דרכי שלום קיח

ומה שכתב אבא מרי שליט"א "ואין לך מחזיק ידי עוברי עבירה יותר מזה להטמין את ההורג" כן הוא גם דעתו של בעל חו"י שכתב ועוד אפשר לומר דנהי דלטמרו בידים אסור מ"מ להשיאו עצה ולהראות לו מקום נהי דמצד דינא דמלכותא אסור, מצד דין תורה מותר. וקצת יש ראיה ממ"ש להו זילו אטמרו נפשייכו, נראה דהראה להם מקום, דאל"כ מה אמר להם בזה ודוק וכך נראה ממה דשקיל וטרי וחיפש אחר הצלתם

ומה שהביא אבי מורי הגאון שליט"א את דברי הט"ז "שיש למסור את המורד במלכות וכו' וה"ה בשאר עבירות כו' כגון עוסק בזיופים או שאר דברים שיש בהם סכנה". וכתב ע"ז אבא מרי שליט"א: "לא נאמרו הדברים רק בזה שעוסק בזיופים, בדברים שיש בהם סכנה לכלל ישראל אבל בנ"ד פשיטא דאסור", גם בסברתו זו כוון לדעת הגאון בעל חו"י שכתב במקום אחר (בסי' קל"ט) בדבר גנב יהודי מפורסם שנתלה בידי המלכות אם יש להשתדל להביאו ולקברו בקבר ישראל: "ואם בשביל שקצת מתנצלים שהיה גנב מפורסם ועובר כמה חרמות קדמונים וה"ל מסכן רבים שרשאים למסרו בידי גוים, אין דבר זה ברור שבזה מסכן רבים אם כי יתפס הוא רשע בעוונו ימות ואף כי יש חילול השם באשר הגוים מרשיעים על כלל יהדות בשביל כך, אין אלו רק דברי המון עם ולא חכמים שבהם ושלטונים הלא גם מהם ובהם יראו וימצאו לאלפים ולא דברו הפוסקים ברשיון למסרו רק בעסק זיופים כמ"ש בהג"ה ש"ע סי' תכ"ה"

ועיין בספר שו"ת שאילת יעבץ ח"ב סימן מ'. בסימן כ"ט

נשמט מדברי שהביא אבא מרי שליט"א דברי המהרש"א ז"ל (בחדושיו לקדושין דף פ"א) שדקדק מדברי רב עמרם חסידא שקרא "נורא בי עמרם" "דודאי לא הוציא רב עמרם שקר מפיו": בסימן הנ"ל

הביא אבא מרי שליט"א מה שהעירותיו מדברי אילפא ושוב אמרתי להעיר מהא דרבי חייא בר אשי כי אתא לביתיה הוה קא שגרא דביתהו תנורא סליק וקא יתיב בגויה (קדושין פ"א:) ומפרש רש"י "להמית את עצמו"

אמנם לפי דברי בעל "שבות יעקב" שכתב "ומזה יש ללמוד דבכהאי גוונא שעושה משום תשובה לא הוי בכלל מאבד עצמו לדעת ניחא דיש לומר שגם אילפא שהתחרט על דקם ואזל ועבד עיסקא והניח גירסתו ואמר "נפילנא מאסקריא דספינתא וטבענא" היה עושה זה משום תשובה ואין זה בכלל מאבד עצמו לדעת: בסימן ל"ד

נשמט מהערתי בשולי העמוד: וע' תוס' ב"ק (פב:) ד"ה "לא": בסימן מ"ט

בדבר השאלה בנכרי שנשא ישראלית ונולד לה בן אם מלין אותו בשבת. עיין ירושלמי יבמות (פ"ב הלכה ו') "יעקב איש כפר נבוריה אזל לצור אתון שאלון ליה מהו מיגזר בריה דארמיית' בשובתה וסבר מישרי לון מן הדא (במדבר א') ויתילדו על משפחותם לבית אבותם. שמע רבי חגיי אמר ייתי אייתוניה דילקי אמר ליה מאיכן אתה מלקיני אמר ליה מן הדא וכו' בנך מישראל קרוי בנך ואין בנך מגויה קרוי בנך אלא בנה"

ובב"ר (פ"ז) ופסיקתא רבתי י"ד "שמע רבי חגי שלח ליה תא לקי וכו' והלא אין מחללין שבת ויו"כ אלא על בנה של בת ישראל בלבד וכו'" "בנך מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן הנכרית קרוי בנך אלא בנה" (יבמות כ"ג) ו"נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר" (יבמות מ"ה. ושם). ובספר האשכול לראב"ד ז"ל (הלכות מילה וגרים) כתוב שנשאל רב האי גאון "ישראל שנשתמד ויש לו אשה ישראלית ונולד לה ממנו בן אם מותר למהלו בשבת. והשיב מותר למהלו בשבת. מ"ט זרע אברהם ותולעת יעקב הוא. ואפשר שתוהא ועוזב את בנו בדת ישראל ועוד שהרי אמו ישראלית ואפשר שילך אחריה ואין אנו מחזיקין אותו שיצא לתרבות רעה ואין בנו [כח] לאסור מילתו בשבת. ואם בעבדים אמרו כל שאמו טמאה לידה נימול בח', בזרע ישראל לא כ"ש". לכאורה משמע שדעת רב האי גאון שרק בנו של משומד יש למולו בשבת ש"זרע אברהם ותולעת יעקב הוא" אבל בן נכרי אף שאמו ישראלית לא. ומה שכתב "ועוד שהרי אמו ישראלית ואפשר שילך אחריה" היא לרווחא דמלתא ולסניף בעלמא. אבל באמת זה ליתא, שהרי הביא שם בעל האשכול "וכתב ר"ח מסתבר שלא בא רבה למעט אלא בן נכרית שאין אמו טמאה לידה ואם קנאו ישראל אין נמול לח', דבן בת ישראל ובן גיורת ובן שפחה משוחררת ואינה משוחררת אמו טמאה לידה דתניא בת"כ דבר אל בני ישראל אשה כ"ת וטמאה, בני ישראל ואין הגוים בענין זה, ומנין לרבות גיורת ושפחה בין משוחררת ובין אינה משוחררת, ת"ל אשה, למדת אפילו שפחה טמאה לידה ובנה נמול לח' ודוחה שבת וכ"כ רב אחאי והאי גאון". הרי שדעת רב