דעת מרדכי א פז

ועי' שבת (מ"ז ע"ב סו"פ כירה), אך נראה לי לאסור מטעם איסור טלטול דהסיבוב להתרנגול שמסבבו על צירו אף שאינו מסירו לגמרי ממקום למקום נמי הוי טלטול. והנה יש מקום לטעות בזה ממש"כ במחצית השקל (סי' רע"ז סק"ג) וז"ל ונ"מ בטעם זה שכתב המג"א להתיר לנעול הדלת כנגד הנר המאיר משום שאין הרוח מבעיר אותו ולא כתב הטעם כש"כ המג"א (סק"ו) דבבית יש אויר הרבה, דהנ"מ אפילו אם הנר עומד בעששית, (גלאזלאטערנא) הקבוע בכותל דלית בו משום טלטול מוקצה כיון דהוא מחובר כש"כ בסק"א, ואפילו יש להעששית נקב למעלה כדרכה מותר לסתום דלת העששית, אע"ג דליכא אויר מרובה כמו בבית מ"מ מותר דבנר ל"ל דמבעיר עכ"ל, והרי דכתב דאין איסור טלטול מוקצה בדלת העששית כיון שהעששית מחוברת לבית וא"כ ה"נ לכאורה כן הוא, כיון דהקנה אשר על ידו בא האלקטריה מחובר לקיר הבית אין איסור טלטול בסבובו של התרנגול

אכן לדעתי ז"א, דהנה הפמ"ג בא"א סי' הנ"ל כתב וז"ל ומיהו עששית שקורין לאטערנא מלאכתו לאיסור ואפילו דלת הקבוע בה אסור לפתחו ולנעלו עכ"ל, ואין לומר דהפמ"ג מיירי שאין העששית מחוברת לכותל אבל כשמחוברת לכותל ליכא איסור מוקצה, דהא מדה"ת דשבת (ק"כ ע"ב) והמרדכי שם וכל הפוסקים מבואר דאפילו במחובר נמי איכא איסור מוקצה דאיתא בשבת (ק"כ ע"ב) תנא נר שאחורי הדלת פותח ונועל כדרכו ואם כבתה כבתה, לייט עלה רב ומפרש שם הר"י וכן הוא ברא"ש ובמרדכי דאיירי שהנר קבוע בגוף הדלת והאיסור הוא משום כבוי והבערה דע"י טלטול הדלת וסבובה מתרחק השמן מן הפתילה והשלהבת או מתקרב אבל בנר של חלב ושל שעוה המודבק להדלת באמת מותר לפתות ולנעול וכש"כ הרמ"א (סי' רע"ז), וכתבו שם התוס' בזה"ל ואי לאו משום כבוי והבערה משום טלטול אין לאסור דבנעילת דלת לא חשיב טלטול וגם לא הוי בסים לדבר האסור דבית חשוב הוא ובטיל אגב בית וכו' עכ"ל, וכן במרדכי דנע"ד לא חשיב טלטול הנר וגם לא נעשה בסים לנר דחשיב ובטל לנרי הבית ע"ש, ובאור הדברים הוא, דמעיקרא כתבו דלא נימא דנעילת הדלת וסבובה הוי כמו שמטלטל הנר ממקום למקום, ע"ז כתבו דלא חשיב טלטול הדלת לטלטול הנר, משום דהנר בטיל לגבי הדלת וטלטול הדלת מיקרי ולא טלטול הנר, אח"ז העירו הרי טלטול הדלת אסור מצד עצמה כיון דהוי בסיס להנר ואסור לטלטלה וע"ז הוסיפו לומר, דהדלת לא נעשה בסים לנר דמשמשת לבית ובטילה לגבי בית ולא לגבי נר, והרי חזינן דאילו הוי דלת בסיס לנר היה אסור בנעילת דלת משום דזה מיקרי טלטול אע"פ שאינו מסיר הדלת לגמרי מציריה רק שמסבבה על ציריה הנה והנה נמי מיקרי טלטול, אע"פ שהדלת מחוברת לבית והרי מוכח אפילו במחובר שייך איסור טלטול מוקצה, וא"כ בנדון דידן במסבב לתרנגול הוי איסור טלטול, וא"ל דה"נ כיון דמחובר לכותל הוא בטיל לכותל כמו שהדלת בטילה לגבי בית ולא הוי בסיס לדבר האסור, ז"א דשאני דלת לבית דמשמש לבית תמיד ביום ובלילה ואין חשוב לבית בלי דלת וכדאיתא (ב"ב נ"ד ע"ב) דהבונה פלטרין בנכסי הגר ובא אחר והעמיד להן דלתות דהאחרון קני משום דקמא רק ליבני בעלמא הוא דאפיק, משא"כ הכא גם בלי מאור האליקטריה בית הוא, והתרנגול לכאורה הוא בסיס לדבר האסור דע"י סבוב התרנגול יאיר האיליקטריה והוי בסיס לדבר האסור

והנה עדיין יש להעמיק ולברר איזה איסור טלטול יש בסבובו של התרנגול, אי נימא דהתרנגול הוי כלי שמלאכתו לאיסור דהא ע"י מדליקין ומכבין המאור האליקטריה, אי דהוי בסיס לדבר האסור דהא ע"י התרנגול מתחזה מאור האליקטריה והנ"מ הוא דאם מטעם כלי שמלאכתו לאיסור אז מותר הטלטול לצורך גופו ומקומו כש"כ (סי' ש"ח סק"ג) ומטעם בסים לדבר האסור אפילו לצורך גופו ומקומו אסור, ואם נימא דהוי כלי שמלאכתו לאיסור יש לצדד קצת דזה הוי כמו לצורך גופו ומקומו, דעיקר הטעם לחלק בזה היה נראה לפמש"כ הר"מ (בסוף פרק כ"ד מהל' שבת) דכלי שמלאכתו לאיסור חיישינן שבתוך כך יעשה בו מלאכה והכא הרי הסבוב התרנגול הוא בשעת כבוי, שא"א לעשות בו מלאכה, אך בספר חיי אדם ראיתי טעם אחר שהוא מטעם שכל שהוא לצורך שבת התירו והכא הוי רק להנצל מהיזק ממון ולא משום כבוד שבת, ועוד לפמש"כ בפמ"ג (ריש סי' ש"ח במ"ז) וז"ל ואם מניח כלי היתר על פמוט למשקל שלא יכרע הפמוט לצד אחר אם נאמר דהכלי משמש להאיסור והוי בסיס אף לאחר שכבה הפמוט עין שו"ת אבן השהם וכו' ולדידי נראה דזה בסיס דלאו דוקא שמונח תחתיו רק כל שמשמש להאיסור הרי הוא כאיסור ועדין צ"ע עכ"ל ופשוט דזה ודאי נקרא שמשמש להאיסור ועדיף הרבה מהא דכלי היתר שנתן למשקל שהפמוט יעמד במשקל השוה כמובן וא"כ לכאורה בנ"ד התרנגול הוי כבסיס לדבר האסור ואסור לטלטולי בכל אופן

ב) עוד נשאלתי כאשר בימים ההם מאור האליקטריה היה מתחיל להעיר בשעה ששית בערב אם מותר להעמיד התרנגול של הקנה באופן כזה שהדלקה תהיה בשבת מאליה, ומצאתי בשערי דעה (מה"ק סי' קפ"ה) ע"ד המכונה כמו מורה שעות שהולכת ומתנועעת ולשעה מיוחדה לפי הרצון מדליקה בעצמה את הנר אם מותר להכינה כדי שתדליק בליל שבת, וח"א תלי לה בדברי המג"א (סי' רנ"ב) והמחבר מעיר דגרמא בשבת שרי (שבת ק"כ ועי' ב"ק סו"פ כיצד) ובסוף מסיק, דכל פעולתו של ע"ש אף שהדבר נגמר ממילא בשבת פשיטא שלא אסרתו התורה, וכדרשינן בירושלמי (פ"ק דשבת) ששת ימים תעשה מלאכתך וביום השביעי מכאן שפותקין מים לגינה ע"ש והיא מתמלאה והולכת כל השבת, דלא אסרה תורה לעשות ע"ש לצורך שבת, וה"נ לנ"ד ודכותה ומעתה צדקו דברי כ"ת דכיון בשבת גופא לא ברירא החיוב בכה"ג ותליא בפלוגתא ובשנוי הסוגיות פשיטא שאין לאסור הדבר אשר מעיקר הדין גם במלאכה גמורה שרי בכה"ג עכ"ל, ובס' פתחי עולם ומטעמי השלחן המודפס לשו"ע או"ח דפוס ווילנא (הל' שבת סי' רנ"ב ס"ק ל"ג) כתב וז"ל נתחדשו מעשה ידי אומן שקורין וועקאוהר שנעשה באופן שקול דופק לעורר השחר ומדליק ג"כ מעצמו נר להאיר, לכתחלה אסור בע"ש להעמידו שידליק בשבת, דאם מעמידו בשבת חייב חטאת ג"כ בן יהודה סקנ"א עכ"ל והס' ב"י אינו תח"י והוא דלא כדעת השט"ד, ומ"מ נ"ל דבנ"ד לכו"ע מותר, דהא בנ"ד אין הדלקה נפעלת מאליה רק ע"י פעולה או פעולות שונות שעושין האמנים הנכרים בבית חרושת שהגמר נעשה על ידי נכרי, ואילו בשבת כהאי גוונא פשיטא דלא מחייב הישראל חטאת דהאחרון חייב ע"י ר"מ (פ"ט מהל' שבת ה"ד ובביצה ל"ד) ולא מיקרי זה אמירה לעכו"ם דאסור אפילו בע"ש כמו בסי' (ש"ז סק"ד) דהא לאו בשביל הישראל לבד עובדים שם בבית החרושת רק בשביל כל העיר שרובה נכרים ועין שבת קכ"ב) נר הדלוק במסבה אם רוב נכרים מותר ובשו"ע (סי' רע"ו)

ג) אגב אורחא אציין דברים אחדים אשר בימינו המה נחוצים לדעת: בשול ע"י חמימות ושלהבת האליקטריה הוי בשול הן לענין שבת והן לענין בשר וחלב, וה"ה דמחייב ע"ז משום מכבה, ואינו דומה למכבה גחלת של מתכת דפטור עי' (של"ד) משום דאינו שורף, משא"כ שלהבת אליקטרית שורפת: גם יוכל לברך בשבת על גאסליכט ואליקטריה ולומר להדליק נר דכל דבר הדבוק בשמן או בפתילה מקרי נר והכא נמי המאור דבוק בהכלי והפלאטינן דראט, אך אינו יכול לברך בחנוכה ע"ז משום דשמן זית הוי מצוה מן המובחר, כל זה מבואר הוא בס' בית יצחק (חיו"ד סי' ק"כ אות ד'), וגם נ"ל שיכול לברך ע"ז במוש"ק, בורא מאורי האש, ובפרט שהוא לזכר האור שיצא מן האבנים ששחקן אדם הראשון זה בזה שהוא כעין אור האליקטריה ועין בזה