דעת מרדכי א צ

הדליק אחד מהם יוכל השמש להדליק הנשארים והש"צ יתפלל דלמא המברך צריך להדליק עכ"ל, ולכאורה הוא כדברינו הבע"ה יכול לברך אע"פ שאינו בודק כלום, ואע"ג שיש לפקפק ראיותיו דהא דמציין מסימן (תקפ"ה) דמבואר שם דאם ברך הראשון ואינו יכול כלל לתקוע השני תוקע בלי ברכה ולא הוי ברכה לבטלה, דחזינן מהא דמחלקינן הברכה ועשיית המצוה לשנים. הא כבר העיר הט"ז במקומו דלכתחלה לא יעשה כן כמבואר ברמ"א (סי' רפ"ד סק"ד) דאם קראו למפטיר מי שאינו יודע לקרות הפטרה יכול אחר לאומרה, אבל לכתחלה לא אלא שא"ה כיון בדיעבד יוצא עכ"פ בתקיעות השני ממילא לא הוי ברכה לבטלה ע"ש וגם בראיתו השניה מסימן (תרצ"ב) יש לפקפק קצת ואין רצוני להאריך בזה, אכן עיקר הדבר נכון בלי ראיה כי מה שסתר אח"כ הפר"ח את דבריו מנר חנוכה, לק"מ דשא"ה דחובת הברכה של נר חנוכה בבית המדרש אינו חלה דוקא על הש"צ רק הוא מצות הצבור וכל מי שמדליק הוא מקיים את המצוה ודמי למלת גר שכל ישראל מצווים למולו, ששם בודאי אינו נכון שאחד יברך ואחר ימול, דאם לא מל איך יברך דהמוהל לא בתורת שליחות הוא עושה, וה"נ בנר חנוכה מי שמדליק אינו מדליק בתורת שליחות מהש"צ והלכך אין לחלק בין ברכת נ"ח והדלקתה לשנים, אבל בבדיקת חמץ שהשליח בודק בתורת שליחות של בעל החמץ והרשות,. והמצוה לבדוק חלה דוקא על הבעה"ב בודאי רשאי הבעה"ב לברך ושלוחו יבדוק לגמרי וקושית העו"ש ישרה והשגת החק יעקב אינה נכונה

וראיתי שוב שמפר"ח אינה ראיה לדברי דנוכל לומר באמת ס"ל הפר"ח דאינו מתחלק עשיית המצוה והברכה בין שנים אלא הוא איירי דהשליח שמע הברכה מן הבעה"ב ויוצא השליח בברכתו של בעה"ב מטעם שומע כעונה ולהכי יוכל לברך בעה"ב אף שאינו בודק כלל אכן הדברים האמורים מתקבלים גם אם אין להם סיוע מהפר"ח. אמנם בעיקר הדבר שכתבנו דבדיקת חמץ כלה חדא מצוה היא וכשכתב ג"כ הח"י מצאתי רב תנא ופליג הוא הגאון בעל הנו"ב (מהד"ק חאו"ח סי' מ"א) באמצע תשובתו ד"ה וראיתי וכו' וז"ל שם, ואל תשיבני מסח באמצע בדיקת חמץ שאין צריך לחזור ולברך, אומר אני שכל חור וזוית שבודק קיים המצוה, שאין בעור חמץ מעכב זה את זה ואם מבער כזית חמץ אף שיש עוד בביתו הרבה חמץ. על כזית זה שבער קיים מצות תשביתו, והגע בעצמך, מי שנודע לו בפסח שמת מורישו קודם הפסח ונפל לו בירושה חמץ או שהיתה לו תבואה בשדה ונתחמצה ונודע לו בפסח והוא במקום רחוק שאי אפשר לו להשביתו וע"כ עובר עליו וגם נתחמץ לו בביתו חמץ גמור הכי יעלה על הדעת הואיל ואינו יכול לקיים מצות תשביתו בחמץ ההוא לא יהיה מצווה מן התורה להשבית גם החמץ שבביתו, הא ודאי לאו מלתא היא וכל חתיכת חמץ מצוה עליו להשביתו ואין אחת מעכבת את חברתה עכ"ל אכן אין ראיותיו מכריחות כלל דלא מיבעיא לשיטת הפוסקים דגם במצוה איכא דין חצי שיעור ובאין לו כזית מצה רק חצי זית מחויב לאכלו (ועי' בהלכות פסח סימן תע"ה סק"ו וסי' תפ"ב בשע"ת, ועי' בסי' תקצ"ג סק"ב מה שיש להעיר ע"ז ואכמ"ל), וא"כ ה"נ כל חור וזוית נחשב כחצי שיעור ועי' (סי' תמ"ב סק"י) במג"א, דאם אין לו אלא חצי זית חייב לבער דח"ש אסור מה"ת בב"י ואולי גם בעשה תשביתו, אלא אפילו אם נימא דבמצוה אינו שייך ח"ש, אפ"ה מחויב לבער החמץ הזה משום חשש תקלה וכמו בכל בדיקות בעלמא מחויב לבדוק אף שבטל ושכתוב בתוספות בריש פסחים והוא פשוט

ומצאתי בריטב"א (מס' מגילה) שכ' על הא דתני הפותח פירוש דכולה קריאה חד מצוה היא שנעשית ע"י רבים ובחדא ברכה סגי לכולהו וכן כל כיוצא בזה וכו', וכן בשחיטות ובדיקת חמץ עכ"ל, והכונה לכאורה. נראה דגם בבדיקת חמץ היכי שנבדק חמץ של אדם אחד ע"י רבים דסגי בחדא ברכה כיון דמצוה אחת היא דוגמא דההיא קריאת התורה, דאין לומר דהכונה הוא דהיכי שעשרה בעלי בתים וכל אחד בודק רשותו וכההיא דתוספתא דעשרה שעושין מצוה אחת ברכה אחת לכולן אין זה ענין להא שלמעלה ומזה מבואר לכאורה דלא כהנו"ב

אך לכאורה מדברי הריב"ש (סי' שפ"ד) שהביא ראיה לדעתו נגד דעת העטור, דביש לו שני תינוקות למול סגי בברכה אחת לשניהם אף שאי אפשר למולם כאחת, מהא דבדיקת חמץ אף אם יש לו הרבה בתים לבדוק סגי בברכה אחת לכולם ולהאמור אין זה ראיה כלל, דחמץ שאני דמצוה אחת היא, ובמצוה אחת ליכא הפסקה וכמו שאביא לקמן מדברי הרא"ש ולא שייך לברך אמצוה אחת שתי ברכות, משא"כ בשני תינוקות למול שכל תינוק ותינוק מצוה שלמה בפני עצמה, והיה נראה לכאורה מזה דס"ל להריב"ש כל בית ובית מצוה בפ"ע היא, ולכן הדמיון של שני תינוקות למול לבדיקת חמץ ישר הוא. וכן היה נראה לכאורה מפשטות דברי המחבר שכתב שבברכה אחת יכול לבדוק כמה בתים, ואי נימא דכולם מצוה אחת היא מלתא דפשיטא היא וע"כ שכל בית ובית מצוה בפ"ע היא, ובבאור הגר"א הביא המקור לזה מהא דשוחט מאה בהמות ברכה אחת לכולן, והתם כל שחיטה מצוה שלמה בפ"ע היא. וע"ד החדוד הייתי רוצה לדחות, דדברי המחבר איירי בשליח שנעשה שליח לכמה בעלי בתים שאז כל בית ובית מצוה בפ"ע ומ"מ סגי לו בברכה אחת לכולם וע"ז הביא שפיר הגר"א ראיה לזה, אך מסיום דברי המחבר ואם בעה"ב חוצה וכו' יעמיד מבני ביתו אצלו וכו" לא נראה כן אלא איירי בבעה"ב אחד שיש לו הרבה בתים לבדיקה

אכן בחפשי אחרי מקור דברי המחבר שהוא מהטור מצאתי שדבריו של הר"ן (פסחים פ"ק) הם, ומשם עמדתי על תוכן הדבר וז"ל הר"ן שם, ומי שיש לו הרבה בתים לבדוק אינו מברך אלא ברכה אחת כדאמרינן לענין שחיטה שאינו מברך אלא ברכה אחת בבהמות הרבה, ואיכא מאן דאמר שאם שח בין בדיקה לבדיקה חוזר ומברך ומדמיה לתפילין דאמרינן לא שח מברך אחת, שח מברך שתים, וליתא דאילו התם שתי מצות נינהו, אבל הכא אינה אלא מצוה אחת והרי הוא כאילו יושב בסוכה שסח שאינו חוזר ומברך עכ"ל הר"ן, וזכינו לדין שדברי המחבר והעור דברי הר"ן הם, ובר"ן מפורש יוצא מדבריו שאינה אלא מצוה אחת, אכן דברי הר"ן צריך באור, דלפ"ז דבריו סותרים זה את זה, דכיון דמסיק הר"ן שאינה אלא מצוה אחת, דמהאי טעמא אפילו סח בינתים אין צריך לחזור ולברך א"כ ראיתו משחיטת בהמות הרבה למותר, ובהכרח צריך לומר דלרוחא דמלתא כתב כן, והנ"מ הוא דאפילו היכי דהוי שתי מצות כגון שבודק ביתו ובית חברו בשליחות או שנעשה שליח בעד שנים אפילו בכה"ג סגי בברכה אחת, א"כ גם מדברי הריב"ש ליכא ראיה שהריב"ש כותב שם למורו הר"ן כמבואר שם ומביא שם דברי הר"ן הנ"ל ואחר שהר"ן מביא ראיה לדבריו מהא דאינו מברך אלא ברכה אחת בשחיטת בהמות הרבה ע"כ הכונה שאפילו בשתי מצות שוות נמי סגי בברכה אחת אף שאינו יכול לעשותן בבת אחת וראיתו צודקת, אבל מ"מ גם הוא מודה שבדיקת הרבה בתים לאיש אחד כולהו חדא מצוה היא וכשכתבתי

ולפ"ז אחר שהעליתי דבדיקת הרבה רשויות של אדם אחד כולהו חדא מצוה נינהו מוכח דלא כהפר"ח והח"א הנ"ל, דהא הרא"ש (ב"פ כה"ד אות ו') העלה דבהיה לו לשחט שני עופות וסח ביניהם כיון דאי בעי שחיט ואי בעי לא שחיט איכא גמר מצוה וכיון שהפסיק בשיחה צריך לברך אבל המברך על המצוה והתחיל לעשותה וסח קודם שגמרה אינו חוזר ומברך כגון תקיעת שופר וקריאת הלל ומגילה וכיוצא בהן כיון דלא סגי לו דלא גמיר, אע"ג דסח קודם שגמר המצוה אין צריך לחזור ולברך ומידי דהוי כשסח באמצע סעודה יעו"ש, וא"כ דמיונו של הפר"ח שמדמה מצות בדיקת חמץ לציצית אינו דומה כלל, דשם שתי מצות הן דאי בעי לביש ואי בעי לא לביש