דרכי שלום קטו

דיחידאה מסברא דנפשין עכ"ל. מבואר, דאף לדעת רבנו חננאל זה שדעתו מכריעה ליתא בזה משום אתרי רבים להטות. ועיין בכסף משנה (פ"ח מהלכות תמידין ומוספין, הלכה י"א) שכתב וז"ל פלוגתא דתנאי בברייתא ופסק כרבי משום דמסתבר טעמיה והרי לדעת הרי"ף ורמב"ם גם דיין יכול להכריע להורות כדעת היחיד גם במשנה וגמרא

ועפי"ז אמרתי לבאר וליישב מה שהקשה בפמ"ג (שער התערובות ח"א פ"ר) שם הביא פירש"י ז"ל דהא דחד בתרי בטל הוא מאחרי רבים להטות האמור בסנהדרין. והקשה וז"ל ויש לעיין דלא דמי לסנהדרין דב' מזכים ואחד מחייב בטלה דעתו משא"כ לאכול שלשתן יחד להרא"ש אוכל אחד איסור עכ"ל. ובאמת הענינים שווים דאם היה הדין היכא דנחלקו יחיד ורבים בדין ונפסק הדין כהרבים מתורת אחרי רבים להטות דביטלה התורה טעמו של המיעוט אם היה הביטול הזה לחלוטין באופן שאין מקום למורה לפסוק כדעת היחיד היה מקום לקושיתו אבל באמת זה אינו. דהתורה לא ביטלה דעת היחיד וטעמו לחלוטין דא"כ איך אפשר שיבוא איזה פוסק לפסוק כדעת היחיד מהאי טעמא גופא שאמר היחיד כמפורש בספר "גט פשוט" שהבאתי לעיל. והיתכן לפסוק היפוך מהתורה שביטלה טעם זה. אלא על כרחך שהתורה לא ביטלה טעם זה לחלוטין רק לפי שעה. אבל אם יבא בי"ד או מורה שדעתו מכרעת ואין לו ספק שוב טעמו של היחיד שריר וקיים שענין להטות הוא על המסופק איך לנטות ואמרה תורה להטות לרבים. וכן היא בתערובות שהתורה סילקה את האיסור מחתיכה זו שנתערבה ברוב היתר כל שעת הספק ואם יבוא אחד אחר זה שנתבטל והיתר וברור לו איזה חתיכה היא האסורה שוב רובץ על החתיכה האיסור כמקדם כי לא הותרה לחלוטין רק כל שעת הספק ודוק היטב: סימן ע'

בחלק יור"ד (סי' מ"ז) כתב ליישב קושית התוס' (סוטה דף כ"ו). ע"ז שאמר רבי עקיבא שאם היתה עקרה נפקדת וא"ל רבי ישמעאל א"כ יסתרו כל העקרות ויפקדו. והקשו התוס' ור"י לימא ליה לנפשיה יסתרו כל יולדות בצער וילדו ברווח וזו הואיל ולא נסתרה הפסידה עכ"ל. וכתב כת"ה דבאמת קשה האיך תעשה איסור ותסתתר הא כל איסור היחוד הוא משום דאש בנעורת וא"ל דחיישינן לנשים שאינן צנועות שלא תקפיד על איסור כדי שתלד ז"א דהא בברכות קאמר הש"ס גבי תנה דאמרה אלך ואסתתר. ואיך היתה הצדיקת חשודה לעשות איסור כזה. אך י"ל לפימ"ש מהרי"ק הובא בט"ז יור"ד (סי' צ"ט) דעיקר האיסור באשה משום ומעלה מעל באישה ולא כתיב ומעלה מעל בד' וא"כ כשתעשה כדי שתלד אדרבה עושית לטובת בעלה כדי שיהי' לו ג"כ בנים ויקיים מצות פו"ר ושבת א"כ לא עבדה איסורא כלל דלא נתכוונה למעול באישה וא"כ כ"ז אם היא עקרה ועושית כדי שתלד שמגיע גם לבעלה טובה מזה שיהי' לו בנים. אבל אם עושית כדי שתלד ברווח היא רק טובת עצמה שפיר ל"ת דתכניס עצמה באיסור יחוד שתוכל לבוא למכשול זנות עכ"ל העתקתי דבריו

ובמחכת"ה כל מה שכתב בסימן הנ"ל המה דברים שאינם ראוים אליו. איך כתב בשם הט"ז ממהרי"ק דעיקר האיסור באשה ומעלה מעל באישה. וזה אינו. הט"ז לא כתב כן. וכך כתב "דהא לא כתיב כי תשטה אשתו ומעלה מעל בד' דלישתמע במתכוונת דוקא לאיסור אלא ומעלה בו מעל כתיב". והיינו דאף בכה"ג אסורה דמלשון התורה מרבינן גם בכה"ג כפירש"י עה"ת "איש איש ללמדך שמועלת בשתים. באיש מלחמה של מעלה ואישה מלמטה". **(אמר המגיה: עיין במד"ר (פרשה ט') איש איש כי תשטה אשתו וגו' לא היה צ"ל אלא איש כי תשטה אשתו מה ת"ל איש איש שאעפ"י שהיא משמשת לאחד אעפי"כ לשנים היא זקוקה שהיא כופרת בשנים. האחד, כשהיא מזנה היא כופרת באישה שהפקיד גופו אצלה לשמרו. והאחד שהיא כופרת בהקב"ה שצוה אותה (שמות כ') לא תנאף וגו' ולכך כתיב בסוטה ומעלה בו מעל לפי שהיא כופרת בפקדון כמד"ת (ויקרא ה') נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכו' לכך נאמר איש איש על שהיא כופרת בשני אישים בהקב"ה שנקרא איש ובבעלה שהוא איש":)** ומבואר בב"ש (סי' קע"ח ס"ק ד') ממהרי"ק הנ"ל "אם זינתה ברצון כדי להציל נפשות כעובדא אסתר לאחשורוש אסורה לבעלה כיון שביאה היה ברצון". ונכלל בזה גם להציל את בעלה כמפורש בנוב"ת (חיור"ד סי' קס"א) באנשים ונשים שהלכו בדרך וכו' וע"י כן הצילה את בעלה עם כל הנפשות שאסורה על בעלה וחולק שם על תשו' ב"י שכתב ששפיר עבדה. ולדעת הנו"ב תהרג ואל תעבור. וכן הוא באיסור יחוד שלדעת התוס' אסור מה"ת פשוט אף אם תתייחד ברצון בעלה היא עוברת על איסור תורה וכמו שאסורה עליו אם זינתה ברצונו. גם מה שכתב כדי שיהיו לו בנים ויקיים מצות פו"ר ושבת הרי הקשה מהא דתנה דהוא מימרא דרבי אלעזר דקאי בשיטת רבי עקיבא, כמבואר בגמרא שם, והרי תנה בעלה היו לו בנים ובנות, כמפורש בכתוב, ואנן ברבי עקיבא קיימינן ורבי עקיבא לא ס"ל הא דרבי יהושע ביבמות (דף ס"ב) "היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו" כמבואר בגמרא יע"ש

ומה שהקשה איך היתה חנה חשודה לעשות איסור כזה הרי מפורש במשנה דקדושין (דף פ' ע"ב) אבל אשה מתייחדת עם שני אנשים כשרים וכן הוא