דרכי שלום יא

להחמיר וסופו להקל אינו דין לא מצא עצים לשרפו יהא יושב ובטל ול"ל לרבנן למימר להאי סופו להקל בלא מצא עצים לשרפו הול"ל להאי סופו להקל בכל פעם דהא בשלהי תמורה תנן אלו הן הנקברין ובתר הכי חשיב כל הני שדינן בשריפה וחשיב חמץ בהדיהו ואמרינן בגמרא דהנשרפין אפרן מותר והנקברין אפרן אסור ופרשו התוס' דהיינו טעמא דהנשרפין אפרן מותר כיון שצוה הכתוב לשרפו כיון שנעשית מצותו הלך איסוריהו אבל הנקברין דלא הטעין הכתוב לשרפן משוך איסוריהו לעולם והשתא א"א דחמץ מן הנשרפין אפרן מותר ואם אינו מהנשרפין אפרן אסור א"כ לעולם דין זה של ר"י סופו להקל לענין האפר עכ"ד

[ה] ונראה לי דיש מחלוקת בין הפוסקים אם האפר מה"ת אסור או האיסור רק מדרבנן ועיין פמ"ג יור"ד (בפתיחה להלכות בב"ח) מצדד בזה וגם באו"ח ובפתיחה כוללת וכתב דמדברי תוס' תמורה הנ"ל נראה דאסור מה"ת ועיין ח"י שם כתב דהוא מדרבנן. ועיין תוס' פסחים (דף ה' ד"ה וכתוב) ודו"ק. והנה לשיטת הפוסקים דהאפר רק מדרבנן אסור לא קשה קושית השאג"א הנ"ל דר"י יליף מנותר דמה"ת בעי שריפה וגם האפר מותר מה"ת ולא הוי סופו להקל אבל לשיטת התוס' תמורה דהאפר אסור מה"ת קשה קושית השאג"א ונראה שכיוון לזה והביא תוס' תמורה הנ"ל

לפי דעתי נראה דהא דר"י ורבנן פליגי בתמורה דרבנן ס"ל דכל הנקברין לא ישרופו ור"י ס"ל אם רוצה להחמיר לשרוף רשאי דרבנן סבירא להו דאפר הנקברין מה"ת אסור ולזה גזרו חכמים שמא יבוא ליהנות מהאפר דהוי חשש איסור תורה ור"י סבירא ליה דהאפר רק מדרבנן אסור ובדרבנן לא גזרינן ולזה מודה ר"י דכל הנשרפין לא יקברו דשוב הוי חשש איסור תורה וכפירש"י דילמא אתי אינש ומשכח להו ואכיל להו יע"ש. ובזה מיושב קושית השאג"א דלכן לא השיבו חכמים לר"י דדין זה של ר"י סופו להקל לענין עפר כי ר"י סובר דהאפר רק מדרבנן אסור ולא הוי סופו להקל מן התורה לדידיה ולכן השיבו מלא מצא עצים לשרפו

[ו] ומיושב בזה קושית הפוסקים על הרמב"ם ז"ל שפסק דכל הנקברין לא ישרופו שמא יבוא ליהנות מהאפר ובחמץ פסק דמותר לשרפו אעפ"י שאפרן אסור, דלעולם הרמב"ם ז"ל פסק כחכמים דכל הנקברין לא ישרופו דהאפר מה"ת אסור והא דפסק בחמץ דמותר לשרפו דהרמב"ם מיירי שבא לבערו בשעה שתיקנו חכמים לבערו דהיינו בשעה ששית דכבר פסק הרמב"ם (בפ"א מהל' חו"מ הלכה ט') וז"ל ואסרו חכמים לאכול חמץ מתחילת ש"ש כדי שלא יגע באיסור תורה ומתחלת שעה ששית יהא החמץ אסור באכילה ובהנאה כל שש שעות מדברי סופרים וכו' עד שתגיע שש ושורפין את הכל עכ"ל. והא דפסק הרמב"ם (בפ"ג הל' י"א) כיצד ביעור חמץ שרפו כו' כוונת הרמב"ם שבא לבערו בשעה שתיקנו חכמים לבערו וכאשר ביאר למעלה והא דמותר לשרפו בשעה ששית הוא מטעם דאמר רבא בפרק כל שעה חרכו קודם זמנו מותר בהנאה אפילו לאחר זמנו וכן פסק הרמב"ם ז"ל וא"כ ה"ה אם שרפו בשעה שאסור רק מדרבנן, האפר אח"כ אינו אסור רק מדרבנן כמו בחרכו קודם זמנו דמותר לגמרי וזוהי סברת הרמב"ם דמותר לשרפו דעיקר הטעם דכל הנקברין לא ישרופו הוא משום דהאפר אסור מה"ת ובדאורייתא גזרינן אולם בכאן דהאפר רק מדרבנן אסור מותר לשרפו אף מדין חכמים דבזה מודים לר"י דמותר לשרפו ולא גזרינן שמא יבוא ליהנות מהאפר ודו"ק

[ז] ועפי"ז נכונים דברי הרא"ש ז"ל שכתב בפרק כ"ש וז"ל ולכך ראוי להחמיר לשרפו ושריפה חמורה כדאיתא שלהי תמורה אם רצה להחמיר על עצמו לשרפו רשאי עכ"ל. והקשה בקרבן נתנאל וז"ל וקשה לי מה ראי' זו הלא חכמים פליגי ואמרו לו אינו מותר לשנות מטעם אעפ"י שמחמיר בשריפתן הרי הקל באפרן שהנשרפין אפרן מותר והנקברין אפרן אסור עכ"ל ולפי שכתבתי ניחא דהרא"ש מיירי שבא לשרפו בשעה שתיקנו חכמים לבער דהיינו בשעה ששית דאז אפרן אח"כ אינו אסור רק מדרבנן וכמו בחרכו קודם זמנו דמותר לגמרי ובזה אף לרבנן מותר לשנות ומייתי ראי' מר"י דבדרבנן לא חיישינן

ואמרתי ליישב דברי הפוסקים דהנה הפר"ח כתב (מביאו הפמ"ג שם בפתיחה להל' בשר בחלב) וז"ל ורבים משליכים בב"ח לאפר שע"ג כירה וטעו בדבר משנה דכל הנקברין לא ישרופו וכתב הפמ"ג בשם המ"י לתרץ דסוברים כהרא"ש דפסק בחמץ כר"י דמותר לשרפו עכ"ד ולפי מה שכתבתי אין הכרת לומר דהרא"ש פסק כר"י

[ח] ונראה לפי ענ"ד ליישב קושית הפר"ח דהכו"פ (בסי' פ"ז) כתב דהא דתנן דכל הנקברין לא ישרופו לאו כלל גמור הוא ולא נאמר רק היכא דאסור במשהו ולא בטל אז גם האפר אסור אבל היכא דאינו אסור במשהו אז האפר מותר וע"ש. לכאורה הא הרמב"ם ז"ל פסק (בפרק תשיעי מהל' מ"א) דבב"ח מן הנקברין ואפילו אם שרפו האפר אסור בהנאה הרי דבב"ח אינו אסור במשהו ואפ"ה האפר אסור ונראה דזה תליא בפלוגתא הנ"ל אם האפר מה"ת אסור או רק מדרבנן דלשיטה שהאפר רק מדרבנן אסור אפשר לומר דאינו אסור רק היכא דאסור במשהו כשם שהחמירו לאסור במשהו החמירו ג"כ לאסור האפר אבל להסוברים דהאפר מה"ת אסור ליכא למימר דתליא באיסור משהו דהא כל למעלה מס' הוא רק מדרבנן ולכן אסור האפר גם היכא דאינו אסור במשהו. ולפי"ז ניחא ולא קשה קושית