דעת מרדכי א עט

לכאורה לפי מה דהקשה הירושלמי הוריות (פ"א ה"א) הא אין מעוע אחר מעוט אלא לרבות, ותירץ דשא"ה דאיכא תלתא מעוטי הובא ברש"י (הוריות ג' ע"א), וא"כ ניחא דלזה גופה נקט קרא דבעשותה משום שהוא מעוט שלישי ומזה ידעינן דאתי למעט, וא"כ קשה טובא כדמסיק הכי בסוגיא דשבת ור"מ תרי מעוטי כתיבי וא"כ יקשה לפי שיטת הירושלמי דאדרבה נימא דאין מעוט אחר מעוט אלא לרבות וצע"ג עכ"ל הרב הנ"ל

עיקר הקושיא כבר העיר בזה בספר ק''א על הוריות ואינו תח"י לעיין בו כעת, וע"פ דרכי הפשע ישבתי הקושיא הזאת אל נכון, דהנה אין ספק כי האי כללא דאין מעוט אחר מעוט אלא לרבות לא נאמר אלא היכא דתרי מעוטי אתי לדבר אחד ולי"ל במה למיתלי המעוט השני, אבל היכא דאיכא למיתלי המעוט השני למלתא אחרינא אין ספק כי אין זה נכנס בהאי כללא והוא מבואר בכ"מ ועין (ב"ק פ"ו ומכות ט') גבי בלי ראות פרט לסומא, וביותר מבואר הוא בסוגיא דמנחות (ס"ז ע"א) בעי רבא גלגול עכו"ם מאי, מיתנא תנן גר שנתגייר והיתה לו עיסה נעשה עד שלא נתגייר פעור משנתגייר חייב. ספק חייב הא מאן קתני ד''ה היא, ואפילו ר"מ ור"י דקמחייבי התם פטרי הכא התם הוא דכתיב דגנך דגנך יתירא הוי מעוט אחר מעוט ואין מא"מ אלא לרבות ופירש"י ד"ה התם וכו' דתלתא דגנך כתיבי חד למעוטי דגן הקדש, ואייתר להו תרי לדגן עכו"ם והוי מעוט אחר מעוט ואין מעוט אחר מעוט אלא לרבות עכת"ד, הרי אפילו בתלתא מעוטי היכי דאיכא למיתלי חד מעוטא לדבר אחר מוקמינן לה ואידך תרי דרשינן להו בכללא דאין מא"מ אלא לרבות, אבל הכא תרי עריסותיכם כתיבי חד למעוטי עיסת עכו"ם וחד למעוטי עיסת הקדש, כן הוא גירסת התוס' שם ובפסחים (ה' ע"ב) עי"ש, והרי להדיא דמחלקינן בין ההיא דעריסותיכם לההיא דדגנך, דהתם איכא תרי מעוטי לדגן עכו"ם לפיכך אמרינן בזה אין מא"מ אלא לרבות, אבל בעריסותיכם ליכא תרי מעוטי לדבר אחד ולפיכך דרשינן תרוייהו למעוטי ממש. וכן מוכח להדיא בסנהדרין (פ"ו ע"א) ומצאתי ג"כ להאי כללא במבוא התלמוד וכן בתוס' בשם הרשב"א (הוריות ב' ע"ב) והוא כלל ברור ועין תוס' (שבת כ"ו ע"ב) ד"ה תרי מעוטי ומה שהוגה שם על הגליון בשם התו"י

וכן האי כללא דהירושלמי דתלתא מעוטי למעט הוא ולא לרבות כלל ברור הוא ומוכח ג"כ מתלמודא דידן (מנחות ט' ע"ב) וז"ל בשמאל פסול מנה"מ, אמר קרא ויקרב את המנחה וימלא כפו ממנה, כף זה איני יודע מהו, כשהוא אומר ולקח הכהן מלוג השמן ויצק על כף הכהן השמאלית כאן שמאלית, הא כ"מ שנאמר כף אינו אלא ימין, ופריך והא מיבטא ליה לגופיה, ומשני שמאלית אחרינא כתיב ופריך עוד ואימא אין מעוט אחר מעוט אלא לרבות, ומשני שמאלית אחרינא כתיב, (ואי משום מא"מ אינו אלא לרבות תלתא למה לי רש"י) ופריך עוד ואימא אדרבא מה כאן שמאלית אף בעלמא נמי שמאלית, ומשני ארבעה שמאלית כתיבא, תרי בעני ותרי בעשיר עכ"ל הש"ס, ופירש"י חד לגופיה וחד לגלויי דכ"מ שנאמר כף אינו אלא ימין וחד לגלויי אהנך תרתי דלא נימא דאין מעוט אחר מעוט אלא לרבות וחד שלא תאמר האי דקמיה להכי אתא מה כאן שמאלית אף בעלמא שמאלית דא"כ האי בתרא למה לי עכ"ל וע"ש עוד, וא"כ הרי מפורש הכא האי כללא דהירושלמי בתלתא מעוטי לא אמרינן דאתי לרבות, וכש"כ רש"י מלתא בטעמא דא"כ תיסגי בתרי והשלישי למאי אתא

? ואין להקשות מסוגיא זו על מה שכתבתי לעיל דכל היכי דאיכא למידרש דרשינן ולא מוקמינן לה בכללא דאין מעוט אחר מעוט אלא לרבות, וא"כ מאי פריך הכא ואימא אין מא"מ אלא לרבות, דהא כיון דאיכא לאוקמא חד לגופיה וחד לגלויי דכאן שמאלית הא כ"מ שנאמר כף אינו אלא ימין שוב לא נאמר דאתי לרבות מטעם מא"מ וכש"כ לק"מ דיעו"ש ברש"י במה שמדתי שם הלישנא אחרינא שהביא דכתב להדיא דהאי דרשא דדרשינן כאן שמאלית הא כ"א שנאמר כף א"א ימין, הוי מטעם מדת התורה דכל דבר שאינו ענין לגופיה תנהו עני לדבר אחר ועין בפסחים (כ"ד וריש הנחנקין), וא"כ מקש שפיר דבכה"ג עדיף טפי לומר דאתי לגופיה ולרבות מטעם מעוט אחר מעוט מלומר דאתי לגלויי אעלמא, דכ"מ דאיכא למידרשיה לגופיה ואפילו מטעם מעוט אחר מעוט שוב אין שייך לומר אם אינו ענין לגופיה, גם אין להקשות דא"כ אפילו כתיב תלתא מעוטי מנלן דאתי אעלמא לגלויי דכ"מ שנאמר כף א"א ימין אימא דאתי למעט ולגופיה דהא אי לא הוי כתיב אלא תרי מעוטי ה"א דאתי לרבות מטעם מא"מ, לק"מ דא"כ תיסגי בחד מעוט ושו"מ בהגהות חק נתן במס' מנחות שהעיר בזה וכתב כדברינו וע"ש בהגהות יפ"ע ודבריו דחוקים ועין בשמ"ק על מנחות סוף המסכתא

עתה אחר שהוכחנו דתרי כללים אמתיים הם, היינו דכל היכי דאיכא למיתלי לדבר אחר אונו נדרש במעוט אחר מעוט וגם היכי דאיכא תלתא מעוטי נמי הוא ולא רבוי ככללא דהירושלמי וגם תלמודא דידן מסכים לזה, נבוא לישב הקושיא המוזכרת בראש דברינו ע"פ דקדוק הלשון בגמ' וזהו, דע, בסוגיא דשבת אינו מפורש רק המחלוקת דר"מ ור"י ור"ש בזה יכול וזה יכול ובזה אינו יכול וזה אינו יכול ומפרש הש"ס דפלוגתתם תלויה בדרשה דקראי לר"י איכא תלתא מעוטי, חד למעוטי זה עוקר וזה מניח וחד למעוטי זה יכול וזה יכול וחד למעוטי יחיד שעשה בהוראת ב"ד וא"כ לפי המפורש כאן דכל מעוט דאתי למעוטי דבר אחר אין שייך כאן כללא דאין מעוט אחר מעוט אלא לרבות אפילו אי הוי רק תרי מעוטים וא"כ שפיר קאמר אפילו לר"מ אשר לדידיה ליכא אלא תרי מעוטים ואפ"ה תרוייהו אתי למעט, כיון דכל מעוט אתי למעט דבר אחר, משא"כ בסוגיא דהוריות ב' ע"ב איתא בלשון אחר וז"ל הסוגיא דהתם מאי רבי יהודה דתניא אם נפש אחת תחטא בשגגה בעשותה הרי אלו תלתא מעוטין. העושה מפי עצמו חייב, בהוראת ב"ד פטור וכן הוא הלשון בירושלמי ריש הוריות, הרי להדיא מלשון זה מוכח דכאן לא אתי ר"י אלא ללמד הדין דהעושה בהוראת ב"ד פטור ויליף לה להך דין מהני תלתא מעוטא ביחד, דמכולה מעוטא ביחד מוכח כן דהעושה בצרוף אחרים פטור, ואלשון זה מקשה ומשני הירושלמי שפיר, דאדרבא מדאיכא אחדא מלתא מעוטים יתירים נימא דאתי לרבות ככללא דקי"ל דאין מעוט אחר מעוט אלא לרבות, וע"ז משני שפיר דלהכי מביא כאן ר"י תלתא מעוטים דהיכי דאיכא תלתא מעוטים אתי למעט, דאי לרבות בתרי סגי וכפירש"י במנחות המובא לעיל, ובאמת רבי יהודה דהכא סמך אדרשותיו במסכתא שבת שכל מעוט אתי למעט דבר אחר ולהכי לא קשה אליביה דתיסגי במעוט אחד, אלא שהירושלמי לפי לשון הברייתא דר"י דהכא דלא נקט אלא ילפותא אחת לפטור יחיד שעשה בהוראת ב"ד וע"ז לחודא נקט תלתא מעוטים שפיר מקשה ומתרץ כנ"ל

והכרח עצום לזה דסוגיא דשבת הנ"ל אינה סובבת כלל ע"פ הכללא דירושלמי דבתלתא מעוטים לא אתי לרבות אפילו לר"י, דהא חזינן מסוגיא דמנחות (ט) דמתלתא מעוטים לא ממעטינן רק שני דברים אחד לגופה, ואחד לגלויי דכ"מ שנאמר כף א"א ימין והשלישי צריכין אנו לגלויי אהנך תרי דלא נימא דהוי מעוט אחר מעוט לרבות, וא"כ הסוגיא דשבת הנ"ל אם נימא דהולכת ע"פ כללא דהירושלמי דלהכי לא אמרינן לר"י דאתי לרבות מטעם מאח"מ משום דאיכא תלתא מעוטים א"כ תקשה דמנלן למעט מכאן שלשה דברים הא אין לו למעוטי אלא שני דברים דהמעוט השלישי אנו צריכין לגלות אהשנים שלא נימא דהוי מא"מ ולרבות וע"כ דכל היכי דכל מעוט דאתי למעוטי דבר אחר אפי' בתרי מעוטים נמי לא נאמר האי כללא, וקושית התוס' בשבת נכונה היא, ורש"י בהוריות שם שמביא קושית הירושלמי ותירוצו נמי קאי על הברייתא הנ"ל דאם נפש אחת וכנ"ל וכמו שהגיה הגרע"א בגליון שלו. ולפ"ז קשה להיפך להבין תירוץ הרשב"א שם בהוריות הגם באמת כללא של הרשב"א