דרכי שלום כד

בהוכר עוברה דלא שייר כלום שפיר מקודשת עכ"ד. זה ליתא לפי מה דאמרינן בגמרא (נדרים כ"ט) ומה אילו אמר לאשה היום את אשתי ולמחר אי את אשתי מי נפקא בלא גט אמר ליה רבא בא מי קא מדמית קדושת דמים לקדושת הגוף וכו' ע"ש הרי לפנינו מבואר בהיפוך לרבא דיכולה להתקדש על היום ורק מטעם דקדושת הגוף לא פקעה בכדי לזאת צריכה גט ושם היינו טעמא למאן דס"ל פקעי משום דהוא כקטן שנולד דמי וכמו שפירש רש"י ז"ל ודו"ק

[ד] ובעיקר קושית הגאון רע"א ז"ל על הא דרבא נראה לפע"ד ליישב עפ"י הש"ס (נדרים דף ס"ח) אבעיא להו בעל מיגז גייז או מקלש קליש כגון דנדרה מתרין זיתין ושמע ארוס והפר לה ואכלתנון אי אמרינן מייגז גייז לקייא אי אמרינן מיקלש קליש איסורא בעלמא הוא וכתב הר"ן וז"ל כשמיפר חלקו מיגז גייז כלומר שחותך חצי הנדר לגמרי ומבטלו וחצי האחר נשאר חזק כבתחילה ולא אקליש ליה כלל או מקלש קליש דלא נימא תחתך חצי הנדר דלבטל האי פלגא ואידך פלגא כדקאי קאי אלא בהפרת הארוס מקלש קלים ליה כוליה נדר ומסיק שם הש"ס דלב"ש מיגז גייז ולב"ה מקלש קליש

ולפי"ז נוכל לומר בהא דמקדש חצי אשה דאינה מקודשת אי אמרינן מיגז גייז שפיר חלו הקדושין ואי אמרינן מקלש קליש לא חלו הקדושין ואחר דלדברי ב"ה מקלש קליש היינו טעמא דאשה ולא חצי אשה דהקדושין מתפשטין בכולה רק במקצת ומקלש קליש ולא תלו הקדושין כלל ולפ"ז נוכל לומר דהיינו טעמא דאם לא שייר בקנינא מקודשת דהיינו גבי חצי שפחה וחצי ב"ת כיון דלגבי רבה אמרינן מיגז גייז דהרי יש לו שיעבוד עליה על מחציתה שוב אין מקום להקדושין להתפשט בכולה וע"כ אמרינן גם לענין הקדושין מיגז גייז ונתקדשה לחצאין דאם אין הקדושין מתפשטין בכולה במקצת בע"כ מתפשטין במחציתה בכולה ורבא ס"ל דגם כאן הקדושין מתפשטין בכולה במקצתה ואין מעכב השיעבוד שעליה להתפשט דס"ל לרבא (גטין דף מ' ע"ב) הקדש מפקיע מידי שיעבוד וכיון דהקדושין מתפשטין בכולה ממילא מקלש קליש ולא חלו כלל ודוק היטב. נמצא לפ"ז לא קשה קושית הגאון רע"א ז"ל דשם גבי עובר אם אמנם דעובר ירך אמו והוי כחלק ממנה סוף סוף כיון דאין הקדושין הללו מתפשטין בהאם כלל ע"כ אמרינן מיגז גייז והקדושין בחלק זה דהיינו בבתה תלו בכולה דאין להם מקום אתר להתפשט ושפיר מקודשת: סימן יג

ליישב קושית הראשונים באס"ז לכתובות (דף ט"ו) דקיי"ל רמא"ש מומחין הן והקשה באס"ז דלהוי האי רוב מחצה על מחצה שהרי כשמביאין הבהמה לביתו של השוחט הרי הוא קבוע וכמחצה על מחצה דמי וכמו שמחלק הש"ס (כתובות ט"ו) לא צריכא דקא אזלא איהי לגבייהו דה"ל קבוע ע"ש

ואמרתי ליישב דהא דקיי"ל רמא"ש מומחין הן והקשה הריטב"א ז"ל דנימא סמוך מעוטא לחזקה חזקת אמ"ה ותירץ דהוי מעוטא דמעוטא דגם במיעוט שאין מומחין יש שאין מקלקלין וכן כתב במשמרת הבית להרשב"א ז"ל דגם במיעוט שאין מומחין יש שלא יקלקלו בשחיטתן עכ"ד

והנה בספר שלום ירושלים כתב ליישב קושית הר"ש מקינון דיאסרו כל השדות לחרוש ולזרוע שמא הוא נחל איתן דהוי קבוע וכתב ליישב דכי אמרינן כל קבוע כמחצה על מחצה דמי היכא דגוף האיסור נאסר בלא רוב אבל היכא דגוף האיסור לא נאסר רק מטעם רוב לא אמרינן חידוש דקבוע ומש"ה בנחל איתן די"ל דעגלה טריפה הוי ורק מטעם רוב הוא דאסור לא אמרינן קבוע דממ"נ מוכרחים לבוא לתורת רובא עכ"ד

ועפי"ז מתורצת קושית האס"ז הנ"ל דאפילו אם נימא דהשוחט הוא ממיעוטא דאין מומחין הרי אפשר להיות ששחט שפיר ורק דעפ"י רוב מי שאינו מומחה מקלקל בשחיטתו וא"כ ממ"נ מוכרחים אנחנו לבוא לתורת רוב ובכה"ג לא אמרינן חידש דקבוע. אמנם גוף סברת השלום ירושלים צ"ע ועיין בי"צ יורה דעה (ח"ב סי' ט' אות כ"ה) ועיין בספר דברי שאול מבעל שו"מ (ביור"ד סי' ג') שהביא דברי השיטה מקובצת והוא הקשה לפ"ז בהא דרוב בקיאין בריש גטין דנימא ג"כ דאם הסופר מגרש בביתו הו"ל קבוע ע"ש מה שכתב בזה. ובדברי הר"ש מקינון עיין בחוו"ד (סי' ק"י ס"ק ו') במ"ש ומשמע מדבריו דקרקע בקרקע שייך ביטול והשיג עליו. ועיין בספר בני אהובה (פ"ט מהל"א הלכה ו') במה שכתב ליישב דברי הרמ"א (באה"ע סי' ל"ה סעי' י"א) והעלה דבדבר דלא שייך ביטול שייך איסור קבוע אף שאיננו ניכר ודוק היטב. ובעיקר דבריו עיין בפמ"ג יור"ד וסי' ק"י בש"ד ס"ק י"ד בד"ה ואני תמה על עצמי) ע"ש: סימן יד

נשאלתי מאחד שהכניס בלילה באכסדרה (שאפע) ארבעים אווזות וכמה בר אווזות וכן כמה תרנגולים ובבוקר מצא בר אווזא אחת פצועה ונת ובהעופות האחרים לא ראה שום ריעותא. אח"כ היו הבר אווזות אצל הנהר ומצא שתי בר אווזות שהיו פצועות ונקרעות ובבר אווזות אחרות לא היתה שום ריעותא. אח"כ הכניס בלילה רק הבר אווזות באכסדרה והדלת היתה פתוחה ובבוקר מצא בר אווזא אחת פצועה ונקרעת ודם יוצא מפיה מפרפרת ונוטה למות. ובר אווזא אחרת פצועה שחט לחסרון ידיעתו והביאה לפני