דעת מרדכי א צט

ולפי"ז דברי המוהרש"א נכונים מאד, דאם יום השמיני כלה ביו"ט אז שפיר אסור מטעם מוקצה רבין השמשות אכתי לא הוי חזי, ואין לומר דהוי מוקצה מחמת יום שעבר בלבד הא ליתא דאף בתחלת יום דלהבא נמי נאסרה ולא מחמת יום שעבר בלבד, ורק אחר שעבר מעט זמן מתחלת היום אז דוקא הותרה מטעם מקצת היום ככולו וכש"כ, דכל שלא שהה שמונת ימים בבהמה עדיין לא יצאה מידי ספק נפל והא דמותרת בתחלת ליל שמיני הוא רק מטעם מקצת היום ככולם

והדברים מוסברים ביותר לפי מה שכתוב בשו"ת בשמים ראש (סימן רכ"ט) וז"ל הנצרך לעניננו ואמנם כבר מוכח מהא דנולדה בזה מותרת בזה דל"א מוקצה מחמת יום שעבר, וטעמא דמגו דאיתקצאי לבין השמשות ענינו שנאסר בתחלת היום ולכשאתה לוקח את הבין השמשות כתחלת היום הא איגלאי דלא נאסר מעולם עכ"ל, וא"כ בנדון דידן שבאמת נאסר גם תחלת היום מחמת ספק נפל דבאמת בעי שמונה ימים והותרה אלא מקצת היום ככולו שפיר הוי מוקצה ולא מיקרי כלל מוקצה מחמת יום שעבר

וע"פ האמור מיושבת היטב גם קושית הגרע"א בשם האחרונים הנ"ל, עפ"מ דאיתא בבכורות (כ' ע"א) ת''ר עז בת שנתה ודאי לכהן. מכאן ואילך ספק פרה בת שלש ודאי לכהן מכאן ואילך ספק וכו' דברי ר' ישמעאל וכשנאמרו דברים לפני ר' יהושע אמר להן צאו אמרו לר' ישמעאל טעית, אילו בולד בלבד הבהמה נפטרת היה כדבריך. אבל אמרו סימן הולד בדקה טינוף ובגסה שליא ובאשה שפיר ושליא, ואני אין אני אומר כן אלא עז שטנפה בת ששה יולדת בתוך שנתה רחל שטנפה בת שנתה יולדת בתוך שתים, וקאמר שם מאי איכא בין גמריה דרבי יהושע לסבריה דר"י (במה שקאמר ואיני אומר כן) שטנפה בסוף ששה ואיכא בינייהו דזעירי, דאמר זעירי אין טנוף פחות משלשים יום [דלאחר שטנפה אינה מקבלת זכר עד שלשים יום] לגמריה אית ליה דזעירי,, ופירש"י היכי דלא ידענין שטנפה בת ששה פליג אדר"י דאמר בת שנתה ודאי לכהן קא"ל איהו אפילו ילדה בתוך שנתה ספק דלמא טניף בתוך שלשה או ארבעה חדשים משנולדה וחזרה וילדה בתוך שנתה, והיכי דחזינן דלא טנפה בתוך ששה וענפה בסוף ששה כדאמר ר"י בסבריה ההוא בכור מעליא הוא דההוא טניף לאו טינוף גמור הוא, דאם טנוף היה לא היתה יולדת בתוך שנתה עד יום אחד בשנה שניה דטנוף הוי כל חודש השביעי כזעירי וחמשה חדשים ימי העבור הרי כלתה שנתה ולא תלד עד למחר דכל חדשי העבור בעינן שלמים ואח"כ יולדת למחר כדאמרינן במס' נדה ויתן ה' לה הריון בגימ"ט רע"א ותשעה חדשים של שלשים יום הוי ר"ע יום וביום רע"א כתב קרא דיולדת עכ"ל, ולסבריה אע"ג דחזינא דלא טניף עד סוף ששה נמי ספיקא הוי דלית ליה דזעירי, ואיב"א דכו"ע אית להו דזעירי והכא ביולדת למקוטעין קמיפלגי וכו', ואיב"א ל"א יולדת למקוטעין והכא במקצת היום ככולו קמיפלגי לסבריה אמרינן מקצת היום ככולו. ופירש"י מקצת יום אחרון של חודש חמישי לעבורה ככולה ויולדת בו ביום דלא גמר בהמה מאשה, ולגמריה לא אמרינן מקצת היום ככולו דגמר בהמה מאשה עכ"ל הגמרא, וא"כ צדקו דה"ת בתירוצם שתירצו דמיירי דלא כלי לה חדשי העבור עד היום. דממ"נ לל"ק דכו"ע ס"ל דאינה יולדת עד רע"א לאחר שנשלמו לה כל חדשי העבור בשלימות במעל"ע של שעות, והכא איירי דהרע"א ימים במעת לעת דשעות יגמרו ביו"ט ולאחר שיכנס מעט זמן ברע"א אז ראויה להוליד, א"כ גם בליל יו"ט לא הותרה עדיין ולא יצאה מדין נפל עד שנכנסה השעה והרגע של המעל"ע הרע"א ביום של יו"ט ואפילו ללישנא תנינא למאן דס"ל דלא בעינן ר"ע בשלימות ומקצת יום אחרון של ר"ע נמי סגי להשלמת העבור, מ"מ כי קאמרי התוספות הכא דמיירי דלא כלו לה חדשי העבור עד היום היינו שיומא דיו"ט הוא היום הר"ע ועיקר היתירו הוא רק מטעם מקצת היום ככולו, א"כ בתחלת יו"ט לא יצא מידי נפל וכיון דאיתקצאי בתחלת היום איתקצאי לכולא יומא ולא מיקרי בכה"ג כלל מוקצה מחמת יום שעבר לשני הלשונות ונכון הוא

ולפ"ז אמרתי להעיר עמש"כ בתרע"א (סוף סימן ה') וז' ומהאי טעמא לכאורה יש ראיה להתיר, דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן, דאל"כ לר"ע וריה"ג ואחרים דס''ל שמשכחת שבת ויוה"כ סמוכים להדדי, א"כ בשבת שאחר יוה"כ יהא החיוב להתענות, דכל המאכלים הוי מוקצה במגו דאיתקצאי בין השמשות וכן בא"י אם נפל יום א' דפסח בשבת יהא אסור בשבת של אחריו שהוא אחר פסח לאכול חמץ במגו דאיתקצאי ביה"ש, וע"כ דמגו מחמת יום שעבר לא אמרינן עכ"ל, ולפי מה שכתבנו תקשה לכו"ע דהא אמרינן בר"ה (ט') דתוספות היוה"כ דאורייתא בין לפניו ובין לאחריו א"כ גם תחלת יום שבת נאסר וא"כ נימא דמגו דאיתקצאי לתחלת היום איתקצאי לכולא יומא, כיון דיסוד ענין היתר מוקצה מחמת יום שעבר דלא אמרינן הוא כשכתוב בספר בשמים ראש הנ"ל, דיסוד מוקצה הוא רק מדנאסר לתחלת היום נאסר לכולא יומא וכשאתה לוקח את ביה"ש לתחלת היום א"כ שוב לא נאסר מעולם, אבל הכא באמת דנאסר תחלת היום משום דין תוספות דאורייתא א"כ ראוי להיות אסור כל היום וצ"ע בפרע זה. ענף ב

ועל פי יסוד דברי הבשמים ראש הנ"ל זכיתי למצא דעת קדושים ולהבין חקר לפלגות שיטת רש"י ותוספות בסוכה (מ"ו ע"ב) דלשיטת רש"י ללוי דאוסר אתרוג בשמיני הוא מטעם מוקצה אע"פ דהוי מוקצה מחמת יום שעבר, ולשיטת התוספות גם לוי סובר דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן, רק טעמו של לוי הוא משום דגזר אתרוג אטו סוכה ולא משום מוקצה, דכו"ע ס"ל דמוקצה משום יום שעבר לא אמרינן דדבר זה תליא באשלי רברבין דהנה בריש מס' ביצה אמרינן (בבאור מחלוקת ב"ש וב"ה שבמשנה שם), אלא אמר רבה לעולם בתרנגולת העומדת לאכילה וביו"ט שחל להיות אחר שבת עסקינן, וקסבר רבה כל ביצה דמתילדה האידנא מאתמול גמרה לה, ורבה לטעמיה דאמר רבה (בפסחים מ"ז ויליף מהכא דמוקצה דאורייתא רש"י) מאי דכתיב והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו, חול מכין לשבת וחול מכין ליו"ט ואין יו"ט מכין לשבת ואין שבת מכינה ליו"ט עכ"ל הש"ס ושיטת רש"י שם צריכה באור וכבר גמגמו עליו הראשונים עין בר"ן וברשב"א ובשמ"ק וגם בפנ"י ומה שלקטתי מדבריהם בתוספות נופך משלי מרובה על העיקר אציגה פה וזהו

רבה ס"ל דמוהכינו דילפינן בברייתא בע"כ דכל סעודת שבת, (ויו"ט נמי קרי שבת) בעי הזמנת פה מבחול, אם לא הוזמן אסור, דאי להכנה ע"י מעשה כמו לאפות ולבשל הרי כבר נאמר את אשר תאפו אפו, וע"כ האי והכינו אתי להזמנת פה, ומשו"ה. גם הכנה בידי שמים כמו גמרו של ביצה במעי התרנגולת נמי אסור, ואיסורו של הכנה אינו משום מוקצה, דהא גם בתרנגולת העומדת לאכילה דכולה חזי לאכילה והביצה אוכלא דאופרת היא נמי אסורה משום חוסר ההכנה מבחול, רק הוא איסור של הכנה, אך להיפך בודאי כן הוא לשיטת רש"י דכל מוקצה אסור לרבה משום הכנה, דיסודו של מוקצה הוא כל מידי שהוקצה ואסח דעתו מיניה א"כ ממילא אין כאן הכנה, קצרו של דבר, יש איסור הכנה מבלי מוקצה, אבל אין מוקצה מבלי איסור של הכנה, והם הם דברי רש"י המפורשים לקמן (כ"ו ע"ב) ד"ה ''ואי דלא אחזי בין השמשות ודאי אסורין דאין כאן הכנה מבעוד יום, ומאן דאית לה מוקצה הכנה מבעוד יום בעי כדכתיב ביום הששי והכינו את אשר יביאו" עכ"ל, וכן כתב רש"י לקמן (ד' ע"א) ד"ה ''היא ואמה אסורה דשמעינן ליה לר"א דאית ליה מוקצה דתנן ר"א אומר עומד אדם על המוקצה כו' אלמא הכנה בעי'' עכ"ל, הרי דיסוד איסור מוקצה לרש"י משום חסרון הכנה מבעוד יום.