דרכי שלום יד

כמטיל על העצים עכ"ל. נראה דהבין ליישב פירש"י ז"ל באם כוונת רש"י הוא על קודם תשמיש דאז הוי כמטיל זרעו על העצים אבל אם נפרש דעת רש"י דמיירי לאתר תשמיש נשארת קושית הרשב"א ז"ל ונ"י בתקפה, דאמאי קודם זה אסור. ולפי מה שביארתי דעת הר"י בשיטת רש"י אף אם נימא דפירש"י הוא לאחר תשמיש היא אסורה בעצמה בהשחתת זרע ואין זה ענין לקטנה כמו שאין ענין אצלו בין השחתת זרע למשמש עם קטנה דאף שמותר לו לשמש עם קטנה אסור להשחית זרעו ודו"ק

[ד] גם מה שכתב בבית מאיר שם להביא ראי' לשיטת רש"י ז"ל מהא דכתובות (ע"ב) או שתהא ממלאה ושתהא מנפצת וכתב וז"ל וקשה אמאי הא לא מיפקדא אפו"ר וכל דלא באה בטענה מה איכפת לה ותעביד וראי' מזה לפירש"י ז"ל דאף היא מוזהרת עכ"ל. ובאמת מבואר שם בנמ"י וז"ל שתהא ממלא ומערה פירוש ממלאה ושתהא מנפצת אותו כדי שלא תתעבר ואית בה השחתת זרע ועוד דמצי אמרה בעינא חוטרא לידא ומרא לקבורה עכ"ל הנמ"י ולפי"ז יהי' ר"ת מפרש כטעם השני. ושוב מצאתי בשו"ת שו"מ מהד"ת ח"ד סי' י"ג) שהביא שם בשם השיטה מקובצת שני הפרושים האלה ומתרץ בזה קושית הבית מאיר יע"ש

[ה] לענין דינא בספר בית מאיר שם פסק להחמיר כדברי רש"י ז"ל ומבואר בדבריו דאפילו אחר תשמיש אסור וכן הוא דעת הגאון בשו"מ שהבאתי ובפ"ת אה"ע (סי' כ"ג ס"ק ב') הביא מתשו' חת"ס חיור"ד (סי' קע"ב) שדעתו לאסור קודם תשמיש ולהקל אחר תשמיש ברשות הבעל ורצונו וכן הוא בתשו' רע"א ז"ל חיור"ד (סי' ע"א) מחמיר בקודם תשמיש ושם (בסי' ע"ב) מיקל לאחר תשמיש. וכן הורה בבי"א וכן כתב בתשו' מהרש"ם ז"ל ח"א (סי' נ"ח) בשם תשו' אמרי אש ובנין ציון ח"א (סי' קל"ז) ובספר נדרי זריזין בכנוי נדרים (לסי' רט"ז) וכן הורה הגאון הנצי"ב בתשו' משיב דבר (סי' פ"ח) דקודם תשמיש אסור ולאחר תשמיש שרי וכן דעת הגאון בית יצחק אה"ע (סי' צ"א). אמנם יש פוסקים המקילים בתשו' חמדת שלמה (סי' מ"ו) הובא בפ"ת (ס"ק הנ"ל). ובחשו' מהרש"ם הנ"ל הביא בשם היש"ש ומתשו' הרדב"ז ח"ג (סי' תקצ"ו) שהעלה להתיר בשלש נשים אם יראות רשאות לשמש במוך בשעת תשמיש כיון דאיכא פקוח נפש. ובשד"ח מערכת אישות (סי' א' אות ל"ב) הביא מתשו' צ"צ החדש חאה"ע (סי' פ"ט) שכתב שם דוקא בשלש נשים שעפ"י רוב אינן מתעברות אסורות משא"כ בנשים שרובן מתעברות ויש סכנה בדבר יש להקל עכ"ד יע"ש. והנה בתשו' מהרש"ם שם כתב שבזה"ז נותנים הרופאים לנשים כאלה כמין כסוי של גומי דק המכסה פי האם והוא המקור מסביב שלא יקלוט הזרע ואם כן התשמיש כמו בשאר נשים אלא דכמו במעוברת סגור פי המקור כן הכא נמי בזה ובכה"ג לכולי עלמא שרי במקום סכנה עכ"ד. אבל לכסות את אבר הזכר בגומי פשיטא שאסור ועיין בתשו' ב"א חלק אה"ע (סי' י"ב). ולענין לשתות כוס של עיקרין מבואר בש"ע אה"ע (סי' ה' סעי' י"ב) ועיין פ"ת שם (ס"ק י"א) מה שהביא מתשו' חת"ס ושם בתשובה בבית יצחק כתב היכא דאיכא סכנה ודאי מותרת לשתות יע"ש: סימן ג

לידידי ה"ה הרב הגאון המפורסם מו"ה אברהם אהרן יודילעוויטש שליט"א (זללה"ה) בעהמ"ס שו"ת ב"א ועוד

בדין המקוה שנעשית ע"י סילונות הנמשכים מן המעיין ובאמצע הסילון יש כלי קיבול הנקרא מודד-מים (וואססער מעססער) וגם בשם אם (מוטטער) ובו נקב-כניסה ונקב שדרך אותו נקב נמשכים המים להמקוה וכבר דיברנו על-אדות המקוה הנ"ל פא"פ

הנה מבואר בש"ע (סי' ר"א סעיף ח') מעיין שמקלח לתוך כלי פסול לטבול בין במים שבתוך הכלי בין לאחר שיצא מהכלי וכתב בש"ך (ס"ק כ"ו) בשם הב"ח דל"ש כשהכלי שלם בלי שום נקב והמעיין מקלח לתוך הכלי וכשנתמלא הכלי יוצאים אח"כ מפה הכלי ולחוץ ול"ש שיש נקב בצדו של כלי וממנו מקלחים לחוץ נקראו מים שאובים דלא נתבטל שם כלי מחמת הנקב כיון שמקבל מים מן הנקב ולמטה עכ"ד. בנ"ד המקוה נעשית כאופן השני שכ' הש"ך בשם הב"ת ולפ"ז המקוה פסולה

וכת"ה בתשו' ב"א (סי' רמ"ד) העלה להכשיר ואבוא על סדר דבריו. הביא את דברי הר"ש והרא"ש שכתבו דהפסול מהשוקת אינו אלא גזירה מדרבנן שמא יטבול בתוך כלי שאינו מחובר למעיין ולזה פסלו גם המים היוצאים מהשוקת ועפי"ז כתב כת"ה דזה רק היכא דאפשר לטבול בתוך השוקת אבל בכלי קטן כמו מודד-מים (וואססער מעססער) דאי אפשר לטבול בו מצד קטנותו וגם חתום הוא מהשררה לא שייך למיגזר ונסתייע מדברי הטו"ז (בסי' קצ"ח) במה שכ' לענין הנסרים

[א] לפענ"ד אין הכוונה דגזרו שמא יטבול בתוך כלי זה דוקא רק דגזרו שמא יבוא לטבול בכלי אחר הראוי לטבילה וטבילה בכלי אסור מה"ח והרי מבואר בתוס' פסחים (דף י"ז) ובהרא"ש (סוף נדה) שכתבו בשם ר"י שכולו שאוב כשר מה"ת