דרכי שלום קג

[ב] וגם לדברי התוס' ב"מ הנ"ל שכתבו משמע קצת דרב אשי סבר גזל עכו"ם מותר ראייתי נכונה מהא דכתובות דאם איתא דמדינא אסור להציל את עצמו בממון של אחרים במקום פקוח נפש מאי מספקא להו להתוס' בדעתו של רב אשי אם ס"ל גזל עכו"ם מותר או

אסור **(אמר המגיה הנ"ל: לפיענ"ד אין להוכיח משם דגזל עכו"ם אסור דעד כאן לא אסרה תורה גזל עכו"ם ולמד"א גזל עכו"ם מה"ת אסור) אלא כדי להרחיק אדם מישראל ממדות רעות כסברת הגאון חכם צבי ז"ל בתשובותיו (סי' כ"ו ומובא לעיל סי' ל"ט) [ולפ"ד שורש סברתו מעורה בדברו רבי יוחנן דברים רבה פרשה ל' ע"ש]. או משום חלול ה' (למאן דס"ל דגזל עכו"ם אסור מדרבנן אבל בנ"ד בהאי עובדא דרב אשי דשקל באצבעיה ואנח בפומיה דמר זוטרא לא שייך לגזור משום הרחקה ממדות רעות וגם משום חלול ה' אין כאן. וכשם שאבדתו של עכו"ם מותרת משום שאין כאן חלול ה' ככה גם מה דשקל רב אשי קצת מאכל ושם בפיו של מר זוטרא לא שייך בזה לגזור משום גזל עכו"ם כי אין כאן חלול ה' שהרי רב אשי עשה מה שעשה רק כדי להחיות את נפש מר זוטרא

וכשהצעתי הערתי הנ"ל לפני אבי מורי הגאון המחבר שליט"א וענה אותי לאמור: "אמנם הגאון הח"ץ ז"ל כתב טעם נכון אבל אנן קיי"ל דלא דרשינן טעמא דקרא. עיין גמרא ב"מ (דף קט"ו) ולא קיי"ל כר"ש אעפי"כ מצינו כמה פעמים שכתבו טעמים למצות אבל לא להקל בשביל הטעם. ועיין נו"ב ואה"ע סי' פ"א ובשו"מ (ח"ב סי' קל"ה) שרצה לומר כיון שאין בחליצה תועלת להמת כמו ביבום רק הוא לטובתה שתהי' מותרת לעלמא א"כ כל שאין רצונה לחלוץ אין כופין אותה אבל באמת כ"ז הוא דרך דרש אבל חלילה וחלילה לדרוש טעמא דקרא ובפרט בדבר דנ"מ לדינא ע"ש. וע' תוס' יו"ט סנהדרין (פרק חלק משנה ה' ד"ה אובדין") עכ"ל

מה שכתב אבא מרי שליט"א "שכתבו טעמים למצות אבל לא להקל בשביל הטעם" עיין תוס' גטין (דף מ"ט ע"ב ד"ה "ורבי") ועיין "תפארת למשה" (סי' קי"ג ס"ט) ושו"ת מהר"י אסאד (סי' ל"א) ומובאים לעיל סי' ס"ג אות י'. והנני להסתפק ולהעיר על הא דאמרו "הפקעת הלואתו" של עכו"ם מותרת וכתב רש"י ז"ל "שאין גזל ממש שרי כי ליכא חילול השם כו' דלא ידע נכרי בהדיא דמשקר". ורש"י ב"ק קי"ג ע"ב דזה "כהפקעת הלואתו") והרי בעובדא דרב אשי אין בזה חלול השם. ועיין כסף משנה (הל' גו"א הנ"א)

והשקפת רב אשי על טיבם של הגוים (הראשונים) משתקפת מהא ד"אמר רב אשי האי בר ישראל דזבין ליה ארעא לנכרי אמיצרא דבר ישראל חבריה משמתינן ליה מאי טעמא וכו' ארבעית לי אריא אמצראי משמתינן ליה עד דקביל עליה כל אונסא דאתי מחמתיה" (בבא קמא קי"ד ע"א):)** דהרי היה להן להוכיח מזה דאם איתא דרב אשי ס"ל דגזל עכו"ם אסור איך הציל את מר זוטרא בממון של אחרים וע"כ דס"ל דגזל עכו"ם מותר ומדלא הוכיחו מזה שמע מינה דמותר להציל את עצמו בממון של אחרים במקום פקוח נפש ושוב ליכא הוכחה משם ודוק

[ג] ומה שהבאת דברי רש"י סנהדרין (דף נ"ז) זה ידוע שדעת רש"י ז"ל שגזל עכו"ם הוא אסיר מדרבנן וכן מבואר בר"ן ז"ל ואמנם רוב הפוסקים לא סבירא להו כן. ועיין ברי"ט אלגזי בפרק שני דבכורות (אות י"ז) שהאריך בזה וכתב שם וז"ל נמצינו למדים דאף דדעת הרמב"ם ז"ל ודעימיה ורוב הפוסקים ס"ל דגזל הגוי אסור מן התורה והכי קיי"ל עכ"ל וכן הוא בחת"ס חלק ו' בחי' לע"ז דרוב הפוסקים פסקו דאסור מן התורה והכי קיי"ל עכ"ל. וגם בדעת רש"י הביאו האחרונים מפירש"י ז"ל עה"ת ע"פ ותשב עם קונהו דס"ל דהוי מדאורייתא. ועיין בספר שד"ח בכללים (מערכת הגימ"ל אות א')

ומה שכתבת שבאמת לא הפסיד רב אשי את הסעודה אף שנגע באצבעו והראת למסכת נדרים (דף מ"ט ע"ב) דרבי יוסי ורבי יהודה "חד אכיל דייסא באצבעתיה" ואטו כולי עלמא איסטנסים ומפונקים כמלכא? עכ"ל. לפיענ"ד הוא מעשה לסתור

[ד] ובזה שהבאתי מהא דרב אשי במסכת כתובות יש לדון בהא דמבואר בטור חו"מ (סי' שי"ט) וז"ל ואפילו הוא בסכנת מות ובא לגזול את חברו ולהציל את נפשו אסור לו לגזול אם לא על דעת לשלם דודאי אין לך דבר העומד בפני פקוח נפש לכך הוא רשאי ליטול ולהציל נפשו אבל לא יקחנו אלא על דעת לשלם עכ"ל. וכן הוא בשו"ע עפ"י שיטת התוס' והרא"ש בבב"ק (דף ס'). והנה האחרונים הביאו דמצינו בירושלמי (פרק שני דע"ז הלכה ב') דאמרו לא סוף דבר האומר הרוג את פלוני אלא אפילו אמר חמוס את פלוני חייב למסור נפשו ויפרש המפרש דהירושלמי אזיל בשיטת רבי מאיר דאמר בכתובות (דף י"ט) אם אומרים לעדים חתמו שקר יהרגו ואל יחתמו שקר. ועיין בהקובץ על הרמב"ם (פ"ה מהל' יסודי התורה) שכתב וז"ל וכתב הרא"ה שמצא במדרש ובמכילתא על שלש עבירות יהרג ואל יעבור רבי מאיר אומר אף על הגזל. ובספר שד"ח בפאת השדה (מערכת האל"ף אות י"ט) הביא בשם ספר ידי משה שכתב דאסור להציל עצמו בממון חברו אף במקום דאיכא פקוח נפש כדאיתא בירושלמי וכדאמר רב חסדא בכתובות י"ט קסבר רבי מאיר וכו' ואף רבא דפליג דוקא בהאי דחתימה דאכתי לא הוי ממון אבל בגזל ממש אפשר דמודה רבא דיהרג ולא יעבור דהוא אביזרא דשפיכות דמים וכתב דאיכא טובא מרבוותא דסברי אף בממון אסור להציל עצמו בממון של אחרים אף במקום דאיכא פקוח נפש עכ"ד. וכן הביא בשם ספר בנין ציון שפסק כן להלכה. ובתשו' שו"מ מהד"ק (ח"ב סי' קע"ד) הביא קושית המל"מ בפר"ד שהקשה בסוגיא דיומא פ"ג מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו הקל הקל תחילה דאמאי מאכילין אותו טבל הרי יכול להפריש תרומה ויערבנה עם החולין דמה"ת מותר לבטל איסור לכתחילה. וכתב השו"מ דל"ש לומר דיערב התרומה ויבטלנה ברובא דלהפסיד ממונו של כהן איכא גזילה ובכה"ג אין לנו להתיר משום פקוח נפש עכ"ד

והנה מה שתלו דינם בהאי דירושלמי אפשר לומר