דברי או"ה וז"ל דלא כאו"ה שמתיר אם בא לפנינו כשהוא קשה אנו הולכין בתר שעת המצאה ואפילו שבודאי היה רך בעת נפילת האיסור דשמא נתקשה בתוך מעל"ע לנפילת העכבר והביא ראי' מהא דאמרינן כל הטומאות כשעת מציאתן עכ"ד. והטו"ז לא הודה לו בזה כי דעתו דרק במיתה אזלינן בתר השתא משום דכל חי עמד למות כמבואר בדבריו (בסי' שצ"ז) ואין סתירה לדבריו מדבריו שבאה"ע (סי' קנ"ו) שכתב לדחות דברי היש שרוצים לחלק שהאדם סופו למות ע"ש דשאני התם דשניהם מתו ורק דיש ספק מי שמת קודם וכן הוא בתשו' שו"מ מהד"ת (ח"ב סי' ל"א) ע"ש

ולא תקשה על הטו"ז ממה שכתבו התוס' חולין (דף י') גבי הא דילפינן חזקה מנגע והקשו התוס' דילמא ה"מ היכא דליכא ריעותא אבל היכא דאיכא ריעותא מנלן ותירצו התוס' דה"נ יש ריעותא דאפילו אי אשתכח חסר לסוף ז' מטמאין כל מי שנכנס לבית תוך ז' ולא אמרינן מדהשתא חסר מעיקרא נמי חסר עכ"ד התוס' והרי דלא אזלינן בתר השתא וניחא דהטו"ז לא כתב כן רק גבי מיתה משום דכל חי עומד למות לכן היכא דאיכא מיתה לפנינו אזלינן בתר השתא ועיין בפ"י בקו"א למסכת קדושין (דף ס"ד) ודוק

והמעיין בנקה"כ ביור"ד (סי' שנ"ז) במה שכתב לדחות ראיות הטו"ז יראה דבנ"ד מודה דמה שדחה ראי' הא' מהמפקח את הגל וז"ל י"ל דשאני התם דאיכא ריעותא שנפל הגל עליו עכ"ל גם בנ"ד איכא ריעותא שהרי נפל הדורס עליו. ומ"ש עוד וז"ל ועוד כשאמרינן למפרע משעת נפילת הגל מת יש זמן ידוע אבל הכא אין כאן זמן ידוע לומר למפרע מיום זה מת עכ"ל וביאור דבריו אף דחזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא היכא דיש לנו זמן קבוע לומר שנתחדש הענין בהיפוך ממעמדו וחזקתו הראשונה אזלינן בתר השתא ומתקיימות שתי החזקות ולפ"ז גם בנ"ד יש לנו זמן ידוע לומר שמת בשעה שדרסו ובכה"ג אזלינן בתר השתא

ומה שדחה הנקה"כ הראי' השניה מהמחליף פרה בחמור וז"ל דהתם איכא חזקה כנגדה וכו' גם בנ"ד יש חזקה להעופות האחרים והיא חזקה ברורה שבשעה שנולדו לא נולדו דרוסות. ועיין תב"ש (סי' כ"ט) וכבר העיר הפמ"ג מט"ז (סי' ע"ט) ועכ"פ איכא חזקת כשרות ודוק. ואף שכתבו התוס' דלא אזלינן בתר החזקה בדרוסה בספק משום דשכיחא טפי לאיסורא היינו היכא דספק אם דרס או לא אבל בנ"ד דלו ידענו שמת הנדרס הראשון תיכף לא היה לנו ספק כלל ועיקר הספק אם מת תיכף הנדרס הראשון או לא וזה לא שמענו מדברי התוס' והוי כשאר ספק השקול שהחזקה מכריעה וכיון שבאנו לזה אין אנו מוכרחים בנ"ד לבוא לסברת הטו"ז משום דכל תי עומד למות דדין זה מוסכם דהיכא דאיכא חזקה בהדי חזקה דהשתא אזלינן בכל מקום בתר השתא כמבואר בתוס' נדה (דף ד' ד"ה שכל) דהיכא דאיכא חזקת טהרה מסייע לחזקה דהשתא אמרינן דהוי כשעת מציאתן אף להקל וגם התב"ש בבכור שור למסכת מו"ק שחולק על הטו"ז בסי' שצ"ז מדברי התוס' שכתבו דלא אמרו כשעת מציאותן רק בקדשים מודה הוא דאם היה אפשר לומר אוקי גברא אחזקתיה שאינו אבל רק שדעתו שעכ"פ אבל הוא אפילו משמועה רחוקה ומצאתי סמוכין לדבריו מדברי התוס' קדושין (דף ע"ט ד"ה קידשה) וז"ל אבל אחר שקידשה היא עצמה ליכא חזקה דפנויה דממ"נ אשת איש היא עכ"ל. ועכ"פ הכל מודים דהיכא דאיכא חזקה מסייעה לחזקה דהשתא אזלינן בתר חזקה דהשתא

[ב] ואין סתירה לכלל זה שאמרנו מדברי התוס' חולין (דף ו' בד"ה ודלמא) שהקשו שם וז"ל דהוי לן למימר דשבקינן חזקת נגע ואזלינן בתר גברא ואוקמינן בחזקת טהרה והרי חסר לפניך עכ"ד. דהרי בנדה כתבו התוס' ישוב לזה וז"ל י"ל דגבי מקוה רגילות להתחסר מעט מעט ולכך איכא למימר דמעיקרא נמי חסר אבל הנגע רגילות להתחסר בבת אחת עכ"ל. וביאור דבריהן דבמקוה כיון דחסר לפנינו וידענו כי דרכם של מים להתחסר מעט מעט אם כי אין נ"מ לנו בהחסרון והמקוה בכשרותו עד שיגיע החסרון לטפה הראשונה מן הארבעים סאה ואותה הטפה נחסרה בבת אחת מכל מקום נשתנה ממדתו וממעמדו עוד טרם שנמדד לזאת הוא למפרע בחזקת חסר אבל בנגע יש לומר דברגע זה נחסר בבת אחת וטרם שראינו הנגע היה בחזקתו ומעמדו הראשון לכן החזקה דמעיקרא אלימה טובא ולא אזלינן בתר השתא נמצא בנ"ד דדמיא למקוה דמעת שהתחיל הדורס לדרום נתחסר חיות הנדרס מעט מעט חיותו הלכה הלוך ופחות כי כן דרכו של הנפצע והמוכה שחיותו הולכת לאט לאט ופוחתת אם כי אין נ"מ לנו כלל בחלישת הנדרס רק על רגע שמתה מ"מ הרי גם במקוה אין נ"מ לנו בחסרון שמקודם ורק על הטיפה הראשונה מארבעים סאה ואעפי"כ אזלינן