דעת מרדכי א נו

רבה שמא יעבירנו, והנה גזירת רבה לא שייך כלל לפי סברת הר"ן, דלא גזרו שמא יעבירנו אלא במקום שהכל טרודים במצוה ואין מי שיזכירנו, אבל בחגיגה שזה מביא היום וזה מביא למחר אין הכל טרודים, ושבות דמתקן גברא ג"כ לא שייך בשלישי שהרי אין כאן עדין שום תקון ועדין הוא בטומאתו כשהיה, בשלמא בשביעי הרי בידו הוא לטבול תיכף אחר הזאתו והרי הוא מותר במעשר ולכן מקרי תקון שבידו לטבול, משא"כ בהזאת שלישי הרי הוא אחר הזאה כמו קודם הזאה ואין כאן שום תקון, והאריך בזה ע"פ הנחה זו לישב איזה קושיות ע"ש

ובימי חרפי העירותי עליו מסוגיא ערוכה (יומא ח' ע"ב) וז"ל אמר רבא הלכך כה"ג ביוה"כ דלא בדידן תליא מלתא אלא בקביעא דירחי תליא מלתא בג' בתשרי בעי לאפרושי וכל אימת דמתרמי ג' בתשרי מפרשינן לו, ופרש"י ואע"ג דלא איתרמי יום רביעי בשבת ונמצאת הזאתו בטילה שני ימים, אבל כהן השורף את הפרה דבדידן תליא מלתא מפרשינן לו ברביעי בשבת כי היכי דניתרמי לו רביעי שלו בשבת עכ"ל הגמ' ואי נימא דהזאת ג' מותר בשבת א"כ נוכל להפרישו גם בחמישי ובששי ויזה עליו גם בשבת דממ"נ אין כאן שום תקון אם לא נטמא כלל בודאי ליכא תקון ואי נטמא הרי בהזאת ג' עדין אינו מתקן לפי סברת הצל"ח ומותרת היא בשבת אע"כ גם בכה"ג מקרי תקון והוא ברור, [בראיה זו כבר הקדים את א"א ז''ל הנו"ב מה"ת חאו"ח סי' קט"ז ע"ש]

ועוד ראיה מהא דאיתא בשבת (קל"ג) ואם לא הילקט (אם לא הסיר הציצין) עונש כרת וכו', אמר ר"א לעולם אומן (חייב כרת) וכגון דאתא ביהמ"ש דשבת ואמרו לו לא מספקא ואמר להו מספקינא ועבד ולא איסתפק ואישתכח דחבורה הוא דעבד ועונש כרת עכ"ל הש"ס, ואמאי חייב כרת הא הוי מקלקל כיון דלא נגמרה מילתו, ואין לומר דהך תנא ס"ל מקלקל בחבורה חייב הא הרמב"ם פסק להך הלכתא דכה"ג אומן חייב כרת (פ"ב ה"ע משגגות) אף דפסק מקלקל בחבורה פעור, אע"כ כיון דמ"מ עשה ההתחלה מהמילה ושעתה עכ"פ חצי מעשה נעשה מקרי מתקן וה"ה בהזאה בשלישי שעי"ז נשארה לו חדא הזאה בשביעי בלבד שפיר מקרי תקון

ואולי איכא בזה פלוגתא של אמוראים דתנן בשבת (צ"ד ע"ב) אחת משתים חייב, (דשקלה לטומאה שאין מטמא פחות מב' דהכי ילפינן בת"כ שיער שנים וחייב מלקות על שתלש סימני טומאה רש"י) אחת משלש, ר"נ אמר חייב אהני מעשיו דאי משתקלא מדא אחריתי אזלה לה טומאה, ר"ש אמר פטור השתא מיהת הא איתא לטומאה, הרי לכאורה פליגי בסברא זו אם עושה חצי מעשה אי חשוב תקון לר"נ הוי תקון ולהכי הוא חייב על אחת משלש ולר"ש לא חשוב תקון ולהכי אחת משלש הוא פטור ויש לחלק ועלה בדעתאי להשיג עליו מהא דק"ל אין מפרישין תרומה ומעשרות בשבת ויו"ט ופירש"י (ביצה ט' ע"א) משום תקון הכרי וכן הוא בר"מ (הלכות שבת פכ"ג הי"ד), ואע"פ בהפרשת תרומה בלבד אינו מתוקן כלל דעדין הוא טבל משום המעשרות אע"כ דגורם למהר התקון נמי תקון מקרי, אלא שיש לשדות נרגא בזה, דבאמת בהפרשת תרומה שני טעמים איכא לאסור בשבת ויו"ט, חדא משום תקון הכרי ושנית משום הקדש שמקדיש את התרומה וכמבואר שם בר"מ *) וי"ל דשני הטעמים נצרכים ביחד, בהפרשת תרומה בלבד משום תקון ליכא, דאינו מתוקן כלל דאכתי נשאר איסור טבל משום המעשרות, אלא האיסור בהגבהת תרומה משום מקדיש דנראה כשמקדיש פירות התרומה, ובהפרשת מ"ע שהוא באחרונה משום מקדיש ליכא כיון דמותר לזרים, אבל משום תקון איכא וה"ה בהפרשת חלה איכא שני הטעמים ביחד הן משום תקון והן משום מקדיש והארכתי בזה במק"א

ואע"פ שהשגנו על הצל"ח מ"מ אין בזה ארוכה לנדון דידן דלענין שבת ויו"ט שפיר נוכל לומר כיון במעשהו גורם קצת תקון שמרויח שלאחר שבת די לו בטרחה מועטת לתקן הדבר, אפי' חצי תקון נמי תקון מקרי, אבל הכא לענין מופלא סמוך לאיש דיש בידו להקדיש התרומה אבל לא לתקן, וכיון בהפרשת תרומה בלבד אין שום תקון להכרי באיסורו קאי משום המעשרות ומאי נ"מ אי הכרי טבל משום שעדין חסר להפריש תרומה ומעשרות או משום מעשרות לבד, וכמו דלא נ"מ מידי בטרפות אם טרפה משום נקבו הדקין או משום נקובת הושט נמי, וכיון דאין שום תקון בהפרשתו של מסל"מ אמאי אין תרומתו תרומה

ונראה שהתוס' דקדקו בלשונם ונקטו ''דלהקל ולתקן טבל'' ולא כתבו בלשונם ''לתקן הכרי" כש"כ הרא"ש בתוספותיו הנדפסים בש"ס חדש, כונתם בזה על התרומה גופא מה שמפריש ומתקנה מטבל שאסור אף לכהן ועושהו תרומה ומתירו לכהן והוא הקולא שיש בזה ובמסל"א אין כחו אלא להקדיש ולהחמיר ולא לתקן ולהקל ובתרומה הנעשה מטבל איכא קולא שמותר לכהן, רק לשון הרא"ש שכתב תקון הכרי צ"ע אבל אכתי תקשה א"כ בטבל טמא גם לר"י תהני תרומת קטן המסל"א דשם ליכא קולא כלל דגם לכהן אסירא גם השתא מצד איסור תרומה טמאה וגם השירים אכתי אסורים משום טבל של מעשר ות"מ ודוחק לומר משום דבטבל איכא איסור מיתה ואיסור ת"ט אינו אלא בעשה, דמשום זה יחשב קולא כיון דמ"מ בפועל אינו מתיר כלל בהפרשתו אך יש לצדד לענין הנאה של כלוי דבטבל אסור הנאה של כלוי ות"ט לכהן מותר ליהנות בשעת בעורו כמבואר בשבת (כ"ה) שלך תהא להסיקה תחת תבשילך וא"כ אכתי קולא איכא, אך אי נימא כפי שמצדד המל"מ (פ"ב מתרומות) בדעת הר"ש דבהנאה של כלוי מותר מן התורה בטבל ורק מדרבנן אסור אז חזרה מחדש קושית התוס'

ולכאורה אמרתי דזה תלוי בפלוגתת בן תימא וחכמים (יומא פ"ג) אי תרומה חמירא מטבל או טבל חמיר מתרומה ואי נימא דתרומה חמירא א"כ לא יתכן תירוצם ונצטרך לומר דכונת התוס' שר"י יסבור כמ"ד דתרומה קילא מטבל, אבל אין זה מוכרח כל כך דכיון דאליבא דכו"ע יש צד קולא בתרומה לכן שפיר נוכל. לומר דאותו צד הקל אין בכח מופלא סמוך לאיש לעשותו אע"פ דבדרך כלל תרומה חמירא מטבל ועדין צ"ע. *) אגב אורחא אמרתי לציין מש"כ הצל"ח (ביצה) בשם הרלב"ת דלהכי הוסיף הר"מ הטעם בהגבהת תו"מ בשבת משום מקדיש בכדי לאסור גם ביו"ט דאילו משום תקון הוי שרי ביו"ט עכת"ד ע"ש, צ"ע בעיני דמלבד ברש"י (ביצה ט' ע"א) מפורש להיפך וז"ל שם בד"ה אוכל והולך כל הפת ומשייר כדי חלה ומפרישה באחרונה אלמא הפרשתה שלא לצורך הוא ולא הוי הפרשה והמפריש ביו"ט אינו כמתקן דלחסר כשאר הגבהת תרומה דגזור בה רבנן מפני שנראה כמתקן עכ"ל, הרי להדיא דמטעם מתקן נמי אסור ביו"ט אלמלא היתה הפרשתה לצורך, ואע"ג דתקוני אוכלין ביו"ט שרי היינו בגוף האוכל והפרשת תו"מ הוי רק כמכשירין שאפשר לעשותן מעיו"ט, ואם יש מקום לומר בהוספת הר"מ הטעם דמקדיש היינו בחלת חו"ל דאוכל והולך ואח"כ מפריש, מ"מ נגלגל עסה מעיו"ט אסור הוא מטעם מקדיש, וזוהי כונת הגמ' בביצה (ט' ע''א) דקאמר לימא פליגא דשמואל אדאבוה דשמואל דאמר שמואל חלת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש, ואבוה דשמואל בגלגל עסה מעיו"ט אין מפריש חלתה ביו"ט ואמאי הא לא הוי מתקן וכפירש"י הנ"ל, ומשני אמר רבא מי לא מודה שמואל שאם קרה עליה שם שאסורה לזרים והיינו דאסור משום מקדיש, אבל לשיטת הרלב"ח קשה במה מחולקין המקשן והתרצן ועין בשו"ת משכנות יעקב חאו"ח סי' ק"מ שהשואל שם, הוא הרב בעל אפ"י רצה לחלק בזה בין שבת ויו"ט והוא דחה דבריו דאיכא גם טעם מקדיש ומתרץ דברי הש"ס הכא כש"כ ונעלם מעיניהם דברי הרלב"ח ועין בע"א (סי' כ"ג) שהאריך בזה בדברים נכונים ואכמ"ל.