דרכי שלום קד

דלכאורה זה שפסקו הטור וש"ע דאם הוא בסכנת מות אסור לו לגזול אם לא על דעת לשלם ולא נתנו שיעור לדבר, דנראה דמותר לאיש עני ואביון לגזול מחברו סכום מסוים על דעת לשלם כדי להציל את נפשו אף שהוא מציאות רחוקה בדרך הטבע שיעלה בידו לשלם שהרי לא חילקו כלל ולא נתנו שיעור לדבר רק שיטול על דעת לשלם. ולפ"ז יש לומר דמה שאמרו "רבי מאיר אומר אף על הגזל" מיירי באופן זה שאין בדרך הטבע שיוכל לשלם רק בדרך נס ואז אסור לו לגזול כדי להציל את נפשו ורבי מאיר לשיטתו דאמרינן בפרק קמא דיבמות (דף י"ב ע"ב) תני רב ביבי קמיה דרב נחמן שלש נשים משמשות במוך קטנה שמא תתעבר ותמות וכו' דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה ומן השמים ירחמו. הרי דרבי מאיר סבירא ליה דלא סמכינן אניסא דמן השמים ירחמו **(אמר המגיה בהגהמ"ח שליט"א: עיין עבודה זרה דף י"ח סוף ע"א:)** אף דעוד אין הסכנה לפנינו רק דאפשר שתבוא אח"כ דשמא תתעבר ותמות וכן בהא דלגזול שלא על דעת לשלם הרי הכל מודים דאסור אף במקום פקוח נפש ורבי מאיר סבירא ליה דאם אי אפשר לו לשלם אסור לו לגזול כי אין לסמוך על הנס והרי הוא כאין דעתו לשלם. ושם בגמרא "חזייה רב אשי למר זוטרא דחוור אפיה שקל באצבעתיה אנח ליה בפומיה א"ל אפסדתא לסעודתא דמלכא אמרי ליה אמאי תעביד הכי אמר להו מאן דעביד האי פסל למאכל דמלכא. אמרי ליה אמאי. אמר להו דבר אחר חזאי ביה". (פירש"י "בשר של חזיר מצורע"). "בדקו ולא אשכחו שקל אצבעתיה אנח עליה אמר להו הכא מי בדקיתו בדקו ואשכחו". (פירש"י "נס נעשה לו"). "אמרו ליה רבנן מאי טעמא סמכת אניסא אמר להו חזאי רוח צרעת דקפרחה עילויה". ופירש"י דפרח עלויה דמר זוטרא. וכתב שם המהרש"א וז"ל דהך סכנה להפסיד סעודת המלך היא יותר סכנה לרב אשי מסכנת מר זוטרא עכ"ל. והיינו שלפי זה אמרו ליה רבנן מאי טעמא סמכת אניסא ודוק והשיב להם רב אשי חזאי רוח צרעת דקפרחה עילויה דמר זוטרא והיה ענין פקוח נפשו של מר זוטרא על אחר לפיכך הכניס רב אשי את עצמו לספק סכנה שתבוא אח"כ ובכה"ג סמכינן אניסא ומן השמים ירחמו שלא יבוא לידי כך. ממילא שמעינן מהא דרב אשי אף שמדינא אסור לגזול את חברו על דעת לשלם אף במקום פקוח נפש מכל מקום על דעת לשלם אף שאין בידו לעת עתה כל אפשרות לשלם סמכינן אניסא דמן השמים ירחמו ויהיה לאל ידו לשלה. ולא עדיף איסור גזילה שהוא אביזרא דשפיכות דמים מחשש סכנת נפשות כהא דרב אשי. ובב"י תו"מ (סי' תכ"ו) כתב וז"ל בירושלמי מסיק אפילו להכניס עצמו בספק סכנה חייב ע"כ. ונראה שהטעם מפני שהלה ודאי והוא ספק עכ"ל. ונראה שדברי הירושלמי הנ"ל היינו הך דרב אשי דהכניס את עצמו לספק סכנה משום פקוח נפש דמר זוטרא ואם כי היתה הסכנה גדולה באם יתחייב למלכות כדברי המהרש"א ואין לו תשלומין אבל עכ"פ לא היה ודאי וברור שיתחייב למלכות ועשה מה שעשה משום פקוח נפש ולגביה דרב אשי היה רק ספק סכנת נפשות

וראיתי להמנ"ח בקומץ מנחה (מצוה רצ"ז) שכתב וז"ל כתבתי דאין סברא כלל להכניס עצמו בספק סכנה עבור חבירו שהוא בודאי סכנה. אח"ז הראה לי תלמידי מפורש בשו"ת רדב"ז (ח"ש סי' תרכ"ה) כתב כן בפירוש וכתב מי שעושה כן הרי זה חסיד שוטה דאינו מחוייב כלל והנאני שכוונתי לדעתו. אך מכל מקום צ"ע על הרדב"ז דלא הביא הירושלמי אשר הובא בכמה מקומות דמפורש לפי עדותו דמחויב להכניס א"ע בספק סכנה בשביל חבירו שהוא סכנה ודאית וצריכים אנו לקבל באימה דברי הירושלמי וצ"ע עכ"ל. הספר תשו' הרדב"ז אין בידי אך ראיתי בפ"ת יור"ד (סי' קנ"ז) כתב וז"ל ומ"ש בשם מהר"ם רקנטי אם אומר השר לישראל הנח לי לקצוץ אבר אחד שאינך מת ממנו ובאם לא אמית ישראל חברך וכו' עיין בתשו' הרדב"ז (סי' תרכ"ה) שנשאל על ענין זה והשיב שאיננו מחויב זולת ממדת חסידות אולם אם יש ספק סכנת נפשות הרי זה חסיד שוטה דספיקא דידיה עדיף מודאי דחבריה עכ"ל. ולפי מה שכתבתי יש לחלק דהירושלמי מיירי כהאי דרב אשי דהסכנה של זה הוא לפניו על אתר וספיקו של המציל הוא חשש סכנה שיבוא אח"כ וע"ז אמרינן דמחויב להציל את חברו ולסמוך אניסא שמן השמים ירחמו לסבב סיבות שלא יבוא המציל לידי סכנה. והרדב"ז מיירי בענין שספק סכנת המציל הוא עתה על אתר כענין הנח לי לקצוץ לך אבר באופן שיש בו ספק סכנת נפשות ובזה אינו מחויב להכניס את עצמו בספק סכנה לומר מן השמים ירחמו

[ה] ומה שכתבת בדין זה והבאת מש"ס יומא (דף פ"ג) "אחזיה בולמוס לרבי יהודה קפחיה לרועה אכליה לריפתא". יפה הבאת. וכבר נו"נ בזה החת"ס עם הגאון רבי צבי חיות ז"ל עיין בהגהת מהר"ץ חיות ליומא שם ובחת"ס חאו"ח (סי' ר"ח). וכן הוא בחת"ס חיור"ד (סי' שי"ט). ועוד אחרונים מפלפלים בגמרא הנ"ל בענין זה

[ו] ומה שכתבת עמ"ש לדחות דברי אחי הרה"ג ז"ל שכתב על מה שהקשה הגאון הרי"ם ז"ל על שיטת הפוסקים דא"מ איסור לכתחילה הוא רק מדרבנן ומהתורה מותר לבטל והקשה מגטין פ"ד הרי זה גיטך על מנת שתאכל בשר חזיר מאי לפמ"ש הרשב"א ז"ל גבי הר"ז גיטך על מנת שתבעלי לפלוני דבדרבנן חשוב אפשר וא"כ בעל מנת שתאכל בשר חזיר נמי הוי אפשר דהרי בידה לבטל האיסור ברוב ומה"ת מותר לבטל