דעת מרדכי א פד

היכי דשייכי לדין דר"ז אז גם בנמנע מחמת איסור נמי אמרינן להא דר"ז, ושאני בתפלה שהוא מטעם שומע כעונה דאפילו באלם ממש נמי ליתא דר"ז ומטעם האמור בש"א שם

אבל תמיהני על הב"ח והש"א דאיך רצו לומר דבנמנע מחמת איסור לא אמרינן להא דר"ז הרי גמרא היא מפורשת בב"ב (פ"א ע"א) דבקונה שני אילנות דהוי ספיקא אם קנה קרקע אם לא קנה קרקע דמביא בכורים ואינו קורא, ופריך שם דלמא בכורים נינהו ובעי קרייה, ומשני קרייה לא מעכבי ופריך עוד ולא והאר"ז כל הראוי לבילה א"ב מעכבת בו וכשא"ר לבילה בילה מעכבת בו, ומשני דעביד להו כריב"ח דבוצרן ומשגרן ביד שליח, וקאמר שם א"ל רב אחא ברד"א לרב אשי מכדי פסוקי נינהו ליקרי, א"ל משום דמיחזי כשיקרא, וז"ל הרשב"ם שם משום דמיחזי כשיקרא שהרי בשביל הבאת בכורים קא קרי ושמא לאו בקרקע שלו גדלו וקא משקר וכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני תהלים ק"א, אבל כשקורא בתורה לא מיחזי כשיקרא עכ"ל, והרי התם דכל עיקר מה שאינו ראוי לקריאה הוא רק משום ספק מיחזי כשיקרא. אבל אין ספק אם הביא וקרא דהותרו הבכורים בקריאה אף להזה דקנה הקרקע ורק לכתחלה יש איסור עליו לקרות, וחזינן אנן אע"פ משום ספיקא דאיסורא נמי אמרינן דאינו ראוי לבילה מקרי וכ"ש משום ודאי איסור, וא"כ תימה על הב"ח שמסיק להתיר בהוציא ס"ת בשבת משום דר"ז וכיו"ב תמוה דבריו של השא"ג

אכן יש לקיים דבריו של הב"ח דהנה עוררתי על תשובת הרשב"א שהוא בשו"ת (סי' תרי"א) דלמה צריך להכשיר הס"ת בנגיעת האותיות בסופן אחר שכבר נגמרו האותיות בהכשר אף קודם שגרר מטעם דר"ז דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו, הרי פשוט יש לן להכשיר מטעם דכל העומד לגרר כגרור דמי וכמו דפסקינן ביו"ד (סי' ר"ב) בידות הכלים שהם ארוכים ועתידים לקוצצן דאינו מטבילין רק עד מקום המדה, משום דכל העומד לקצץ כקצוץ דמי, וכמו דקי"ל כר"ש דכל העומד לזרק כזרוק דמי, וכל העומד לפדות כפדוי דמי ועי' בכסף נבחר (כלל העומד לזרוק) ושו"מ בשו"ת מקום שמואל (סי' ג') שמתיר לקרות בשבת בס"ת שנטף שעוה על האותיות אפילו על שתי אותיות ויותר ואין האותיות נראות מתוכה, דאפי' לפ"מ שנוהגים בס"ת שנמצא בו טעות צריך להוציא אחרת היינו דוקא בטעות גמור, אבל היכי שהתיבה נכתבה כהוגן רק שמכוסה בשעוה אמרינן בזה כל העומד לחתוך כחתוך דמי וכל העומד ליפרד כפרוד דמי והאריך שם להביא ראיות מידות הכלים ומהא דק"ל (ב"ק נ"ט) כר"ש דאכלה פירות גמורין משלמת פירות גמורין, וכן לענין שבועה בענבים העומדים לבצור (שבועות מ"ג חו"מ סי' צ"ה) וכן לענין דינא דכל העומד לזרק כזרוק דמי, והעומד לפדות כפדוי דפסקינן כר"ש, וחזק עוד דבריו (סי' ק"ג שם) דאפי' בשבת נמי אמרינן כל העומד לחתוך כחתוך דמי וכל העומד ליפרד וליגרר כפרוד וכגרור דמי דהא בידו לגרר וליפרד קודם שבת ושוב אין איסור שבת מפסיקו שלא יהיה מיקרי בשביל כך עומד לפרד וליגרר, וכמו דאמרינן בב"ק (ט"ז) פרה מטמאה עו"א הואיל והיחה לה שעה"כ והיינו קודם שהוזה דמה אע"פ שעתה לאחר הזאה אינה בת פדייה עוד, מ"מ כיון שירד לה דין טו"א שוב אינו פקע וה"נ כן כיון קודם שהגיע שבת כסוי השעוה אינו מעכב והוי כפרוד מטעם כל העומד ליפרד. השתא בשבת נמי כשר הס"ת לקריאה (ולפי דבריו של המק"ש גם מטעם כל הראוי לבילה נמי ראוי להכשיר, אע"פ דהוכחנו דהיכי דאינו ראוי מצד האיסור נמי אמרינן דכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו, מ"מ כיון דקודם שבת הכשרנוהו את הנגיעה מטעם כל הראוי לבילה שוב אין איסור שבת מפסיקו אבל מדברי הב"ח לא משמע כן לכאורה) ומביא ראיה לזה מהא דר"ש הנ"ל בפרה שאכלה פירות גמורין, הכי אם אכלה בשבת אינה משלמת פירות גמורין, ועכצ"ל כיון דבחול עומד ליחתוך וליפרד ולגרר אמרינן גם בשבת דכחתוך וכפרוד וכגרור דמי ע"ש היטב. והרי גם המק"ש מתיר בשעוה בשביל הסברא דכל העומד ליפרד כפרוד דמי וא"כ ה"נ בדבוק האותיות בשבת, אף אם נימא כמו שהוכחנו מסוגיא דב"ב דגם באיסורא נמי אמרינן כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו, אפ"ה מותר מטעם כל העומד ליגרר כגרור דמי דאף שאינו עומד ליגרר בשבת, מ"מ הרי היה עומד ליגרר קודם השבת ושוב איסור שבת אינו מפסיקו או מטעמא שעומד ליגרר אחר השבת כיון שעכ"פ הכלל הוא כל שעומד להגרר כגרור דמי וא"כ לדינא דברי הב"ח צודקים ואולי גם מטעם כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת, וכמו שהערנו לעיל בין המרכאות כיון דכבר קודם השבת הוכשר מטעם כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו שוב אין איסור מפסיקו, וכש"כ המק"ש הסברא הזאת לענין כל העומד ליפרד כפרוד דמי

אחר העיון ראיתי שאין להשתמש בהכלל כל העומד ליגרר כגרור בנדון של הרשב"א והב"ח והוא בהקדם מה שאיתא בס' נשמת אדם (כלל ל"א סי' ב') וז"ל שם, נשאלתי מש"כ הב"ח דכשר מטעם כל הראוי לבילה מה ענין זה לזה דהרשב"א דכתב דנדבק למטה כשר אף שלא גרר, רק דלכתחילה יגרור כתב שפיר דאף שלא גרר כשר, אבל לדידן דק"ל דכל זמן שלא גרר פסול והרי דלא מהני מה שראוי לגרור א"כ מה שייכות לזה דר"ז ובשו"ע פסק דבנדבק אפי' בסופה פסול אלא דמהני גרירה דע"י גרירה לא בעינן כסדרן ולהב"ח קשה דאמאי פסול נימא כל הראוי לבילה וכו', ונ"ל דיש לדקדק בדברי הב"ח שכתב כדאי הוא הרשב"א וכו' ל"ל לומר כדאי הוא הרשב"א הלא הלכה רוחת בש"ס דכל הראוי לבילה וכו' אלא נ"ל דהב"ח מדייק מדברי הרשב"א שכתב בנדבקה למטה כשר כיון שאם בא לגוררה מותר וא"כ אפי' בלא גרירה כשר מדר"ז, משמע הא בלא דר"ז היה פסול וא"כ לדבריו ג"כ קשה כיון דפסול איך מהני הא דר"ז דכל המקומות שהובאו דברי ר"ז דכל שאינו ראוי מעכב אבל זה שאינו מעכב הוצרך לילף מקרא ולא מהני מה שראוי וא"כ למה הוצרך להביא הרשב"א כאן דברי ר"ז ולכן הוכיח הב"ח דלרשב"א אפי' בכה"ג אמרינן כל הראוי ומכשיריט משו"ה בנדבק למטה אע"פ שראו לן לפוסלו מטעם דכל אות שאינו מוקף גויל פסול בין בתפילין ובין בס"ת וכמו שהאריך הרשב"א באותה תשובה, מ"מ מכשירין מדר"ז ועי' תוס' מנחות (י"ב ע"ב) ד''ה ואר"ז שהקשו מנ"ל לר"ז הא דלמא הפרוש לא בלל כשר היינו לא בלל כהן אלא זר כמו לא יצק דמפרשין הכי וי"ל דקים ליה לר"ז דלא כתיבא עכובא בבלילה עכ"ל, והרי דגם מה שאמר ר"ז כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו יש בו חדושיו דבאמת תרוייהו מוכח מקרא דין הראוי לבילה ודין אינו ראוי לבילה עי' תוס' (קדושין כ"ה ונדה ס"א) וא"כ לדידן דק"ל פסול אע"ג דיכול לתקן ולגרור ולא אמרינן בזה כר"ז, מ"מ כדאי הוא הרשב"א לסמוך על סברא זו כיון דלרוב הפוסקים אפילו בפסול ממש אין צריך להוציא אחרת עכ"ל בקצור קצת

וא"כ כיון דלפי באורו של הנשמת אדם דבריו של הרשב"א אמורים אף להכשיר מטעם דר"ז גם אם בלא"ה היה לן לפסול מטעם דוכתבתם כתיב ובעינן מוקף גויל א"כ אין שייך להכשיר בכהאי גוונא מטעם דכל העומד לגרור כגרור דמי דהכלל דכל העומד לזרוק ולחתוך ולפדות ולקצור ועוד דכזרוק חתוך ופדוי וקצור דמי. אינו שייך אלא לענין דינין אחרים היוצא לאחר זריקה ופדייה וחתוך וקצירה כתולדה היוצא מן האב, כמו לענין זריקה ופדייה דמטמא עו"א ולא חשיב אוכל שא"א יכול להאכילו לאחרים וחתוך לענין חציצה וכדומה, אבל לא נאמר כלל זה לענין אותו דבר גופה ד"מ, דאטו משום דכל העומד לזרוק כזרוק דמי א"צ זריקה ודאי גם לר"ש הזריקה מעכבת ואם לא נזרק פסול, וכן לענין פדייה, דאטו קודם פדייה מותר ליהנות ממנו משום דכל העומד לפדות כפדוי דמי ואדרבא הרי הוא כמאמר הסותר א"ע, דאיך נימא דכל העומד לזרוק כזרוק ומשום זה א"צ לזרוק א"כ שוב אינו עומד