דעת מרדכי א ס

וקורבא דאורייתא אפ"ה הולכין אחר הרוב" ע"כ כונתו ששניהן מפורשים באורייתא כדייק רש"י במקומו, ברובא כתיב אחרי הרבים להטות. ובקורבה כתיב והיה העיר הקרובה וכו', ומדקמיירי ר' חנינא ברדל"ק ומייתי ע"ז הקרא אחרי הרבים להטות עכצ"ל דדעתיה דמשמעותיה דהקרא הנ"ל קאי אתרווייהו. בין ארובא דא"ק ובין ארדל"ק וא"כ שפיר הקשו התוספות מאי קמ"ל, הרי זה ידעינן ממתניתא מע' מוכרות בשר שחוטה וכו'. וליכא למימר דהתם שאני משום דהוי רובא דא"ק, הא לר' חנינא אין נ"מ בין רדא"ק ובין רדל"ק, כיון דשניהם מחד קרא ילפינן וכמו רובא דא"ק עדיפא מקרוב ה''ה רדל"ק עדיפא מקרוב והוא נכון

והמורם מזה דרובא דאיתא קמן כמה מרבוותא סוברין דעדיפא מרובא דליתא קמן, ובזה כו"ע מודים דאינו גריעא מרדל"ק ואם מצינו דין קבוע ברדא"ק, כ''ש דאמרינן דין קבוע ברובא דליתא קמן, אבל מ"מ מהאי טעמא גופא מאי דאיתא קמן עדיפא מדליתא קמן אני דן ומסתפק. אולי לא שייך דין קבוע בקדל"ק. דהנה הא דקי"ל דקבוע כמע"מ אינו מטעם חלישותו וחסרונו של הרוב בקבוע, לומר דבקבוע נחלש הרוב רק מצד המעוט הדבר נדון, כלומר לא מנקודת של הרוב אנו דנין ולומר דבקבוע הרוב גרוע וחלוש אלא מנקודת של המעוט אנו דנין ולומר שהמעוט שהוא קבוע וניכר במקומו חשוב כמו הרוב, וא"כ אדרבא כיון מה שהוא איתא קמן חשיבא ועדיפא ממה דל"ק, שפיר יש לומר דדוקא מעוטא דא"ק שהמעוט איתחזק לפנינו מעוט חשוב כזה כחו חזק כמו הרוב המנגדו ונחשב כמע"מ משא"כ במעוטא דל"ק שלא איתחזק המעוט לפנינו. אין כחו גדול כל כך להחשיבו כמע"מ ואין להשיב ע"ז ולומר דבליתא קמן נמי ראוי לומר קבוע כמע"מ דמי: כיון דשניהם יחד כמעוטא וכרובא תרווייהו ל"ק. כמו דדיינינן דין קבוע דאיתא קמן, שהמעוט והרוב תרווייהו א"ק, הא ליתא כיון כל עיקרו של דין קבוע מסתעף רק מחשיבותו של המעוט הקבוע שהקביעות מחשיבתו להמעוט כפלגא ואין הדבר נדון מצד הרוב כלל וכיון דמעוטא דא"ק עדיפא וחשיבא טובא ממעוטא דל"ק, וא"כ כיון עיקרו של קבוע חדוש הוא ונלמד מוארב לו וקם עליו שאיירי באיתא קמן שפיר מקום לחלק בסברא בין מעוטא דא"ק לבין מעוטא דל"ק והוא נכון בסברא

והנה ברובא דל"ק שהוא מצד הטבע בודאי נראה דלא דיינינן בזה דין קבוע, ואפי' אם נימא ברדל"ק נמי דיינינן דין קבוע, מ"מ יש לחלק ולומר דשאני רדל"ק כמו רוב ע"ה מעשרים הם, סוף כל סוף הרוב הוא מרבוי הפרטים, אבל ברוב בטבע כמו רוב בהמות כשרות וכיו"ב דמסגולת הרוב הוא, דאפילו רק בהמה אתת בעולם נמי שייך עליה דין רוב א"כ לא שייך בזה דין קבוע ומצאתי בע"ה שהח"ס בעצמו (חיו"ד סי' קכ"ב) כתב שם ברוב בטבע ליתא דין קבוע והובא בפ"ת ליו"ד והעיר שם מדברי המג"א (סי' ל"ב ס"ק ס"ו) ע"ש וכן מצאתי בתרע"א מהד"ת (סי' ק"ג אות י"א וי"ב) שחדש ג"כ דברוב בטבע ליתא דין קבוע וע"ש שהאריך בפרט זה קצת

וע"פ חדוש זה נסתר מש"כ החו"ד ביו"ד (סי' ק"י סק"ו) לדחות דברי הכו"פ וז"ל שם דלפעמים נקרא קבוע אף שאינו ניכר האיסור במקומו וגם אינו דבר חשוב כגון שישראל אחד יודע, לענין קבוע מינכר האיסור קרינן ביה, כיון שידוע שלישראל אחד בסוף העולם ניכר האיסור הוא. אף שאינו ידוע איזהו הישראל עכ"ל הפליתי. והחו"ד משיג עליו ובתוך השגותיו, כתב וז"ל ועוד דאם יאמר אדם שיודע ומכיר איזה בהמה טרפה בעולם ואם יבוא לידו יכירנה שוב יהיה אסור לכל העולם לשחוט בהמות, או אם ידוע שיש ממזרת בעולם אסור לכל העולם לישא אשה, דהא הממזרת ידועה, אלא ודאי כל זמן שאין אצלו בשעת לידת הספק או אח"כ איסור והיתר ידועים במקומם לא הוי קבוע עכ"ל החו"ד

ולפמש"כ אין ראיותיו מכריעות כלל, דאפילו אם נימא כשיטת הכו"פ, דאם ידוע לאחד נמי נקרא קבוע אף שאינו ניכר במקומו, מ"מ לק"מ קושיתו דיהיה אסור לכל העולם לשחוט בהמות, אם ידוע לאדם אחד שיש איזה בהמה טרפה שאינה ניכרת דשא"ה: כיון דהוי רוב בטבעו העולם, ואף אם לא היתה נמצאת בעולם רק בהמה אחת נמי דיינינן בה דין רובא א"כ שוב ליכא בה דין קבוע לגמרי, דעל חובא דאיתא בטבע העולם לא נאמר דין קבוע ומה שהעיר עוד ממזרת תליא בחקירתנו האמורה לעיל אי שייך דין קבוע ברובא דליתא קמן

ובמה שכתבנו יורות לן דה"ת בחולין (צ"ה) ד"ה ובנמצא הלך אחר הרוב, (וקאי שם ע"מ שאיתא בדין ט' חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת בשר נבלה) והקשו שם בתוס', דא"כ אמאי במקום שמכריזין והכריזו משום טרפה אחת אסרינן כל המקולין של עכו"ם ולא אזלינן בתר דישראל דהוי רובא וכשר וכן במקום שאין מכריזין לא אזלינן בתר רוב כשרים, מיהו איכא למימר דהתם משום דמקולין הוי קבוע ושוב הקשו עוד וז"ל, ועוד דאסרינן במקום שאין מכריזין לקנות מן העכו"ם במקולין אע"פ שרוב טבחי ישראל, דחיישינן דלמא איתרמי לטבחי ישראל טרפה ולא אזלינן בתר רוב בהמות כשרות אע"ג דלקמן שרי כבדא וכולייתא דשדי עורבי במעלי יומא דכפורי משום דהיתרא שכיח טפי ולא חיישינן דלמא של טרפות הן כדפירש בקונטרס התם לקמן משום דרוב בהמות אינן טרפות עכ"ל, והקשה המהרש"א, דהא התוס' כתבו לעיל מזה דלא אזלינן בתר רוב במקום שאין מכריזין משום דמקולין הוי קבוע, ותירץ דכונתם בקושיתם דהכא לסתור תירוצם דלעיל ולהוכיח מהא דשרינן כבדא וכולייתא דשדו דקבוע בכה"ג דלא איתחזק איסורא לא מיקרי קבוע עכת"ד, והוא דחוק מאד בלשון התוספות, אך לפמש"כ ניחא ברוחא דלעיל מזה כתבו רק במקולין הוי קבוע לענין רובא דאיתא קמן, דהיינו במקום שאין מכריזין דמ"מ ידעינן דרוב בהמות שנשחטו באותו מקום כשרות היו ורק משום שאינם מכריזין י"ל דיש במקולין של עכו"ם איזה טרפה ואסרינן כל המקולין וע"ז שפיר יצדק דין קבוע דמיקרי רק קבוע שלא ניכר האיסור, ושוב הקשו מצד דין רוב בהמות כשרות שהוא רוב בטבע העולם דע"ז אינו שייך כלל דין קבוע והוא נכון. ענף ב

והנה לעיקר חקירתנו אם דנין קבוע ברדל"ק לכאורה יש להעיר מסוגיא ערוכה בקידושין (ע"ג ע"א) דקאמר רבא התם דבר תורה שתוקי כשר מ"ט רוב כשרים אצלה, (דכיון דמכירים את אמו דפנויה היא רוב העולם כשרים אצלה רש"י) ומעוט פסולין (כגון ממזרים וקרובים רש"י) ואי אזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובא פריש, מאי אמרת דלמא אזלא איהי לגבייהו הוה ליה קבוע וכל קבוע כמע"מ דמי והתורה אמרה לא יבוא ממזר, ממזר ודאי הוא דלא יבוא, אבל ממזר ספק יבוא עכ"ל הש"ס, והרי הכא אנו דנין על כל העולם וכפירש"י שהעתקתי לשונו לעיל, כיון דמכירים דפנויה היא רוב העולם כשרים אצלה, ומ"מ אמרינן אלמלא הוי ידעינן דהיא אזלא לגבייהו הוי דיינינן בה דין קבוע, וא"כ מבורר דאפילו ברדל"ק נמי דיינינן דין קבוע: ואע"ג בכתובות (ט"ו ע"א) גבי תינוקת שנאנסה חשבינן לרובא דאיתא קמן וכאמור שם, הני ניידי, כלומר רוב סיעה והני קביעי וקיימי כלומר רוב העיר שא"ה דידעינן באיזה מקום נאנסה ודדיינינן רק על עיר זו לבדה שפיר הוי רדא"ק, משא"כ גבי שתוקי דלא ידעינן באיזה מקום נתעברה ודנין עליה מרוב העולם מקרי רדל"ק ומ"מ אמרינן בזה קבוע, הרי מוכח דאפי' ברדל"ק איכא דין קבוע, ויש לדחות ולומר, באמת אם לא נדע המקום איפה