דרכי שלום יח

כמתנת שכיב מרע שקונה בדיבור משמע שיש לו נכסים במקום אחר עכ"ד הרשב"א ז"ל וע"ז הקשה המל"מ דהכא דהוא אומר שכיב מרע הייתי והם אומרים בריא ע"כ בשקנו מידו דאי לא היכי מצי קנו בבריא בלא קנין א"כ אמאי אמרינן דעל המקבל להביא ראי' שהיה בריא הא כיון שקנו מידו מעשיו מוכיחים שהיה בריא כי היכא דהתם מפני טעם זה להרשב"א וכו' יע"ש שהניח הקושיא בלי תירוץ. ומעתה לק"מ מה שהקשה דאיכא הוכחה שהיה ש"מ דכיון דמיירי בשקנו מידו איכא הוכחה גם להיפך דהוה שכיב מרע מה שאין כן בהא דהרשב"א ודו"ק

ומה שכתב וז"ל תמה אקרא הלא ממקומו הוא מוכרע דאפילו במקום שיש הוכתה זו דקנו מניה ומוכח דלחלוטין נתנה אפילו הכי אם יש כנגדה אומדנא דאין אדם נותן כל מה שיש לו הוא מכריע ודנין דאם עמד חוזר והדבר מפורש בש"ס דש"מ שכתב כל נכסיו אעפ"י שקנו מידו אם עמד חוזר. הרי מפורש דלא מהני האומדנא דקנין לעומת האומדנא דאין אדם נותן כו' עכ"ד

מאד אני תמה ע"ד ומה ענין אומדנא דקנו לכאן ואיך המציא אומדנא מדעתו אשר בשו"ע אין שום חילוק במתנת שכיב מרע בין קנו מידו או לא דעד כאן לא שמענו מדברי הרשב"א ז"ל הוכחת הקנין אלא היכא דבלא הקנין אנו עומדים בספק אז הוכחת הקנין נוטה לאופן השני אבל היכא דזולת הקנין אין כאן ספק כלל אז הקנין לא מעלה ולא מוריד. למשל אם מספקא לן אם המעשה היה ביום או בלילה ע"ז שייך להביא ראי' שהיה הנר דולק בשעת מעשה ומסתמא היה בלילה אבל אם ידעינן שהמעשה היה ביום בלי ספק מה לנו לעדותו של הנר דולק על דבר שאין בו ספק כלל

[ב] תכלית הדברים שיש לפנינו שלשה דינים שונים. א) מתנת שכיב מרע שכתב כל נכסיו שע"ז אמרו חכז"ל שלא היתה המתנה לחלוטין ואין חילוק אם קנו מידו או לא דאין כאן ספק כלל דשניהם מודים דהוה מתנת שכיב מרע ורק דספק אם דעתו היתה רק באופן שימות או שנתן לחלוטין ע"ז מעידה האומדנא שהתכון רק לתת את המתנה אם ימות

ב) דין הרשב"א ז"ל דנתן נכסים הידועים לנו ויש ספק שמא יש לו איזו נכסים במקום אחר ואם יש לו נכסים במקום אחר אין כאן דין מתנת שכיב מרע רק כשאר מתנת בריא. וזה הספק נולד לנו אף אם לא היה הקנין והקנין מכריע דהיתה מתנת בריא דבודאי יש לו נכסים במקום אחר וזה רק היכא דהספק נולד לנו זולת הקנין אבל באם כתב כל נכסיו דאין כאן ספק כלל הקנין לא מעלה ולא מוריד. והנה בדין השני הנ"ל הרי האומדנא דאין אדם נותן כו' לא מעלה ולא מוריד ואין מקום לה דבכל אופן שנאמר שהיה אין סחורה להאומדנא ולזאת הקנין מכריע ומוכיח שהיה במתנת בריא ואין מזה סתירה להאומדנא דאני אומר שבאמת לא נתן הכל

ג) הוא נידון דידן שזה טוען שהיתה מתנת בריא וזה טוען שהיתה מתנת שכיב מרע וכתב כל נכסיו ואף אם לא היה הקנין היה ספק לנו איך ומה היה. אם היה מתנת שכיב מרע או מתנת בריא אם כי לדינא אם לא היה הקנין אין נ"מ דבין כך ובין כך חוזר אעפי"כ הרי אנחנו לא נדע איך ובאיזה אופן היה דהם מכחישים זה את זה לזאת הואיל דקנו מידו הרי הוכחה שהיה מתנת בריא וכן גם האומדנא דאין אדם נותן את כל אשר לו תוכיח בכאן דהיה מתנת שכיב מרע ושתי הוכחות סותרות זו את זו ויש פנים לכאן ולכאן ומתורצת קושית כ"ת ונתיישב קושית המל"מ ודו"ק: סימן ו

לנ"א החריף ובקי טובא כמר זאב לייטער נ"י כעת הרב הגאון אבד"ק פיטסבורג יע"א בעהמ"ס בית דוד

[א] מכתבך הגיעני מה שהקשית בהא דחולין (צ"ו) לק"מ דלא שייך חזקת כשרות רק באדם ידוע ועיין תוס' שבועות (דף מ"ו ע"ב ד"ה וספרא) וז"ל וליכא למימר החם טעמא דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן דהתם לא קאמר שהוא גנבו אלא אומר שהגנבים גנבו וכמה גנבים איכא בעלמא עכ"ל ועיין בהרא"ש ובש"ך (חו"מ סי' קל"ג) ועיין בית שמואל באה"ע (סי' י"ז ס"ק פ"ד) ד"ה וי"ל וכו' ודו"ק היטב שם ותבין כוונתו ובחנם השיג עליו בתשו' נו"ב וכבר העיר בזה בתשו' שו"מ וקצרתי כי לפניך הכל גלוי ושוב מצאתי בשו"ת נטע שעשועים (חאה"ע סי' ע"ט) שביאר כן דברי הבית שמואל

[ב] ואשר הבאת אומר הבא מן החדש קושית השעה"מ אמאי חייב לפדות את בנו דילמא טריפה הוא ואין הולכין בממון אחר הרוב וכתבת לתרץ עפ"י דברי השיטה מקובצת בב"ק (דף י"א) דבמצוה הולכין אחר הרוב עכ"ד. לא יצאת ידי חובת העיון, דבשיטה מקובצת כתוב בלשון קושיא וז"ל ומיהו קשה לי נימא דמשום מצוה הולכין אתר הרוב כדי לקיים המצוה וכו' ע"ש ועיין שו"ת שו"מ מהד"ת (ח"ד סי' קנ"ג). והנה מבואר ברי"ט אלגאזי בכורות (פ"ג אות כ"ה) וז"ל והנה לענין זה דאין הולכין בממון אחר הרוב לענין נתינת בכור לכהן יראה דאיכא ב' סברות ע"ש וכתב עוד וז"ל והנה צריך למודעי שמ"ש שם לדעת רבינו והרא"ש דאפשר דס"ל לענין מתנות כהונה חשוב כדבר איסור ואזלינן בתר רובא טעות היא בידי עכ"ל ושם