דרכי שלום קטז

ברמ"א אה"ע (סי' כ"ב סעי' ה'). והרמב"ם ז"ל דמחמיר מבואר בב"ח משום דבגמרא איתא דלא שרי אלא בכשרים כגון רבי חנינא בר פפי וחבריו וכיון שאין לנו עתה כשרים כמותם אסור להתייחד אפילו עם שני אנשים עכ"ל. ופשוט דבדורה של חנה נמצאו אנשים כשרים כראוי. וכן בדורו של רבי עקיבא וחזר הדין דמותר לכולי עלמא כסתם מתניתן. ומבואר ברמב"ם (פ"א מהל' סוטה) ובש"ע אה"ע (סי' קע"ח) "קינא לה משנים שאמר לה אל תסתתר עם פלוני ופלוני ונסתרה עם שניהם כאחד אפילו עם שני אחיה ואביה אסורה". ולפ"ז היתה יכולה לגלות דעתה לפני שני אנשים כשרים ותסתתר עמהם כ"כ עד שיקנא לה בעלה מהם ואח"כ תסתתר עמהם אחר הקינוי ולא תעשה שום איסור

ואחרי שכתבתי הנ"ל ראיתי בשו"ת חת"ס (אה"ע ח"ב סי' ק"ב) שכתב וז"ל ומ"מ נ"ל ראי' מאגדה (פ' אין עומדין) שאמרה חנה וכו' ומקשים העולם מי ישמע לה לעבור על איסור יחוד אשת איש שהוא מה"ת. אמנם להרמב"ם ניחא שתסתתר עם תרי או אפילו תלתא כשרי דמדין יחוד מותר ומכל מקום תעשה היא באופן שיקפיד אלקנה ויקנא לה מהם וישקה אותה ונקתה ונזרעה זרע. ודברי הרמב"ם מוכרחים עכ"ל. ונראה שרש"י רמז לזה בגמרא (ברכות שם) ד"ה ואסתתר וז"ל "אתייחד עם אחרים ויחשדני בעלי". דקדק רש"י ז"ל וכתב "אחרים" לשון רבים. וכן העלה המל"מ (פ"א מהל' סוטה) דדעת הרמב"ם "שבא ללמד אפילו היכא דליכא איסור יחוד עכ"ז חשוב קינוי והפליג הדבר בשני אנשים והם אחיה לומר דאפילו שהם שני דברים המונעים איסור יחוד עכ"ז חשוב קינוי"

ועפי"ז נסתר גם מה שכת"ה בנה בתירוץ השני. וזולת זה מה שהקשה על הא דאמר רבי עקיבא שאם היתה עקרה נפקדת הא נמצא חוטא נשכר. וכתב כת"ה ליישב עפ"י דברי התוס' בכתובות הרי מצינו בדיני שמים שחוטא נשכר בברכות ל"ד דאמר רבי אבהו במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים עומדין שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב ופירש"י רחוק שהיה רחוק כל ימיו מן העבירה דהיינו צדיק מעיקרא עכ"ל. והרי בדיני שמים נמצא חוטא נשכר והטעם שכתבו המפרשים בבעל תשובה איתא נמי בזו שנסתרה והיתה קרובה לעבירה ופירשה והרי לולא החטא לא היה מגיע לו שכר זה מן הדין אף אם היה צדיק ונשכר ע"י החטא וכאשר גרם החטא (באופן בלתי ישר ורק באמצעי) לשכר כן גרמה גם הסתירה לשכר. ומה שכתב שם "דלא תכניס א"ע לאיסור יחוד במקום ספק" הרי אמרינן בגמרא (סוטה דף מ"ז ע"ב) "בזמן שהאיש מנוקה מעון המים בודקין אותה, אין האיש מנוקה מעון אין המים בודקין את אשתו". ולפי דבריו של כת"ה איך תכניס את עצמה לאיסור יחוד במקום שיש ספק ודילמא אין האיש מנוקה מעון אלא ע"כ דזה ליתא. וגם לדבריו הרי נשארת קושית התוס' לדעת הרמב"ם ז"ל שכתב (פ"ד מהל"א הלכה י') "איילונית שנתקדשה הרי אלו קדושין גמורין". ומ"ש עוד באיילונית ועקרה אינו נכון במחכ"ת, כי עקרה לחוד ואיילונית לחוד. איילונית יש לה סימנין כמבואר באה"ע (סי' קע"ב סעיף ד'). אמנם הב"י כתב באה"ע (סי' מ"ד) וז"ל: "ואיכא למידק היכי משכחת לה ספק איילונית הא אם אין בה שום סימן אפילו לכלל ספק לא באת ואם יש בה אפילו סימן אחד הרי היא איילונית ודאי. וצ"ל כגון שאותו סימן שנראה בה אינו מבורר יפה", וא"כ אין לספק רק באופן זה שבעלה לא הכיר בה לא מקודם ולא אח"כ כמבואר. והנה על עקרה פירש"י (עירובין מ"ז.) ד"ה עקרה: "מחמת מזל" וביבמות (דף מ"ב:) פירש"י "עקרה: שנעקרה רחמה". ובשני המקומות פירש"י באיילונית "ממעי אמה". ולא פירש כן בעקרה, כי עקרה כזו נעשית ע"י חולי או ע"י רופא. ואיך שיהי' אם יש לכיוצא בזו רפואה או לא עכ"פ לא שייך בזה ספק כי הוא דבר הנבדק וניכר. ופשוט שזה שאמר רבי עקיבא ש"אם היתה עקרה נפקדת" מיירי בסתם עקרה שהיא ע"י מזל או ע"י חולי שיש אפשרות ומציאות שתתרפא וכהא שכתב הנמ"י (פ"ק דיבמות) בהוי עקרה וזקנה מתייבמת דהא כמה עקרות וזקנות מצינו שנפקדו וראויין להקים שם. משא"כ באיילונית. ורבי עקיבא מיירי בכה"ג שהיא ע"י מזל או ע"י חולי שמן השמים ירחמו ותתרפא וזה שכרה על הבושת והצער אחרי שבאמת היא טהורה ודרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום: השמטות

בסימן ל"ג כתבתי להשיב על הספר היקר "יד המלך" אשר כתב לתמוה על הרדב"ז שאסר ליקח מעכו"ם דבר שנתבטל וע"ז כתב ה"יד המלך" איך אנו סומכים לקנות מהעכו"ם ביצים. והעליתי דענין כל דפריש מרובא פריש הוא סברא ומידי דהוא סברא אין לחלק בין ישראל לעכו"ם כי אם פירש מן הרוב גבי ישראל ה"ה בעכו"ם: