דעת מרדכי א פב

לברך ברכה שאינה ואין לך ברכה שאינה צריכה יותר מזה, מ"מ אמרינן הכל הולך אחר החיתום ומצרפינן ההתחלה להחיתום וה"נ נימא הכא בנ"ד לק"מ דבכוס של מים צריך באמת לברך ברכה הראויה לה אך כונתו היתה על יין שסבור שכוס זה שרוצה לשתות הוא יין, דכיון שהחיתום היה כהוגן הפתיחה ממילא נכשרת וחלה על הכוס מים שרוצה לשתות והוה כמו דאמרינן מצות אין צריכות כונה וכמו סתמא לשמן קאי, ואף למ"ד מצות צריכות כונה, על התחלה לא קפדינן כיון שהחיתום היה כהוגן וההתחלה מעצמה חלה על הכוס מים שראוי לברך עליו כיון שהוא רוצה לשתותו, משא"כ הכא קודם ההפסק הוה התחלת הברכה, ברכה שאינה ראויה שאין לה על מה לחול לשיטת רש"י דאינו מחויב לברך על ש"ר דכבר נפטר בברכה של להנ"ת, ובשעה שאמר התיבות ברוך אתה לא היה להם על מה לחול דעדיין ההפסק לא בא ועוד יש לחלק דהתם הגברא בר חיובא הוא, כלומר שהיה ראוי ויכול היה לברך גם תחלת הברכה אדעתא דמים שהוא רוצה לשתות והוה ראוי לבילה דאין בילה מעכבת בו והלכך ההתחלה אף שהיא לעצמה אינה צריכה אינה מעכבת כיון שהחיתום היה כראוי, משא"כ בנ"ד דלא היה ראוי קודם שבא ההפסק להתחיל בברכה הצריכה על הש"ר לרש"י ממילא ההתחלה שהתחיל בברכה שאינה צריכה מעכבת בו ואינה מצטרפת והוה כמו שחסרה ההתחלה, ודמי לחרש שהתחיל לברך על איזה דבר וקודם החיתום נתפקח דודאי לא יצא משום שחסרה תחלת הברכה מבר חיובא. ענף ב

ומענין לענין באותו ענין אמרתי להעיר בזה מה שהקשה הגרע"א (סי' כ"ה סקט"ו) במג"א במש"כ שם לבאר עצתו של הר"ן שהורה שאם הפסיק ימשמש בש"י ואז יברך שתי ברכות להניח וגם עמ"ת משום די"א דעל המשמוש מיחייב לברוכי והקשה הגרע"א דמה מרויחים בזה לשיטת רש"י, דהא אם חייב לברך להניח בשביל המשמוש שוב פטור לברך אש"ר עמ"ת, ותירץ דיברך מקודם אש"ר עמ"ת ואח"כ יברך להניח ע"ש. ולכאורה לפמש"כ רש"י (מנחות ל"ו ע"א) אדברי הגמ' שם דאתפלה של יד יברך להניח וז"ל דבש"י מתחיל להניח ואש"ר אומר עמ""ת דעכשיו גומר את המצוה עכ"ל רש"י, וכ"כ גם הרא"ש המוזכר לעיל דלשון להניח נתקן אתחלת המצוה ועמ"ת אגמר מצוה וא"כ איך יתכן לברך אגמר מצוה קודם שיברך אהתחלת מצוה, ואע"פ שמצאתי שם על הגליון בשמ"ק (אות ט"ו ש"ס חדש) בישבו שיטת רש"י מסוגיא דברכות (ס' ע"א) בסדר ברכות בכל יום דאש"י מברך להניח ואש"ר עמ"ת ומוקי שם השמ"ק דמיירי דאין לו אלא אחת מהן ואז מברך אש"י להניח ואש"ר עמ"ת ע"ש, ובזה תתישב לן קושית הפמ"ג (בא"א סי' כ"ו) שהקשה דמנלן להר"ם והמחבר באין לו רק תפלה ש"ר מחויב לברך עמ"ת, אימא דז"א אלא בגומר המצוה, אבל באינו גומר יאמר להניח וכמו שהקשינו, אכן לפי השמ"ק המקור הוא הסוגיא דברכות מסדר הברכות בכל יום אך כל זה לא יועיל לרש"י אשר משמע מדבריו דוקא בגמר המצוה שייכא עמ"ת וגם חלוקו של השמ"ק אינו מוכרח דהסתירה על רש"י מברכות כבר מיושבה בבאור הגר"א ובס' שלמה משנתו על ברכות וקושיתי על הגרע"א חוזרת מחדש

וכ"ת תירץ דגם כאן הוי הנחה הש"ר גמר המצוה מן הש"י שהניח מקודם ובירך עליו להניח ועכשיו מברך על הגמר עמ"ח, דזהו מוכרחין לומר שמברך השתי ברכות קודם לעשייתן היינו קודם המשמוש דש"י וקודם ההדוק של הש"ר, כדי שיהיו עובר לעשייתן, וא"כ קודם שימשמש אין עליו חיוב ברכה של להניח כלל שנימא שיקדימנה. אדרבא לשיטת רש"י ביון שסה והפסיק יש עליו חיוב ברבה עמ"ת של הש"ר עד שמוכרח ומחויב להניחו והאריך בזה עכ"ד

בעיקרו צדקו דבריו ואע"פ שיש להתעקש בזה ולומר דכיון שסח והפסיק בין הש"י והש"ר שוב לא הוי גמר רק כהתחלה חדשה, אבל אין זה מוכרח די"ל דמ"מ מדין גמר מצוה לא נפיק הנחת הש"ר גם אחר שהפסיק, אכן במש"כ שמברך השתי ברכות יחד קודם המשמוש וקודם ההדוק ואחר הברכות אז ימשמש ויהדק זה אח"ז, אינו נראה לי דלפ"ז תהיה ברכת עמ"ת על הש"ר קודם דקודם, דהא המשמוש של הש"י מפסיק בין הברכה לההדוק שה"ר, אך נראה דמקודם יברך עמ"ה ומהדק הש"ר ואח"ז יברך להניח וממשמש בש"י וכן משמע קצת לשון הגרע"א, ואע"פ דלר"ת דברכת להניח עולה ופוטרת גם הש"ר ולא אמרינן דהוי קודם דקודם, דהא הנחה רש"י מפסיקה בין הברכה למצות הנחת ש''ר, אין זה כלום דבכה"ג לא שייך לעשות באופן אחר כיון דהוי סמוך ממש להנחת של יד שמניח תיכף לברכתו. והוא מטעם ב' מצות שענינן אחד וברכותיהן שוות דברכה אחת פוטרת שתיהן וכמו שנכתב לקמן

וגם בלא"ה לא קשה קושיתי כל כך דכ"ז אינו אלא לכתחלה אבל בדיעבד אינו מעכב כלל וכש"כ הפמ"ג (סי' כ"ו) בשם הלבוש וז"ל, כתב הלבוש להניח הש"י ואח"כ הש"ר למצוה ולא לעכב ולפ"ז אם הניח שתיהן ולא בירך דיברך כ"ז שהן עליו, אם הקדים ברכת ש"ר תחלה ואח"כ ברכת ש"י אינו מעכב עכ"ל, ולפ"ז יש לומר הכא כדי לאפוקי נפשיה מספק ברכה לבטלה אף לכתחלה שרי להקדים ברכת עמ"ת

ומה שהקשה הרא"ש לשיטת רש"י דס"ל דלברכת להניח פוטרת נמי הש"ר בשלא סח בינתים א"כ בשסח אמאי תקנו נוסח אחר ולא סגי בנוסחא דברכת להניח, נראה לי פשוט לפמש"כ הריב"ש בתשובה (סי' שפ"ד) בענין שיש לאחד שני תינוקות למול ביום אחד ובבית אחד שחולק שם על העטור, דס"ל דכיון דלא אפשר למימלינהי כחדא צריך לברוכי אכל חד וחד, והריב"ש חולק עליו שם וכתב בזה"ל אלא ודאי כל שלפניו שתי מצות שהן ממין אחד וברכותיהן שוות ברכה אחת לשתיהן, ואע"פ שא"א לעשותן ביחד, ותפילין יוכיחו לדעת אלפסי והרמב"ם שברכה אחת לשתיהן אע"פ שא"א להניחן ביחד, שהרי מניח ש"י ואח"כ הוא מניח ש"ר עכ"ל הצריך לעניננו וכ"כ הגר"א (ס"ק ע"ז) יעו"ש שהאריך בזה, ובאמת גם לשיטת ר"ת צ"ל כן דהא לדידיה הש"ר לבד צריך גם ברכת להניח ומיפטר בברכת הש"י מטעם הריב"ש הנ"ל כנראה מדבריו מפורש, דהא דלשיטת רש"י הרי"ף והר"מ פוער בברכת להניח גם הש"ר היינו מטעם דהוי שתי מצות שברכותיהן שוות, אע"פ שבאמת אינן שוות לגמרי בנוסחאתן שע"ז מברך להניח ואאידך מברך עמ"ת, וכיו"ב בזה ממש מצינו לענין מצות ציצית (סימן ח' סק"ו) דפסק הרמ"א דעל ט"ק מברך על מצות ציצית ובט"ג מברך להתעטף בציצית, ומ"מ נפסק (סק"י) וגם הרמ"א מסכים לזה דאם לובש ע"ק בשעה שאין ידיו נקיות ילבשנו בלא ברכה וכשלובש ט"ג מכוין לפטור גם את זה, וטעמא דמלתא דיש נ"מ בין לכתחלה בין דיעבד, דלכתחלה תקנו חז"ל בהשקפתם הבהירה בכל מצוה הברכה הנאותה לה ביותר בטכסיסה ובסגנון מלותיה ותבותיה ולפי בקיאותם יצדק לכתחלה על הש"י ברכת להניח ועל הש"ר ברכת עמ"ת, על ט"ג להתעטף ובט"ק ע"מ ציצית, אבל בדיעבד אין ספק דאם יחליף וישנה הנוסחא מעט אינו מעכב, וכש"כ הרמב"ם (בה"ל ברכות פ"ו ה"ה) אם שנה המטבע הואיל והזכיר השם ומלכות וענין הברכה אפי' בלשון חול יצא,. ותמה הרמ"ך שהרי בהל' ק"ש כתב הרמב"ם דלא יצא, והכ"מ כתב ע"ז תימא לתמיהתו, דדוקא אם קצר במקום שהיה לו להאריך או להיפך אבל אם שנה ולא אמר אותו לשון ממש יצא, וכ"כ בנ"ד אם מחליף ואומר עש"י עמ"ת ועל ש"ר להניח יצא בדיעבד וכן מצאתי בשע"ת (סק"ה) שהביא כן וכיו"ב למנין מצות ציצית אם מחליף ואומר על ט"ק להתעטף ועל ט"ג עמ"צ יצא וכן כתבו האחרונים והשתא לפי האמור לק"מ קושית הרא"ש על רש"י דאע"פ שלכתחלה יצדק יותר