דרכי שלום י

סימן א

לידידי הרב הגאון כו' מו"ה דוב בעריש סים שליט"א (זללה"ה) אבד"ק נאהריוב יצ"ו

[א] אחדשה"ט בענין שדברנו פא"פ בהיותי בצ"ק במה שאמרו בגמ' פסחים (ו') הבודק צריך שיבטל וכו' שמא ימצא גלוסקא יפה כו' דילמא משכח לה לבתר איסורא ולאו ברשותיה קיימא ולא מצי מבטל דאמר ר"ג אמר רב המקדש משש שעות ולמעלה אפילו בחיטי קורדניתא א"ת לקדושין ע"כ. והנה באה"ע (סי' כ"ח) פסק המחבר המקדש באיסור הנאה דרבנן לגמרי היא מקודשת והקשה הב"ש (סעי"ק י"ב) ולכאורה נראה דאינה מקודשת בכל איה"נ דרבנן אפילו אין לו עיקר בתורה מכל מקום כיון דמדרבנן אסור אינו נותן לה כלום וכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש כן י"ל לענין זה עכ"ל הב"ש. ולפי"ז תקשה מה ראי' מייתי הש"ס מהא דר"ג דילמא שם היינו טעמא כקושית הב"ש כיון דמדרבנן אסור בהנאה ואינו שוה מאומה אצלה דארי' הוא דרבע עלוה ומאי נ"מ לה אם אסור מה"ת או מדרבנן סוף סוף אין בידה כלום ואינה מקודשת אבל מנלן דבשעה ששית אינו מועיל הביטול

וכת"ה אמר ליישב דבקדושין (דף נ"ו) במתני' המקדש בערלה אינה מקודשת והקשה הריטב"א הא יכולה ליהנות מהאפר ושמא האפר שוה פרוטה ותירץ הריטב"א וז"ל דאפילו אם יש בהאפר שוה פרוטה כיון דהשתא לית בהו דין ממון אינה מקודשת דכי שריף להו לבערינהו לאו דידיה נינהו וכל הקודם זכה באפרן עכ"ד. ולפי"ז ניחא דג"כ על מימרא דר"ג קשה קושית הריטב"א ז"ל דהרי יכולה ליהנות מהאפר ושמא שוה פרוטה וע"כ כתירוץ הריטב"א דכי שריף להו לבערינהו לאו דידיה נינהו וא"כ ממילא שמעינן דלאו ברשותיה הוא ושפיר מייתי הש"ס ראי' שאינו יכול לבטלו בשעה ששית עכ"ד שאמר לי פא"פ

[ב] לכאורה אין אנו אחראין לדברי הריטב"א דגם התוס' בע"ז ר"פ השוכר הקשו קושיא זו וז"ל וקשה בגופה נמי איכא שוה פרוטה בשלא כדרך הנאתן או באפרן כדתנן כל הנשרפין אפרן מותר ותירצו כיון שכ"ז שהוא בעין אסור למכרו מה"ת כמו כן אסור לקדש בו את האשה דהוי כמו מכירה חשובה ויש בו הנאה כשמקדש בו את האשה דגמרינן קיחה קיחה משדה עפרון שראוי לקנות בו חפץ או שאר הנאות עכ"ד. וא"כ נוכל ליישב בהא דר"ג כתירוץ התוס'. אמנם הדברים נכונים, דבגמרא קדושין (ג') בכסף מנלן אר"י אמר רב אמר קרא ויצאה חנם אין כסף אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר ומנו אב. הרי דרב לא ס"ל דגמרינן קדושי כסף מקיחה בשדה עפרון וא"כ לדידיה לא נוכל לתרץ כתירוץ התוס'. ואע"ג דאמרינן שם בגמ' ואיצטריך למיכתב ויצאה חנם ואצטריך כי יקח מ"מ עיקר הילפותא למר מהכא ולמר מהכא. תדע דשם (דף ו') אמר אביי המקדש במלוה אינה מקודשת ופירש"י דגמרינן קיחה קיחה משדה עפרון ובשם (דף מ"ז) אמר רב המקדש במלוה אינה מקודשת יע"ש פירוש רש"י דפירש (על מימרא זו דאביי) רק דחסר לשון זה דקיחה משדה עפרון ילפינן והוא אשר דברנו דרב לא גמר מקיחה ולפי"ז מוכרת לתרץ כתירוץ הריטב"א ודברי כת"ה נכונים

[ג] אמנם בפסחים פרק כ"ש פליגי ר"י וחכמים דר"י ס"ל אין ביעור חמץ אלא שריפה ורבנן ס"ל דהשבתתו בכל דבר וכתבו שם התוס' (דף כ"א ד"ה בהדי) דלרבי יהודה דס"ל אין ביעור חמץ אלא שריפה הוא מן הנשרפין שאפרן מותר אבל לרבנן דאין מצותו בשריפה הוא מן הנקברין שאפרן אסור וכן כתב הטור וכן הסכמת הפוסקים ולפי"ז יש מקום לדבריו לר"י דאפרן מותר וקשה דיכולה ליהנות מהאפר ואע"ג דשם (דף י"ב) בתוס' (ד"ה אימתי) כתבו בשם ר"ת דבשעה ששית גם לר"י השבתתו בכל דבר וכתב הפמ"ג באו"ח בפתיחה כוללת דלשיטה זו גם לר"י בשעה ששית אפרן אסור הרי התוס' פירשו בשם ר"ת דהך מימרא דר"ג לאתר שש מיירי וא"כ או בשריפה לר"י ולפי"ז ניחא בין לשיטת רש"י בין לשיטת ר"ת ודו"ק. אבל כ"ז לר"י אולם לרבנן דהשבתתו בכל דבר וא"כ אפרן אסור ושוב לא קשה דיכולה ליהנות מהאפר והדק"ל ודו"ק

[ד] ונראה לפיענ"ד דהנה הפוסקים הקשו על הרמב"ם ז"ל שסותר עצמו דפסק בסוף הל' פסולי המוקדשין דכל הנקברין לא ישרופו שאעפ"י שמחמיר בשריפתן הרי הקל באפרן דאפר הנקברין אסור ובחמץ פסק בפרק ג' מהל' חו"מ שאפרן אסור ואפי"ה פסק שמותר לשרפו ועיין באוה"ח (סי' תמ"ה) במ"א וח"י שם. ונקדים ליישב קושית השאג"א (סי' פ"ז) וז"ל דקשה לי מה דר"י יליף דחמץ בשריפה מנותר בק"ו שאינו בב"י וב"י וכו' ואמרו ליה לר"י דכל דין שאתה דן תחלתו