דעת מרדכי א פ

נכון הוא ורש"י מודה לזה אלא שהכא הוכרח לתרץ מטעם אחר וכאמור למעלה

עי' בטו"א (מגילה כ"ג) ד"ה חד לגופיה וחד למעוטי וכו' וכפי מה שכתבתי מסוגיא דמנחות. (ט' ע"ב) ראיה להגירסא שבסנהדרין שהיא עיקר ומה שהקשה עוד הטו"א שם ממנחות (פ"ז) גבי רבוי אחר רבוי מבשמן בשמן שחשבינן רק מהשני, עין בספר חק נתן במנחות שם הנ"ל שע"פ דבריו מסולקת קושיתו וקצרתי והנבון יבין

ועפמש"כ למעלה תתישב היטב קושית ספר מה"ר ח"ב בענין מא"מ (אות ב') שהקשה שם לשיטת הירושלמי הנ"ל דבתלתא מעוטי לא אמרינן לרבות רק למעט מהא דאיתא בסנהדרין (פ"ו ע"א) הגונב נפש חציו עבד וחציו ב"ח דר"י מחייב, דכתיב וגונב נפש מאחיו מבני ישראל ודריש ר"י מאחיו למעוטי עבדים בני ישראל למעוטי ח"ע וחצי ב"ח, מבני ישראל ג"כ למעוטי ח"ע וח"ב והוי מעוט אחר מעוט ואתי לרבות ח"ע וחב"ח. וקשה כיון דאיכא תלתא מעוטי בפסוק אחד כולהו אתי למעט יעו"ש שהניח זה בוצ"ע, ולפמש"כ לק"מ דכל היכי דאיכא למיתלי המעוט בדבר אחר תלינן ולא אמרינן דהוי מא"מ והיכי דליכא למיתלי אז בהכרח הוי מא"מ ועיקר הנ"מ בין תרי מעוטים לתלתא מעוטים, דבתרי מעוטים אף דאיכא למיתלי חד מעוטא שאתי לאורויי אעלמא תלינן טפי לגופיה ואמרינן דהוי מא"מ לרבות, והיכי דהוי תלתא מעוטי אז אמרינן שפיר דחד מעוטא אתי לאורויי אעלמא וחד לגופיה והשלישי לגלויי אהני שנים דלא נימא דהוי מא"מ, אבל היכי ובתרי מעוטי אתי למעוטי כל אחד דבר אחר מגופיה ולא לאורויי אעלמא אז אין צריכין מעוט שלישי לאורויי דלא נימא דהוי מא"מ לרבות. דאל"כ כל היכי דאיכא תרי מעוטים למעוטי שני דברים הכי נימא דלעולם צריך מעוט שלישי לאגלויי אהני וזה פשוט, וא"כ הכא במעוטי דמאחיו מבני ישראל לית לן למיתלי אעלמא ותלינן מעוט אחד למעט עבדים ואידך תרי בהכרח הוי מא"מ למעט ח"ע וחב"ת דהוי לרבות, אך לשון רש"י בהוריות שמביא שם לראיה הקרא דזאת תורת העולה היא העולה דבתלתא מעוטי לא אמרינן דאתי לרבות, צ"ע דהתם כיון דממעטינן מכל מעוט דבר אחר אפילו בתרי מעוטי נמי לא אמרינן דאתי לרבות, וגם המתקת לשון הגמרא בהוריות דקאמר הרי אלו תלתא מעוטי דהעושה מפ"ע חייב בהוראת ב"ד פטור שמשמע לכאורה שמתלתא מעוטין ידענין זאת אשר באמת דין פרעי זה ידענין רק מעוט אחד כבסוגיא דשבת הנ"ל

ונראה לי להסביר הענין באופן זה דמסוגיא דגמ' חזינן דהיותר מסתבר למעוטי הוא יחיד שעשה בהוראת ב"ד, וראיה מר"מ דלית ליה רק תרי מעוטי ומוקים חד מעוט אזה עוקר וזה מניח ואידך למעוטי יחיד שעשה בהוראת ב"ד ואפילו זה יכול וזה יכול אינו ממעט, ולר"י דאית ליה תלתא מעוטי אז בהכרח מוקים חד מעוט למעוטי ג"כ זה יכול וזה יכול אבל לא מוקים המעוט השלישי אזה אינו יכול וזה אינו יכול דיותר מסתבר למעוטי יחיד שעשה בהוראת ב"ד מזא"י וזא"י, ואפילו מזה יכול וזה יכול נמי כמו לר"מ דממעט טפי יחיד שעשה בהוראת ב"ד מלמעט זה יכול וזה יכול וגם לר"י הוי כן אלמלא דלר"י איכא תלתא מעוטי, וגם ר"ש ס"ל כך אלא דס"ל דליחיד שעשה בהוראת ב"ד לא צריך קרא כלל דאנוס הוא וכש"כ התוס' שם ד"ה ה"ג וכו' (צ"ג ע"א) ובאמת נוכל לומר דיחיד שעשה בהוראת ב"ד עדיף למעט גם מזה עוקר וזה מניח אלא כיון דאיכא מעוטי יתירי מוקמינן למעט גם זה אפילו אליבא דר"מ דליכא רק תרי מעוטי וא"כ אליבא דאמת דממעטינן גם זה עוקר וזה מניח וגם זה יכול וזה יכול מכ"ש דראוי למעט גם יחיד שעשה בהוראת ב"ד אלא דמ"מ צריך לזה מעוט יתר דאי לאו דליכא מעוט יתירא אז לא הוי ידעינן בזה יכול וזה יכול והוי מוקמינן לזה עוקר וזה מניח וליחיד שעשה בהוראת ב"ד וכמו לר"מ ושפיר קאמר ר"י שם בהוריות דעסיקנן רק בדין יחיד שעשה בהוראת ב"ד דמכל התלתא מעוטי ידענין דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור דאף דליכא לזה רק חדא מעוטא, אבל כיון דממעטינן זה עוקר וזה מניח וזה יכול וזה יכול דכל מלאכה שנעשית ע"י הצטרפות שני אנשים אינו חייב כ"ש דידענין ביחיד שעשה בהוראת ב''ד דמיקרי ג"כ דכל המלאכה נעשית ע"י הוראת אחרים והצטרפותם דאינו חייב ועין בזה היטב. חלק אורח חיים סימן לג יבאר אם צריך לענות אמן על ברכת עמ"ת ש"ר. ענף א

כבוד ידיד נפשי ומחותני הרב הגאון המובהק חריף עצום וצדיק נשגב כו' כש"ת מוה"ר משה חיים ראצקער (שליט"א) ז"ל מו"ץ באחת הקהלות בפראנקפורט דמיין

כתב המחבר ויניח של יד תחלה ויברך להניח תפילין ואח"כ יניח של ראש ולא יברך כ"א ברכה אחת לשתיהם, והגיה הרמ"א וי"א לברך על של ראש על מצות תפילין אפילו לא הפסיק בינתים, (הרא"ש הל' תפילין) וכן פשט המנהג בבני אשכנז שמברכין שתי ברכות וטוב לומר תמיד אחר הברכה השניה בשכמל"ו עכ"ל, (או"ח. סי' כ"ה סק"ה) וכתב ע"ז הפמ"ג בא"א (סק"י) שיש להסתפק אם צריך לענות אמן בשומע מחברו ברכת על מצות, דהא קי"ל (סי' רט"ו) דאין עונין אמן אחר ברכה שאינה צריכה וה"נ לדעת רש"י והרי"ף ברכה זו שא"צ היא דברכת להניח פוטרת נמי את ש''ר ע"ש, וכתב כת"ר בשם גדול מפורסם דהעיר דלא הוי ברכה זו לבטלה כלל מפני שלרש"י וסיעתו הברכה גופא הוי כהפסק כיון שאינה צריכה והיכי דהפסיק שוב חייב לברך עמ"ת עכת"ד של החכם: וכ"ת השיג עליו דכיון שמספק מחויב הוא לברך, דאנן נקטינן כשיטת ר"ת וסיעתו דצריך לברך שתים אפילו לא הפסיק ואנו מחויבים לציית להחולקים על רש"י וסיעתו שגם הם הורו לנו כך, אילו באנו לשאול מהם את מי נציית, אנחנו שאיננו יודעים להכריע האמת עם מי היא והלכך לא הוי כהפסקה ודמי לגביל לתורא (ברכות מ' ע"א) דלא הוי הפסקה כלל עכ"ד

עדיפא הו"ל לכ"ת להביא ראיה מנדוןן זה גופא והוא משיטת ר"ת הובא במרדכי בהלכות קטנות שס''ל