דרכי שלום טו

והקשה לפ"ז אמאי גזרו בשאיבה כלל וי"ל משום גזירה שמא יטבול בכלי דהא וודאי אסור מדאורייתא עכ"ל. ואם גזרו על כל מים שאובים מחשש שמא יבואו לטבול בתוך כלי מכש"כ שיש לגזור מכלי זה על כלי אחר וכולה חדא גזירה היא ואין זה ענין לנסרים שאין להם בית- קיבול וכן כתב בתשו' נוב"ת (סי' קל"א) וז"ל מ"מ הבו דלא לוסיף מהיתר הנסרים ושם שייכים כמה סברות להיתר עכ"ל הנו"ב יע"ש

[כ] אמנם בנ"ד מעיקרא דדינא פירכא דמה שכתבו הר"ש והרא"ש בהא דמעיין שהעבירו ע"ג השוקת דהוא פסול משום גזירה משום דקשיא להו מהא דרבא (פרק חומר בקודש) כשיש בפיו כשפוה"נ טובלין בתוכו ומשום האי קושיא כתבו דהכא היינו טעמא משום גזירה וזה דוקא היכא שיש נקב כשפוה"נ אבל היכא דליכא כשפוה"נ אין הפסול משום גזירה רק פסול מדינא כמבואר ברמב"ם (פ"ג דמקואות הלכה כ"ו) ואם הטהו על צדו והטביל לא עלתה להן טבילה עד שיהי' פיו רחב כשפוה"נ עכ"ל וכן הוא בשו"ע (סי' ר"א סעיף ט') ועיין שם בטו"ז (ס"ק י"ח) ובש"ך (ס"ק כ"ח) מה שכתב בשם הר"ש ודין זה הוא מהתוספתא בלי שום חולק ולפ"ז בנ"ד דהנקב הוא מן הצד והקנה היורד להנקב של המודד-מים (מוטטער) הוא כאצבע קטנה ויש לו בית קיבול ופסול משום כלי מדינא ולא משום גזירה

[ג] ולפ"ז נסתר מה שכתב בתשו' לצרף דברי הרשב"א בתשו' וכפי מה שפירש הב"י דבריו דאפילו כל מי המעיין מקלחים לתוך השוקת כשר להטביל בהמים היוצאים ממנה דזה דוקא כשהנקב הוי כשפוה"נ דהרי הב"י אחר שפירש דברי הרשב"א בתשו' כתב וז"ל וכן נראה ממ"ש בשער המים שבסוף ת"ה כלים העשוים לקבל את המים אם ניקבו בשוליהם אפי' נקב כל שהוא אם עברו בהם מים ונפלו מעצמם למקוה אינם נחשבים כלים לפסול את המקוה ואם ניקבו מן הצדדים פוסלים את המקוה עד שיהי' בנקב כשפוה"נ ויראה לי שכל שיש נקב כשפוה"נ אינו כלי לפסול את המקוה ע"כ ואעפ"י שסיים וכתב אלא שראיתי לאחד מגדולי המורים שכתב שאפי' יש בצדו נקב כשפוה"נ אם יכול לקבל מים כל שהוא למטה מן הנקב פוסל את המקוה ולו שומעין שאמר להחמיר עכ"ל. מ"מ י"ל שדברי הרשב"א בתשו' הם עפ"י שנראה לבעל שער המים מדעת עצמו עכ"ל הב"י. הרי מבואר שהרשב"א אינו מתיר להכשיר מים היוצאים רק כשיש נקב כשפוה"נ והב"י מביא משם ראי' לפירושו בתשו' וא"כ בנ"ד דליכא נקב כשפוה"נ אין שום היתר גם לדיעה זו

[ד] גם מה שכתב בתשו' הנ"ל וז"ל אע"ג דהרשב"א בתורת הבית לא פסק הכי כבר כתב מהרי"ל בתשו' דכל פוסק שהוא סותר א"ע בתשו' לפסקיו דבריו שבתשו' הם עיקר מפני שהוא הלכה למעשה עכ"ד יעיין כת"ה בב"י (סי' ר"א) בדין דאין טובלין בכלים מה שהביא שם שהרא"ש סותר א"ע בפסקיו למ"ש בתשו' וכתב וז"ל ואפשר לומר דהתם לאו כללא כייל לכל מקום אלא בההוא תשו' דוקא קאמר שהיה ידוע לו דדבריו בפסקיו היו אחרונים שכבר השיב אותה תשובה כאשר כתב אותו דין בפסקיו עכ"ל ולפ"ז אמינא דאין ראי' ממ"ש המהרי"ל דזה נכון באם אנו רואים סתירה בדעת הפוסק שחזר מדעתו נכון לומר דחזר ממה שכתב בפסקיו עד שנאמר שחזר ממה שכתב בתשובה כי דבריו שבתשו' הם עיקר ולא נאמרו לחזור אמנם בנ"ד דבאמת לא חזר הרשב"א מדעתו וגם בפסקיו גילה דעתו כדעתו בתשו' ורק שביטל דבריו ממה שראה לאחד מגדולי המורים ואם היה כותב הלכה זו בפסקיו קודם שכתב התשובה איך השיב בתשובה כפי דעתו אחר שביטל דעתו מקודם נגד גדול המורים וכתב ולו שומעין ולמה לא הודיע הרשב"א ז"ל להשואל דעת גדול המורים לכן יותר נכון לומר שכתב התשובה מקודם כפי דעתו וכאשר כתב הלכה זאת בפסקיו ראה לגדול המורים שהחמיר וביטל דעתו מפני דעתו

[ה] עוד הביא בתשו' הנ"ל מתשו' פמ"א (ח"ב סי' ק"ה) דהא דהמעיין שהעבירו לתוך השוקת דפסולים גם המים שיוצאים מהשוקת לחוץ זה דוקא דרך זחילתן אבל באשבורן טהורין עכ"ד אבל הרי ידוע לכת"ה שבתשו' הר המור (סי' כ"ב) דחה את דבר. הפמ"א גם בתשובת זכרון יוסף שהביא השיג עליו ובפרט בנ"ד שהנקב הוא מן הצד ואינו כשפוה"נ גם הפמ"א מודה דהמים היוצאין פסולין וכמו שביארתי

[ו] ומה שכתב בתשו' לסייע להפמ"א מדברי הרמב"ם ז"ל וז"ל דהרי כתב שם בפ"ט דמקואות מעיין שמימיו יוצאין ונמשכין לתוך השוקת ואח"כ יוצאין ונזחלין דמלת ונזחלין היא מיותרת וע"כ בא לדייק דרק בעודן נזחלין פסולין אבל באשבורן כשרין עכ"ל, דבריו תמוהים (במח"כ) לומר דמלת "ונזחלין" היא מיותרת דהרי כתב הש"ך (ס"ק ל"ג) בהא דאם מקלח על שפת הכלי ולתוכו דחוצה לו מותר שדין מעיין עליהם לטהר בזוחלין יע"ש ודין זה מבואר הוא ברמב"ם שכתב ונזחלין וכתב שחוץ לשוקת כשרים מבואר בדבריו שהמים שחוץ לשוקת כשרים בזחילה הרי הוצרך הרמב"ם לומר ונזחלין להורות האי דינא דאם מקלח גם על שפת הכלי הרי הם כמעיין לטהר בזחילה. ומצאתי בספר לחם ושמלה שדייק כן מדברי הרמב"ם ז"ל ושכן הוא מבואר בפיה"מ להרמב"ם (פ"ה דמקואות) וז"ל אמנם אם יהי' שופע על השוקת וקצתם ילך לתוך השוקת וקצתם על שפת השוקת הנה המים היוצאים מן השוקת כשרין והם מי מעיין עכ"ל ואין מקום לדבריו

[ז] לפ"ז נסתר ההיתר שהביא מתשו' המבי"ט (ת"ג ס"ס ע"א) דמכשיר מים העליונים שלמעלה