דרכי שלום קיט

האי גאון כל שאמו טמאה לידה נימול לשמונה ודוחה שבת

שוב ראיתי ב"נחל אשכול" (דף קל"ג) שכתב "הנה ממ"ש ר"ח דלא בא רבה למעט אלא בן הנכרית אבל בן בת ישראל ושפחה שטבלה קודם שילדה מילתו דוחה שבת, כ"כ השאלתות והאי גאון ורמב"ם. בן שפחה שקנה מעוברת וטבלה וילדה דוחה שבת. ולא נזכר בשום מקום שצריכה להיות מעוברת מישראל, אלא שראיתי בר' ירוחם סוף נתיב כ"ג בן שפחה לא ימול בשבת שלא אמרו הנמול בח' נמול בשבת אלא בישראל. ודבריו בטלים נגד כל הני רבוותא. אבל הפרישה בשם הר"ר ר' משה: בן ישראלית מנכרי אין מלין בשבת, וזה האיש משה לא ידענו מה היה לו ראיה מתלמוד או מפוסקים והרי ראינו מכל הפוסקים אפילו קנה ישראל נכרית מעוברת מנכרי והטבילה לשפחה וילדה שדוחה שבת. ומכ"ש בן ישראלית מנכרי. ור"ח וה"ג ושאלתות ורבינו הזכירו בהדיא בן בת ישראל וכונתם אפילו מנכרי, דמישראל לאו למימרא צריך. והפרישה מביא שגאונים רבים חולקים עליו וכו'", ובא לידי מסקנא "דישראל גמור הוא לכהפ"ח ודעת הר"ר משה נדחה מהלכה ומותר למהלו בשבת", אם אין חשש שיוציאו האב הנכרי בע"כ ויגדלהו לתרבות רעה

ובכן יפה כוון אבי מורי שליט"א לחלק בין אם באקראי הולידה בת ישראל בן לנכרי אז אפשר שיעזוב ויניח האב את הבן אצל אמו ותוכל לגדלהו בחנוך יהודי אבל לא כן אם נשא גוי בת ישראל אז הדבר ברור שבהפקר דחי ניחא לה להאי איתתא ואין תקוה שתגדל את בנה בדת ישראל ומעשיה מעידים עליה ואין מלין את בנה בשבת

ואין להוכיח משו"ת הרמב"ם (סימן קס"ג) שכתב "מהילנין לבנייהו (של קראים) בשבתא" והביא את דברי "רבינו האי גאון זצ"ל דאמר הכי ולענין מילה מעולם לא נמנעו רבותינו ע"ה מלמול את בניהם של קראים בשבת כי אפשר שיחזרו אל המוטב ואין מעבירין עליהם". כי קראי שאני, שהוא "זרע אברהם ותולעת יעקב" "שכופר בכל חוקי הגוים ומודה באל אחד יתברך שמו": בסימן נ'

נשמט מהערתי: עיין בשו"ת חו"י (סי' קמ"א): בסימן נ"ב אות ז'

בדבר טהרה ברגל בזמן הזה. עיין ספר האשכול (ח"א הלכות תוק"ש או"ב) שכתב בשם רב האי גאון "ומי שחפץ לבו ליגע בכל טומאה אין עליו לטהר עצמו אלא בעתות שהוא חייב ליכנס למקדש, דאמר רב יצחק חייב אדם לטהר עצמו ברגל"

וכתב בעל "נחל אשכול" משמע להדיא דוקא בזמן מקדש חייב לטהר עצמו ולא בזמן הזה. וכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל שכתב (פט"ז דטומאת אוכלין הלכה י') "כל ישראל מוזהרין להיות טהורין בכל רגל מפני שהם נכונים ליכנס במקדש לאכול קדשים" ועיין במל"מ שם מה שמביא בשם הרמב"ן ז"ל: בסימן ס"ד

בענין זמן חיובא העירותי בשולי העמוד מברכות (דף כ"ז ע"ב) ומירושלמי תענית (פ"ד, א'). ועיין תוס' ברכות (דף ב'): "ומסתמא היה גם קורא ק"ש" כדעת ר"י שהיא דאורייתא. והרי "ק"ש של בית הכנסת עיקר" (שם) וק"ש על מטתו "אם ת"ח הוא אינו צריך" (ברכות ה'.) וכל זה הוא כתשובה על דברי אבי מורי שליט"א שאמר לשדות בו נרגא מדברי הרמב"ם (פ"ג מהל' תפלה הלכה ז') "שתפלת ערבית רשות אין מדקדקין בזמנה", ואפשר שהרמב"ם קאי בשיטת רש"י שם

ובהיותי בזה אמרתי להעיר הא ד"אמר רבי אבא אף על דא לא הוי צריך למקשי דהא רבי הוה יתיב ודריש והוה אמר לאבא יודן אמוריה אכרוז קומי דציבורא יצלון דחולא עד יומא קאים" (ב"ר פ"י וע' ירוש' שם). ואפשר להבין דעת רבי אבא הוא רב (חולין קל"ז), שאמר להסתייע מדברי רבי, "על ידי דרב מאריך בצלותא סגין" (ירושלמי ברכות פ"ד, א') ובתי כנסיות בבבל היו מחוץ לעיר (מהרש"א בחדושיו (ב"מ ק"ז) ורש"י במקומות אחדים בש"ס) מחמת גזרת הפרסים שגזרו שלא לבנות בתי כנסיות בתוך העיר ונצטרך רב להתפלל תפלת ער בית בבית הכנסת "עד יומא קאים" מפני הסכנה. והיינו דאמר רב "ברוך אתה בעיר שיהא ביתך סמוך לבית הכנסת" (בבא מציעא ק"ז.) כי הוא הרגיש בנפשו עד כמה העיקה גזרת הפרסים על יהודי בבל, בנגוד לרבי יוחנן שחי בא"י ושם היו בתי כנסיות בעיר (סוטה כ"ב.) לכן "בית הכנסת סמוך לביתו לרבי יוחנן לאו מעליותא היא" (רש"י ב"מ שם): בסימן ס"ז

בענין גזל עכו"ם עלי להוסיף כי מה שאסר רב שלום גאון גזל עכו"ם אף שלא במקום חלול ה' (שו"ת הגאונים שערי צדק ח"א, סי' א') סבר שאסרה תורה כדי להרחיק אדם מישראל מגזל, כדעת הגאון חכם צבי ז"ל. אך מכל זה אין הוכחה שגם רב אשי סבר שגזל עכו"ם אסור ושלא התכוון לדחות את