דרכי שלום כג

דוב לייטער שליט"א (זללה"ה) אבד"ק זאוואלוב יע"א

[א] ר"ד הביא קושית הגאון רבי שלמה איגר ז"ל דהקשה על הרמב"ם ז"ל דפסק ובפ"ד מהל"א) בהוכר העובר מקודשת ובפ"ז (מהל' עבדים) כתב האומר לשפחתו הרי את שפחה וולדך ב"ת דלא מהני דהוי כמו שמשחרר חציה א"כ ה"נ להוי כמקדש חצי אשה ע"כ. מ"ש כי פלא על הגאון הנ"ל שהרי לפי דברי הראב"ד והכ"מ סובר הרמב"ם ז"ל דעובר לאו ירך אמו כו'

ואני תמה על תמיהתו איך אפשר לומר דהרמב"ם ז"ל סובר בזה עובר לאו ירך אמו אם כתב בפירוש דהוי כמו שמשחרר חציה. והראב"ד ז"ל לא כתב רק פירוש וטעם על הלכה אבל לשון הרמב"ם ז"ל באמת קשיא מרישא לסיפא. ובמפרש על הירושלמי קדושין כתב וז"ל והרמב"ם דפסק וכו' נראה מדבריו שתפס לעיקר הטעם משום דהוי כמשחרר חציה וזהו שהשיג עליו הראב"ד קשיא הרישא לסיפא והכ"מ כתב שאין זו השגה אלא פירוש וטעם ושפי' ומבואר הוא שהוא ז"ל משיג על שתפס זה הטעם והיה לו לכתוב משום דאינו בא לעולם או משום דאין העבד מקבל גט לחברו מיד רבו שלו ור"ל דאפילו לעוברה לאו כלום הוא דהוי כאחר דעובר לאו ירך אמו כדמשמע מריש דברי הרמב"ם ואם דלענין זה אין נ"מ מ"מ איכא נ"מ בעלמא להני טעמא עכ"ל המפרש גם הלח"מ לא נחה דעתו בזה שכתב הכ"מ ע"ש

אמנם לפענ"ד נראה דהרי מבואר ברמב"ם (בפ"ג מהל' איסורי מזבח הל' י"ב) וז"ל וכולן ולדותיהן מותרין למזבח חוץ מולד נרבעת ונעבדת ומוקצת ושהמית את האדם שולדן אסורין למזבח כמותן בד"א כשנעבדו בהעבירה או שהמיתה כשהיתה מעוברת שהרי הולד מצוי עמה בעת שנפסלה והוה כאבר מאבריה עכ"ל ופסק כרבא דאמר ולד הנרבעה אסורה היא וולדה נרבעו ולד נוגחת אסורה היא וולדה נגחו והתוס' (ב"ק דף מ"ז ע"א ד"ה מאי) כתבו מדאמר רבא וולד הנרבעת והנוגחת אסורה אין להוכיח דעובר ירך אמו דהתם היינו טעמא שהולד עצמו נהנה מרביעה והיא וולדה נגחו ונרבעו ועיין בתוס' סנהדרין (דף פ' ד"ה עובר) הרי מבואר דאף אי אמרינן דעובר לאו ירך אמו אפילו הכי ולד נוגחת אסורה דהיא וולדה נגחו וגם הרמב"ם ז"ל מחלק מענין לענין שכתב וכולן ולדותיהן מותרין למזבח חוץ מזה. וא"כ בנ"ד מה לי אם נגחה הבהמה מה לי אם עשתה עבודה אחרת וכמו דגבי נגיחה אמרינן היא וולדה נגחו כמו כן בכל המלאכות דעשתה השפחה אמרינן דהיא וולדה עשו. וא"כ הדברים כפשטן דברישא היינו טעמא דעובר לאו ירך אמו ובסיפא אמרינן דעובר ירך אמו וכמו שכתבו התוס' הנ"ל ודוק. וממילא לא קשה קושית הגאון רבי שלמה איגר ז"ל. ואחר שביארתי דברי הרמב"ם דלא קשה מרישא לסיפא אמרתי לבאר הא דלא כתב הרמב"ם ז"ל הטעמים של הראב"ד ז"ל דאם היה כותב מטעם דשלב"ל היה משמע מדבריו דאם כבר בא לעולם מהני וזה ליתא דאין העבד מקבל גט לחברו מיד רבו שלו ואם היה כותב מטעם השני דאין העבד מקבל גט לחברו מיד רבו שלו לא יספיק זה הטעם לחוד דתקשה הרי בכאן עובר ירך אמו ונעשה כמי שהקנה לה אחד מאבריה וע"כ יוסיף הטעם השני דהמשחרר חצי עבדו לא קנה כמבואר בש"ס (גיטין) שני גדולי הדור פירשו הדבר ועיין פירש"י. וא"כ למה ליה להרמב"ם לכתוב טעם זה אשר כבר ידענו דין זה מדבריו שם (בפ"י הל"ח) והרי די לן בטעם זה לחוד דהוי כמו שמשחרר חציה והמשחרר חצי עבדו לא קנה ושמעינן מדבריו דבהא וכדומה עובר ירך אמו ודוק

[ב] בענין זה דעובר ירך אמו צ"ע דהרמב"ם כתב (בפ"ג מהל' נחלות הלכה ב') הבכור נוטל בה ובולדה פי שנים וכתב הה"מ הטעם דעובר ירך אמו ובפ"ג (מהל' טומאת מת הלנה ה') כתב או שקברו אשה מעוברת ועוברה במעיה אין להם רקב וכן כתב בפ"ז (מהל' נזירות הלכה ד'). ונראה דעובר לאו ירך אמו וצ"ע. והנה התוס' (סנהדרין דף פ' ד"ה עובר) אחר שכתבו בשם ר"ת ז"ל דעובר לאו ירך אמו, כתבו ומיהו ההוא דפרק הפרה קשה אמאי כי ליתה לפרה משתלם רביע נזק מן הולד כיון דלאו ירך אמו אע"ג דהוא נמי אזיק למה ישלם חלקו וחלק פרה אטו שני שוורים תמים שהזיקו אם אבד אחד מהן מי הוה משלם אידך חלקו וחלק חברו פשיטא דלא משלם. עכ"ד. וכן כתבו בב"ק דמהא מבואר דעובר ירך אמו לרבא ע"ש. והנה הרמב"ם ז"ל השמיט דין זה (בפ"ט מהל' נזקי ממון הלכה א') וע"ש שכתב בהמה מעוברת שהזיקה גובה חצי נזק ממנה ומולדה ולא סיים דאי ליתא לפרה משלם כל החצי נזק מהוולד כמבואר בשו"ע (חו"מ סי' שצ"ט סעי' א') ונראה מזה דעובר לאו ירך אמו הוא וצ"ע

[ג] וכ"ת הביא במכתבו קושית הגאון רבי עקיבא איגר ז"ל על הא דרבא ס"ל דחציה שפחה אינה מקודשת וס"ל עובר ירך אמו איך יפרנס הא דהוכר העובר מקודשת וכ"ת רצה להוכיח מהרשב"א וכתב וז"ל דרבא לא ס"ל הטעם דאשה ולא חצי אשה ורק מטעם דשייר בקנינא וא"כ שפיר ניחא בהוכר עוברה מקודשת עכ"ד. אבל איך יפרנס הא דבעי רבא בקדושין (דף ז') שני חצייך בפרוטה מאי או דילמא אין אשה מתקדשת לחצאין כלל והרי בכאן לא שייר בקנינא ורק הטעם דאינה מתקדשת לחצאין כלל. וגם מה שכתב כ"ת וז"ל ולבאר החילוק דלרבא בחציה שפחה אינה מקודשת ובהוכר עוברה מקודשת ומאי שייר בקנינא בחציה שפחה איכא לרבא ואך דפליגי בגמרא אי פקעי או גמרי א"כ י"ל דרבא ס"ל פקעי ולכן סובר דגם קודם אינה מקודשת כיון שאם תשתחרר יהא פקעי קדושין ויכולה להתקדש לאחר ואין לך שיור גדול מזה וא"כ אינה מקודשת משא"כ