דרכי שלום קיז

ואחרי שכתבתי תשובה הנ"ל ראיתי בספר ש"ש (שמעתא ב', פרק ט"ו) שכתב שלא כדברי והביא שם את דברי השיטה מקובצת (פ"ק דב"מ דף ז') גבי קפץ אחד מן המנויין לתוכן דפטור מן המעשר דעשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק. והקשו דהא כל דפריש מרובא פריש ותירץ משום דכל דפריש מרובא פריש אינו ודאי והתורה אמרה עשירי ודאי ולא עשירי ספק. וכתב ע"ז הש"ש וז"ל והיינו דאע"ג דאנו הולכין בתר דפריש מרובא פריש בין להקל בין להחמיר אינו אלא מצד הלכה אבל אינו ודאי ואינו מסברא לומר דפריש יותר מרובא ויכול להיות דפריש מן המיעוט כמו מן הרוב ומש"ה בעשירי ודאי ולא עשירי ספק כיון דמצד עצמו ספק שקול אלא דהתורה התירה משום דכל דפריש מרובא פריש אבל מידי ספיקא לא נפקא והתורה אמרה עשירי ודאי עכ"ל

הנה בעיקר דבריו בזה שביאר דברי השיטה מקובצת אין דבריו מוכרחים ועיין בפמ"ג יור"ד (סי' ק"י ש"ד ס"ק ל"ז) שכתב וז"ל: אמנם עיינתי שם בשיטה מקובצת בב"מ פ"א כ"ו א' ומשם אין ראיה דעשירי ודאי ולא ספק ממעט ליה משא"כ בעלמא ודאי הוא דכל דפריש מרובא פריש וא"כ כי פריש הוה ודאי בין לקולא בין לחומרא המשל בזה ט' נבילה וא' כשרה כל דפריש מרובא הוה ודאי ומילקא לקי עליה עכ"ל. ומה שכתב דאינו מסברא לומר דפריש יותר מרובא ומחלק בין כל דפריש מהך רובא שאמרו דילמא לאו אביו הוא ש"מ דאזלינן בתר רובא דהו"ל רוב הבא מן הסברא דרוב הוא כן שהוא אביו אבל גבי פריש מרובא אינו רוב דתליא בסברא עכ"ד

לא אוכל לעמוד על סוף דעתו דמה שכתב דרוב הוא כן שהוא אביו אם ר"ל שמסתברא שהבעל בועל רוב בעילות וכי אלים האי רובא דאתיא מכח סברא יותר מהרובא זה שלפנינו ט' נבילה וא' כשרה ואם ר"ל כי הסברא נותנת שזה הנידון נולד מזה שבעל רוב הבעילות למה יצא לחלק שגבי פריש מרובא מסברא יוכל להיות פריש מן המיעוט כמו מהרוב והרי ג"כ יוכל להיות שנולד מביאת המיעוט כמו מן הרוב. וכבר הוכחתי מדברי התוס' שכתבו דלמאי דילפינן חזקה מקרא אין אנו צריכין לרובא ילפותא כלל דידענו זאת מסברא דרובא וחזקה רובא עדיף ובע"כ דהא דאזלינן בתר רובא הוא סברא. וכדברי מבואר בשו"ת מהר"ם שיק שהבאתי בתשובתי הנ"ל וכתב שם דהא כל דפריש מרובא פריש הוי סברא וסברא דאורייתא. ובזה מבואר שם דעת החת"ס דהא דכתב בשו"ת חת"ס יור"ד (סי' י"ט) דבב"נ לא אזלינן בתר רובא הוא בענין כל דפריש מרובא פריש דהוא סברא וגם בב"נ אזלינן בתר רובא יע"ש היטב

שוב מצאתי בשד"ח בפאת השדה (מ' האל"ף אות יו"ד) שכתב וז"ל: הגאון עמודי אש בסי' י"ג (אות ג') הביא תשו' הרדב"ז שהבאתי בנדפס דהקניה הוא לכתחילה ואסורה. וכתב שבספר יד המלך בפט"ז מהל' מאכלות אסורות תמה עליו דא"כ איך קונים ביצים מן העכו"ם וע"כ משום דבטל ברוב. ודחה דבריו דביצים היינו טעמא דאמרינן כל דפריש מרובא פריש והביצים שאנו לוקחים מהעכו"ם אינן טריפות משא"כ כשידעינן שיש בדבר שנקנה ממנו תערובות איסור שנתבטל בזה סובר הרדב"ז דהקנין הוי לכתחילה והוי מבטל איסור לכתחילה עכ"ל הרי מפורש כדברינו

השמטות מהערותיו של המגיה והמסדר בהגהמ"ח שליט"א לסימן ב'

עיין שו"ת חו"י (סי' ל"א) שכתב "דגם דעת רש"י כך דבשאר נשים מצד האיש שמשחית זרעו אסור וא"כ מצד קלקול הזרע אחר קליטה אין איסור". וסיים "מ"מ אף שאנו מדמין לא נעשה מעשה להתיר לאשה כ"ש אחר שנקלט הזרע": בסימן י"ט

בדבר קינוי בכתב עיין שו"ת חו"י סימן ט"ז וסי' קצ"ד: בסימן כ"ח

באחד שהרג את גיסו ותפס איש אחד את הרוצח ומסרהו למשטרה ונענש הרוצח במשפט מות אם כדין עשה המוסר. והעיר בד' הגאון השואל שליט"א מרש"י נדה (דף ס"א) ומדברי התוס' המביאות את פירוש השאלתות וסבר דנ"ד תלוי במחלוקת רש"י ושאלתות. ונעלם ממנו שעל מדוכה זו כבר ישב בעל חו"י (סי' קמ"ו) ע"ד "שני בחורי חמד בארץ רוסיא נתקוטטו ושלף אחד מהם סכינו בכעסו ותחבו בלב חברו ומת וברח הרוצח לארץ אחרת מחמת מרדן וכו' פרק עול ונעשה ריש בריוני וחברי גנבים" ואח"כ "נתפס על גניבה". והזהר הזהיר הגאון בעל תו"י מ"למסרו למלכות, הס כי לא להזכיר". והעיר מרש"י (נדה דף ס"א.) הנ"ל ולדעתו אין להניח הנחה שהתוס' המביאות את השאלתות חולקות על רש"י אלא "מ"מ לא חלקו ולא תמהו על פירוש רש"י ומקרא מלא במשלי (כ"ח): אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס אל יסמכו בו":