דעת מרדכי א צז

סימן מב יחקר בשמונה ימים בבהמה להוציאה מספק נפל אם בעינן מעת לעת, ובדיני מוקצה אימתי הוא עיקר איסור ההקצאה אם בתחלת מעל"ע דלהבא. או בשלהי מל"ע שעבר, אף יחקר בדיני קצירה ביו"ט ובחותך דבר מבעל חי אי שייך בזה דין קצירה ועוד פרטים שונים ויבואר הכל בארוכה בעה"י. ענף א

ביצה (ו' ע"א) אתמר אפרוח שנולד ביו"ט רב אמר אסור מוקצה הוא ושמואל ואיתימא ר' יוחנן אמר מותר הואיל ומתיר עצמו בשחיטה, אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב, וכי מה ובין זה לעגל שנולד ביו"ט, אמר להו הואיל ומוכן אגב אמו בשחיטה, ומה בין זה לעגל שנולד מן הטרפה שתיק רב עכ"ל הגמרא ושם בתוד"ה מה בין זה לעגל שנולד מן הטריפה, הקשו ותימא והא מוכן הוא ע"י שיושיע ידו למעי אמו וישחטנו כדאיתא בחולין (ע"ד ע''א) דב"פ ניתר בארבעה סימנין, בשחיטת אמו או בדידיה, ותירצו בסוה"ד דהתם מיירי דאירע שכלו לו חדשו, והכא מיירי בלא כלו חדשיו עד היום וא"כ לא הוי מוכן היום הואיל ובין השמשות לא הוי חזי עכ"ל התוס' וכתב שם המהרש"א ע"ז וז"ל אמנם תקשה לו מעגל שנולד קודם יו"ט ואינו יודע אי כלו לו חדשיו ויום שמיני שלו הוא ביו"ט דהשתא לא הוי מוכן היום, דהא בה"ש לא הוי חזי, ומיהו לפי מה דמסיק הגמרא היתירא בנולד מן הטריפה הואיל ומוכן אגב אמו לכלבים ניחא, דקושטא דמלתא הוא דעגל שנולד קודם יו"ט ויום השמיני שלו הוא ביו"ט דאסור לרב משום דלא הוי חזי ביה"ש אפילו לכלבים עכ"ל יעו"ש

ואמרתי להעיר ע"ז לפי מה שכתבו האחרונים ביו"ד (סי' ט"ו) אי השבעה ימים שבעינן בבהמה המה מעת לעת דוקא, או לא בעינן מעל"ע ועגל שנולד ביום א' לעת ערב מותר בליל מוצאי שבת, והנה דעת הפמ"ג שם דבעינן דוקא שבעה ימים מעל"ע, אך דעת הת"ש וכן הוכיח במישור הגרע"א בחדושיו ליו"ד ובתשובותיו (סימן נ"ז) מדה"ת ערכין (י"ח). דלא בעינן מעל"ע וכן כתב מוהר"ש לאנדא (בנוב"ת חיו"ד סי' ז') ואנכי אמרתי להביא ראיה להיפך מדברי תוספי הרא"ש בנדה (מ"ז ע"ב) בהא דקאמר דבן שנה האמורה בקדשים היינו שנתו שלו ולא שנתו של מנין העולם, ויליף לה מדכתיב בן שנתו, והקשה שם בתוספי הרא"ש, ותימא תיפוק לו, מדאמרה תורה להקריב בראש השנה לתמיד, אלמא בתר שנתו אזלינן. דאי לשנת מנין עולם הו"ל בן שתי שנים שכבר נולד שבעה ימים לפני ראש השנה דאל"כ הו"ל מחוסר זמן, וי"ל דאפילו אזלינן בתר שנות עולם לא מנינן לו שנה אלא משעת הרצאה, ואם נולד שבעה ימים לפני ראש השנה מתחלת שנתו בראש השנה עכ"ל, והוא קושית התוספות ותירוצם בערכין (י"ח ע"ב) ד"ה שנתו שלו ולא שנתו של עולם, ושם דחו התוספות את הישוב מהגמרא דזבחים (כ"ה) דשעות פוסלות בקדשים, פירש אם שחט כבש ביום השלמת שנתו קודם שהגיע מעל"ע דלידתו ולא הספיק לזרוק הדם עד שעבר מעל"ע לשעת לידתו פסול, ואי אזלת בתר הרצאה לא תמצא דין זה שהרי לעולם הוא בן שנתו אלא ש"מ דאזלינן בתר הלידה ממש והדרא הקושיא לדוכתא עכת"ד [באור דבריהם דס"ל התוספות דז' ימים להרצאה אינן נמנים מעל"ע כי אם ימים ויום הלידה נחשב ליום שלם ונגמרו השבעה ימים בסוף היום וליל השמיני לאו זמן הרצאה הוא דהא ממעט מיום השמיני והלאה ואינו ראוי לשחיטה אלא עד הבקר של יום השמיני, א"כ מתחיל תדיר השנה בבקר וגם נשלם בבקר ואיך יהיה במציאות שתהיה השחיטה קודם שנשלם השנה והזריקה אחר שנשלם השנה ביום אחד, הא תיכף כעלות השחר כשיגיע זמן שחיטה נשלם שנתו.], והתוספות הרא"ש בדבור שמקודם זה מפלפלי בדברי הגמרא דזבחים (כ"ה) דשעות פוסלות בקדשים, וקשה לומר דאישתמיטתיה לו לפי שעה הדחוי מהסוגיא הנ"ל, בשעה שהוא מתעסק בה אע"כ דעתו של הרא"ש דאף השבעה ימים שבעינן משום מחוסר זמן בעינן מעל"ע לשעות, וא"כ אזדא לה דחייתם מהגמרא דזבחים הנ"ל, דאפילו אזלינן בתר הרצאה נמי משכחת לדין זה, דתהא השחיטה קודם שנשלמה השנה, והזריקה אחרי מלאו שנתו וממילא אף השבעה ימים שבעינן להוציא מספק נפל נמי בעינן כן שבעה ימים מעל"ע, דהא רשב"ג בשבת (קלה ע"ב) אסמכיה אקרא, והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה' ויש לפלפל עוד בזה ועי' בתרע"א (סי' קצ"ה) ובתוספי הרא"ש והנחתי מקום למעיין הישר

ויש להביא ראיה לדעת האחרונים הנ"ל דלא בעינן מעל"ע מהא דאיתא ביומא (ס"ג ע"ב), ירצה לקרבן אשה לה' אלו אישים, מניין שלא יקדישנו מחוסר זמן, ת"ל קרבן לה' לרבות שעיר המשתלח וכו' ופריך טעמא דרבי רחמנא הא לא רבי הוה אמינא שעיר המשתלח קדוש במחוסר זמן, והא אין הגורל קובע אלא בראוי לשם עכ"ל הגמ', וקשה מאי פריך אימא דאיירי בכה"ג דלקחן ביוה"כ גופא דגם לקיחתן ביוה"כ גופא כשר, וכמבואר לעיל בתוספות ישנים ד"ה משהגריל (ס"ב ע"א) וראיתם מגמ' (פסחים פרק אלו דברים ושבת קמ"ח) דלקיחתן דוחה שבת, ושני השעירים אלו, אחד מהם כלו שבעת הימים שלו קודם יוה"כ, ואחד יכלו שבעת הימים דידיה ביוה"כ גופא אחר חצות היום סמוך לו וע"ז שפיר קאי המעוט שאם נפל הגורל של שעיר המשתלח אאותו שעיר שהשבעת ימים דידיה שלים ביוה"כ גופא סמוך לאחר חצות היום ועדיין לא הגיעה השעה המשלמת שיעור המכשירו שאסור להתודות עליו ולתקן כפרתו ולהקדישנו קודם דשלים השבעת ימים מעל"ע דידיה, דבכה"ג לא שייך למעט מדאין הגורל קובע אלא בראוי לשם, דהא גם לשם ראוי, דהא קיימ"ל דאין מחוסר זמן לבו ביום כדאמר רב חסדא לעיל (ס"ב ע"ב) אע"כ דלא בעינן מעל"ע ולא יתכן שיתכשר באמצע יוה"כ וממילא דהוא הדין להוציא מחזקת נפל דנסמך על הקרא שבעת ימים יהיה עם אמו הכתוב בקדשים נמי לא בעינן מעל"ע

לכאורה יש לפקפק ע"ז דהנה רש"י ז"ל כתב בהא דאין הגורל קובע היינו שאינו (קובע ''לשם'' אלא א"כ ראוי לשם, ולפ"ז עדיין תמוה דמאי פריך, אימא דלכתחילה בודאי בעינן שיהא שני השעירים ראויים לשם, אבל בדיעבד שהגריל ונפל הגורל של השם על השעיר הראוי באמת לשם ושל לעזאזל על השעיר המחוסר זמן שפיר חל הכי איצטריך מעוטא, ובשלמא לפירוש ר"ח שמשמע שמפרש באמת דאין הגורל קובע אפילו לעזאזל אלא אם גם ראוי לשם ע"ש ניחא, אבל על פירש"י קשה. וצריך לומר אע"פ שממעטינן לעיל דבדיעבד לא בעינן שיהא שווין ממש, היינו דוקא בדברים שאינם פוסלים לשום אחד מהם, כגון מראה וקומה ודמים, אבל אם אינם שווין בדבר שפוסל ומעכב בדיעבד באחד מהם, אז אפילו בדיעבד פסול ולכן אי הוה אחד מהם מחוסר זמן, כיון שהמחוסר זמן אפילו בדיעבד פסול לשם, אז אי התדמות ושיווי כזה אפילו בדיעבד מעכב וממילא לפי האמור נסתרת ראיתנו דלא מצינו לאוקמא בכה"ג דשעיר אחד היה מחוסר זמן לבו ביום, ואחד כבר שלים זמנו מעיו"כ דבכה"ג גם בדיעבד לא מהני מטעם שאינם שווים, אבל אליבא דאמת הדחיה לאו כלום הוא, כיון דאין מחוסר זמן לבו ביום א"כ שוב מיקרי שווין, ומלבד אם נימא אם החסרון אלא מפאת שאינם שווין, הרי יש לצייר דאיירי ששני השעירים ישלמו השבעת הימים מעל"ע דידהו ביוה"כ גופא אחר שעת הגרלה, וע"כ דלא בעינן מעל"ע וא"כ לא יצויר בכה"ג, גם באורנו בפירש"י אינו מכוון בלשונו במש"כ שאין הגורל קובע ''לשם'' שהוא מטעם שאינן שווין רק זה יצדק להמתיק פירוש ר"ח, וראיתנו עכ"פ נכונה ועין בזה,