דעת מרדכי א פו

לקיים שניהם לא דחי והכא נמי אפשר לקיים שניהם היינו העשה דכבוד וגם אשב"ה לא יעבור דהיינו דיפקירנה, דאע"ג דאסור להפקיר בשבת מ"מ זה אינו אלא מדרבנן והכא אקרא קאי, אכן לפמש"כ הב"י שם אדברי הר"פ שכתב שיפרש בשעת ההפקר שאינו מפקירה רק ליום השבת כדי שלא יזכה בה אחר וז"ל הב"י ולכך צריך לפרש שאינו מפקירה אלא ביום השבת דכיון דביום השבת רשות עכו"ם עליה שהיא מושכרה או שאולה לו אין אחר יכול לזכות בה, ולכי נפק שבתא הו"ל כאילו חזר וזכה בה שלא הפקירה אלא בשבת לבד, ואע"פ שאינו מפקירה לגמרי הוי הפקר כלומר אע"פ שאינו מפקירה אלא ליום השבת שפיר הוי הפקר כדאיתא סו"פ אין בין המודר עכ"ל, ומבואר לכאורה מדבריו במש"כ דכיון דביום השבת רשות העכו"ם עליה אין אחר יכול לזכות בה דאילו הוי מצי אחר לזכות בה היתה שלו לחלוטין דאלת"ה אלא שהזוכה לא יזכה בה רק ליום השבת לא הוי צריך הב"י לומר דלהכי לא מצי למיזכי בה אחר כיון שרשות עכו"ם עליה, תיפוק ליה דאין היזק כלל גם אם יזכה בה אחר. כיון שאחר השבת תשוב לו וכן מפרש דברי הב"י הגרע"א בשו"ת (סימן קמ"ה) וא"כ בנ"ד דאין רשות עכו"ם עליה הלא מצי למיזכי בה אחר וא"כ לא מקרי אפשר לקיים שניהם, דנהי דמשום עשה דש"ב אי לא הוי מצי להנצל מאיסורא דש"ב רק ע"י שיפקירנה לחלוטין בודאי היה מחויב להפקירה לחלוטין אי לא הוי רק שליש ממונו כדין כל עשה, מ"מ משום עשה דכבוד אינו מחויב לזה, דכבוד אב משל אב הוא כמבואר בקידושין (ל"ב ע"א)

אמנם דברי הב"י צריכים לי עיון מה שהחליט דבכה"ג לא מצי למיזכי בה אחר כיון שמושכרת לעכו"ם, ואמאי אחרי דהפקר חל עליה אמאי לא יכול אחר לזכות בה הגוף מהיום ומעכשיו, וממילא תהיינה הפירות שלו לאחר שבת, וכמו דק"ל (סי' שי"ב בחו"מ) דיכול למכור בתוך ימי השכירות ואף להשכיר וחזקת הקונה והשוכר מהני אף בתוך ימי השכירות וכש"כ המל"מ הובא שם בפ"ת, וא"כ אמאי לא תועיל חזקת הזוכה כאן בתוך זמן השכירות של עכו"ם כיון דגופו של משכיר הוא והפקירו, שוב ראיתי והתבוננתי בשו"ת רע"א שהעתיק לשון הב"י בזה"ל דא"צ לחוש שיזכה בה אחר בשבת מכיון שהוא ביד הנכרי לא יניח לאחר לזכות בה בשבת עכ"ל, דמשמע מזה אבל אם נזדרז שפיר זוכה בה ואם נודה להנחה זו הערתי מסולקת, אבל לשון הב"י שהעתקנו לעיל לשונו ממש לא משמע כן, ועוד דאין זה סברא כלל כיון דהעכו"ם אינו יודע שהוא הפקר מדוע לא יוכל האחר למשכנה לשעה קלה לשם קנין ועדין תמיהתי במקומה עומדת

ומפני ההכרח הייתי רוצה לפרש דברי הב"י באמת ס"ל להר"פ דהפקר לזמן מהני ולא כשיטת הרא"ש (נדרים מ"ג ע"ב) ע"ש, ואיירי שהפקיר רק ליום השבת בלבד וזכיית הזוכה מן ההפקר מהני רק ליום השבת בלבד, וע"י הנחה זו מסולקת קושיתו החמורה של רע"א שם דמ"ש להגביל הזכייה לזמן מן הפקר אינו יכול, ולהגביל ההפקר לזמן אם לא יזכה אחר יכול? דבאמת אין חלוק בין זה לזה, והשתא שפיר קאמר הב"י דליום זה השבת לא שייך זכייה כיון שכבר קנויה היא לעכו"ם לפירותיו לאותו יום ועדין צ"ע בכ"ז

ב) ומענין לענין באותו ענין אמרתי לצרף כאן מה שהעירותי עוד בימי חרפי על מש"כ התוס' (קדושין ט"ז ע"א ובגיטין ל"ח) דמהני הפקר בעבד עברי, וקשה לי הרי בעינן שיהא הפקר בין לעניים ועשירים כב"ה עי' (פאה פ"ו מ"א וב"מ ל"ב ע"ב) ובע"ע הא לא מצי שום אדם לזכות בו דאינו נתן במתנה ואינו נמכר ואינו עובד את הבת אלא הבן בלבד, כמבואר בר"מ הלכות עבדים וכיון דאינו במכירה ומתנה כ"ש שאינו יכול שום אדם לזכות בו ע"י הפקר ובשלמא בעבד כנעני מהני הפקר אע"פ שהוא יכול להקדים לזכות בעצמו, מ"מ אם לא קדם וזכה בעצמו מצי לזכות בו אחר, אבל בע"ע אפי' אם לא יקדים ויזכה בעצמו ג"כ לא מצי אחר לזכות בו וא"כ איך מהני בו הפקר ומצאתי בע"ה שהעיר בזה הפנ"י (גיטין ל"ח וקידושין ט"ז) ורצה באמת לישב בזה קושית התוס' דשם ע"ש

אמנם נ"ל להסביר הדברים האלה, כי העיקר הוא בהפקר שלא יהיה שיור בהפקרו דהיינו אם מפקיר לכולם חוץ מאדם אחד כיון דלאותו אדם נשאר בו עדין איזה זכות אינו דומיא לשמיטה שמופקר לכולם, כמבואר (פאה פ"ו מ"א) עי' ברע"ב ובר"ש, משא"כ בע"ע שאין לו זכות למכרו ולחתנו לאחר וכל עיקר זכותו אינו אלא כנגד העבד בעצמו שהוא מחויב לעבדו. וא"כ אם מפקיר הזכות הזאת שיש לו כגגד העבד עצמו שפיר מהני, ומה שאחר אין יכול לזכות בו אין חסרון כלל בהפקר, כיון למפקיר גופא לא היתה לו ג"כ הזכות הזאת, וה"נ אם משייר בעבד גופא כגון אם יאמר לו הרי את מופקר חוץ מיום אחד בחודש תהא עבד לא מהני, ודמיון לזה כמו גט אשה דקי"ל (ריש המגרש) דלא מהני בו שיור, ומ"מ אם יקדש אחד חוץ מראובן ואח"כ בא ראובן וקידש דאסרה על הראשון דאם ראובן יתן גט שהיא ניתרת ממנו אע"פ שאינה ניתרת לכו"ע משום קדושי הראשון ויש בגיטו שיור, אפ"ה מהני גיטו של ראובן כיון דאין שיור בזכותו, וכל מה שיש לו באשה זו התיר בגיטו, ומה שהיא אסורה לעלמא הוא מחמת קדושין של אחרים, כן בהפקרו של ע"ע אין מקרי שיור מה שאין אחר יוכל לזכות בו כיון מה שהיה שייך לו הפקיר כולו ולא השאיר לו בו שום שיור והוא הסבר אמתי לדעתי העניה

ועפמש"ב נדחה מש"כ הגרע"א (שו"ת סי' קמ"ה) עמש"כ שם הגאון השואל דלא מהני בהפקר גופא מהיום ופירי לאח"מ, משום דבעינן דומיא דשמיטה שיהא מופקר לגמרי ולא שיהא הקרקע משעובד לבעלים ליניקת הפירות, וע"ז כתב הגר"ע דהא מצינו הפקר כזה בנותן נכסיו לגר מהיום ולאח"מ ומת הגר בחיי הנותן, דודאי כל מה שהיה לגר נעשה הפקר במיתתו והזוכה בנכסים ההמה זוכה בגופן מהיום ופירותיהם לאח"מ הנותן ובחיי הנותן הקרקעות הפקר ומשעובדים להנותן לפירות, ודוחק לחלק בין הפקר דממילא לבין הפקר במעשה הפקר עכ"ל ולפמש"כ גם אם לא נחלק בין הפקר דממילא ובין הפקר מעשי נמי אינו דומה, דודאי מי שנתן לו גופא מהיום ופירי לאח"מ אותה הזכות שיש לו בזה גם הוא יכול להפקיר כיון דאינו משייר לעצמו כלום מה שיש לו, אבל למי שיש גוף ופירי ומפקיר הגוף מהיום ופירי לאח"מ, הרי הוא משייר בהפקירו ושיור בהפקר לא מהני דבעינן שיהא דומיא דשמיטה, והוא פשוט. סימן לו אם יש איסור טלטול משום מוקצה גם במחובר: אם מותר להכין נר ע"ש ע"י מכונה שתדלוק מאליה בשבת

א) בעירנו אחרי תום המלחמה העולמית למען קמץ פחמים בבית חרושת העירוני למאור האליקטריה, הונהג לפי שעה בשעה העשתי עשרה בלילה לבלתי תת אנרגיה למאור ובשעה ההיא כובה מאור האליקטריה מאליו בכל הבתים, ובבקר בשעה החמישית מתחיל להאיר שוב, ולכן נשאלתי אם ביום השבת מותר לסבב בהתרנגול שבקנה של האליקטריה למען לא ידלק מאליו בבקר

תשובה מטעם איסור כבוי בודאי אין כאן, כיון שהסבוב הוא בשעה שכבר נכבה המאור האליקטריה ורק הסבוב גורם שלא ידלק מאליו, והרי זה גרע מגרם כבוי דשרי כמבואר (בסי' של"ד ס"ק כ"ב) במקום פסידא ע"ש ברמ"א.