דרכי שלום קה

ועל זה כתב אחי הרה"ג ז"ל דאמאי שינה בגמרא לתפוס בשר חזיר ולא תפס שאר איסורין כמו נבילה וטריפה והוא משום דבשר חזיר ניכר בבשר אחר עכ"ד. וכתבתי לדחות מש"ס חולין ק"ו "מים הראשונים האכילו בשר חזיר". ומנזיר (דף כ"ג) "ומה מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלתה בידו בשר טלה". ועל זה הארכת והבאת הגמרא (חולין ק"ט) ואח דברי המדרש (ויקרא רבה פכ"ב) "אמרו יותר ממה שאסרתי לך התרתי לך וכו' בשר חזיר התרתי לך דג ששמו שבוטא". וכתב רש"י ז"ל (חולין ק"ט:) "טעמו כטעם חזיר" ואם טעם בשר טלה כטעם בשר חזיר למה נקט "התרתי לך שבוטא" יתפוס "התרתי לך בשר טלה" אלא ע"כ שטעם בשר חזיר שונה מטעם בשר טלה עכ"ל

כל דבריך אינם מספיקים שהרי מבואר בטור יור"ד (סי' ק"ט) וז"ל חתיכה שאינה ראויה להתכבד שנתערבה באחרות יבש ביבש בטלה אפילו חד בתרי ולכאורה נראה שאין חילוק בין נתערבה במינה בין שלא במינה כגון שנפרד לחתיכות דקות שאין ניכר בין זה לזה עכ"ל. הרי מפורש שאפשר שנתערבו מין בשאינו מינו ולא יהי' ניכר. וגם לדבריך הרי אפשר לערב בשר חזיר בהאי שבוטא שטעם אחד להם ובדרך שכתב הטור ולא יהי' ניכר לא במראה ולא בטעמא, ועיין בש"ך יור"ד (סי' פ"ז ס"ק ז') שכתב וז"ל אי נמי בבשר טמא ליכא למיחוש למראות עין דניכר לעין שהוא בשר טמא עכ"ל. ולפ"ז היה להש"ס לתפוס בשר טמא ועיין שם בט"ז (ס"ק ה') שכתב וז"ל ולא כמו שכתב בלבוש דבזה מותר מפני מראות עין משום דמינכרי דוודאי מצינו לפעמים שנחתך בענין שלא מינכר עכ"ל. והיינו שזה שכתב הלבוש הוא שבסתמא מנכרי והט"ז כתב דלפעמים מזדמן שנחתך בענין שלא מינכר אבל במתכוין לכך לחתוך אותם באופן שלא יהי' מינכר הכל מודים שאפשר בכך ולא פליגי במציאות ודוק היטב. ועיין פירש"י במשנה ע"ז (דף ל"ה ע"ב ד"ה "טריפה") ודוק

ואשר פלפלת בדין אם מותר להאכיל לאדם דבר שלדעתו אסור והבאת מגמרא (חולין קי"א:) רבי אלעזר הוה קאים קמיה דמר שמואל וכו' עיין בפר"ח (סי' תצ"ו אות כ"ג) הביא תשו' מהר"ל בן חביב ז"ל שכתב בשם הרא"ה ז"ל וז"ל שני ת"ח בעלי הוראה שאחד אוסר ואחד מתיר והמתיר אוכל ומאכיל לחבירו האוסר אין בזה משום לפני עור לא תתן מכשול ודוקא כשהאיסור ניכר לו לאוסרו דאי לא ס"ל, לא לייכול אבל כשאינו ניכר לו, לא. כדאמרינן בפרק כל הבשר חס ליה לזרעיה דאבא בר אבא דלספי לי מידי דלא סבירא לי עכ"ל. הרי לפניך דזה ראייתו של הרא"ה ז"ל שהוציא מזה דין הנ"ל

[ח] ומה שהבאת מהא ד"רב בר שבא אקלע לבי רב נחמן אייתו ליה כבדא שליקא ולא אכל אמרו ליה בר בי רב דלגיו לא אכיל ומנו רב בר שבא אמר להו רב נחמן גאמו לשבא" (חולין קי"א). גם שם היה ניכר שמותר אף להרא"ה ז"ל. ומה שאמר גאמו נראה דרב נחמן לא היה מחשב דעתו כנגד דעתו כלל כי קראוהו "בר בי רב" כלומר, תלמיד

[ט] ברם מה שהבאת מהירושלמי תרומות (פ"י הלכה ד') "מי צתרי רב אמר אסור ושמואל אמר מותר אייכול שמואל לרב מי צחרי" ע"כ. זו היא הערה גדולה ובדעת הרא"ה ז"ל אפשר לומר דבפר"ח שם הביא דבתשו' מהר"ל בן חביב הקשה להרא"ה דאדיליף מדברי רב לאיסור לילף מדברי שמואל להיתרא **(אמר המגיה בהגהמ"ח שליט"א: אני תמה על תמיהתו הרי הילכתא כרב באיסורא (בכורות מ"ט ע"ב) ובכן, יש ללמוד מרב בענין איסור כי דבריו הם המכריעים:)** וכתב הפר"ח דהרא"ה ס"ל דר"א הוה ס"ל כשמואל או דלא הוה ידע הלכה כמאן ומשום כבודו של רב שהיה רבו לא היה אוכל וכיון שלדעת שמואל היה מותר מן הדין ורבי אלעזר לא הוה ס"ל דאסור מעתה אין כאן מכשול כלל ולפיכך היה רוצה שמואל להטעותו שיאכל דאין כאן זלזול בכבודו של רב כיון שמה שהיה אוכל רבי אלעזר הוא משום שהיה כביר דהדר ביה רב והיינו דאמר ליה שמואל "לרבך יהבית ליה ואכל" מעתה אין כאן זלזול בכבודו של רב דהא הדר ביה וכשבא לפני רב סיפר לו גופא דעובדא א"ל חס ליה ולהד"מ אלא שכוונתו היה להטעותך כדי שתאכל עכ"ד. והיינו דרב לא ידע מזה כלום ולומר שנתן לו שמואל בלתי ידיעתו חס ליה לזרעיה וכו' וע"כ שלהטעותו נתכוין ולפי זה יש לומר דלא פליגי כלל בזה רב ושמואל רק דיש חילוק בין ניכר לשאינו ניכר ובניכר ליכא איסורא דאי לא ס"ל לא לייכול ולפ"ז יש לומר דהא דירושלמי במי צחרי היה ניכר וליכא בזה כלל ליתא דאיסורא

אמנם קשה מהירושלמי שהבאת על הפר"ח שכתב שם וז"ל וא"ח דהכא אמרינן חס ליה לזרעיה וכו' אלמא שלא היה מזקיקו שמואל לרב להעבירו על דעתו ואלו בירושלמי דפ' אין מעמידין הזקיקו שמואל לרב שיאכל שמן של עכו"ם ואי לא כתבנא עלך זקן ממרא לאו קושיא הוא דשאני התם דר"י ובי"ד התירו אח השמן ואם לא היה רוצה לאכול הרי היה חולק על בי"ד הגדול ולפיכך א"ל ואי לא כתבנא עלך זקן ממרא אבל בפלוגתא דרב ושמואל מנפשיהו בהא ודאי שמואל לא היה מעבירו על דעתו שהרי רב היה גדול בחכמה יותר משמואל עכ"ל מה יענה הפר"ח להא דירושלמי במי צתרי הרי שם פליגי מנפשיהו

[י] ומה שכתבת במה שהבאתי משו"ת אמרי יושר בדבר לעשות חנות מבגדים הנתפרים