דעת מרדכי א כה

דבכורים ודבר זה צ"ע] מזה אנו מבינים דאילו היינו מוצאין איזה הכרח שיכריחנו לומר שהמקדים מעשר ראשון לתרומה אינו לאו הנל"ע, והעשה דמכל מתנותיכם תרימו תרומה הכתובה על פרט זה של הקדמת מעשר ראשון לתרומה אינה לנתק הלאו דמלאתך ודמעך לא תאחר, אלא. הוא עשה בפני עצמה, אז בהכרח היה בטל הנתוק לעשה מכל הני הנכללים בלא תעשה דמלאתך ודמעך לא תאחר, אע"פ שבאינך לא היה שייך אותו החסרון המבטלו מדין נל"ע גבי הקדמת מעשר ראשון לתרומה, דכיון דהעשה אינה כתובה להדיא על הקדמת תרומה לבכורים ומעשר שני למעשר ראשון, רק על הקדמת מעשר ראשון לתרומה, ואינך נלמדים רק במה מצינו והוא הדין או מטעם ניתק מקצתו ניתק כולו, ומכיון שיש לנו הוכחה דהעשה דמכל מתנותיכם תרימו הכתובה בפרט רק על הקדמת מעשר ראשון לתרומה אינה מנתקת הלאו דמלאתך ודמעך הנ"ל, א"כ שוב אין לנו ממילא עשה המנתקת ללאו זה כלל, והלא תעשה הזה. ל"ת גמור היא ככל הל"ת שבתורה והוא מבואר למבין

ועכשיו ניחזי אנן המקדים מעשר ראשון לתרומה מי עובר על הלאו של ההקדמה הנ"ל הישראל או הלוי פשיטא, בלי כל ספק שהישראל המקדים וקורא שם מעשר ראשון על כריו קודם קריאת שם תרומה הוא העובר על הלאו דמלאתך ודמעך לא תאחר, אבל הלוי אין לו יד וחלק כלל בלאו הזה ולמי חלה חובת נתוק העשה דמכל מתנותיכם תרימו תרומה, שלאחר שנתן אל הלוי המעשר ראשון יש חיוב להפריש מן המעשר ראשון מלבד תרומת מעשר אף חלק תרומה גדולה לפי הערך פשוט שעל הלוי הוא החיוב, שמלבד שמפריש ממעשר ראשון שלו תרומת מעשר עוד הוא מחויב להפריש מזה גם חלק תרומה גדולה לפי החשבון, אבל לא לישראל דהישראל אין לו יד ושם כלל בהעשה הזאת, דמשעה שקרא עליו שם מעשר ראשון שוב אינו שלו, ואין לו שום רשות להפריש ממנו כלום, ולהדיא כתב רש"י לקמן (ה' ע"ב) ד"ה מכל מתנותיכם תרימו תרומה וז"ל ללוים קאמר רחמנא את תרומת ה' תרומה גדולה עכ"ל, הרי דהחיוב הוא על הלוי ולא על הישראל, והנה לפי זה מובדל לאו הניתוק לעשה זה במינו מכל הלאוין הניתקין לעשה, כמו שלוח הקן נותר ואונס וכדומה, שבכולהו העובר על הלאו הוא המצווה ועליו רמיא החיוב של תקון העשה המנתקו ללאו, ובכאן הבעל הבית הוא העובר על הלאו והלוי במעשהו ובהפרשתו מנתק ומתקן, והשכל מחייב שכיון שהעשה הוא תקון הלאו מי שעבר על הלאו הוא ינתק ויתקן ויקיים את העשה, אבל לא שראובן עובר על הלאו ושמעון מנתק ומקיים העשה והרי זה דומה לטוביה חטא וזיגוד יעשה תשובה אתמהה

? והנה בזה הרגיש אביי ופריך שפיר בדיוק, וכל לאו הניתוק לעשה לקי כלומר אפילו היכי שהעשה מתקיימת ע"י מעשיו של אחרים בתמיה, ונסתייע לזה ממימר דתנן במתניתין דלקי ואע"ג דהוי להנל"ע וע"כ משום שאין העשה מתקיימת ע"י מעשיו של הממיר אלא רחמנא נתקו לעשה ממילא ומשו"ה לא מקרי לאו הנל"ע, א"כ כ"ש במקדים מעשר ראשון לתרומה דלא חשיב לאו הניתוק לעשה כיון שהעשה מתקיימת ע"י מעשיו של הלוי וע"כ קרא דמכל מתנותיכם תרימו לא נכתב כלל לנתק הלאו דמלאתך ודמעך לא תאחר והוי רק עשה גרידא, וכיון שנפל היסוד נפל הבנין, דמעתה הלא תעשה דמלאתך ודמעך לא תאחר הנ"ל לא הוי כלל לאו הניתוק לעשה ואפילו במקדים תרומה לבכורים או מעשר שני למעשר ראשון נמי לא הוי ניתוק, אע"פ שהתם העשה מתקיימת ע"י עצמו, וכמו שהסברנו לעיל באריכות, ומשני דאף במימר הוי לאו הניתוק לעשה ולא בעינן הכא שהעשה תתקיים ע"י מעשיו של עצמו, כיון שעכ"פ איכא עשה ותקון ללאו זה והא דלקי במימר הוא מטעם דאיכא תרי לאוי ואין עשה מנתקת תרי לאוי או כגרסת הרמב"ם שהלאו כולל יותר מהעשה והוא נחמד לכאורה

אלא שיש לשדות בזה נרגא לפי מה דס"ל לאבא אלעזר בן גמלא (גיטין ל"א ע"א) דיליף מהקישא דונחשב לכם תרומתכם, דכמו שיש רשות לבעה"ב לתרום תרומה גדולה, כך יש רשות לבעה"ב לתרום תרומת מעשר א"כ הוא הדין נימא להיפך, דכמו שיש רשות לבעה"ב לתרום תרומת מעשר כן נמי יש לו רשות לתרום תרומה גדולה אף בהקדים מעשר ראשון לתרומה לפי הערך אף שעיקר חיובא אלוי רמיא. וא"כ אכתי הוי לאו הניתוק לעשה גבי הישראל דאף לבעה"ב הרשות והמצוה לתרום בין תרומת מעשר בין תרומה גדולה היכי דהקדים וקרא שם על המעשר ראשון מקודם שקרא שם על התרומה הגדולה, ואף דעיקר קרא קאי על הלוי מכ"מ גם הישראל הבעה"ב בכלל זה, אכן מלבד שאין מוכרח לומר שאביי דפריך בסוגיין ממימר יסבור כאבא אלעזר בן גמלא דהא יכול לסבור כרבנן, ובעיקר הדבר אי הלכה כאבא אלעזר בן גמלא יש בזה אריכות דברים במהרי"ט, (ח"א סימן פ"ב) ובס' דברי אמת (דף קכ"א ע"ג) ע"ש

עוד יש להוסיף גם קצת ראיה לזה דאביי אינו סובר כאבא אלעזר בן גמלא, דאיתא בגיטין (ל' ע"ב) ת"ר ישראל שאמר ללוי מעשר יש לך בידי אין חוששין לתרומת מעשר שבו, כור מעשר יש לך בידי חוששין לתרומת מעשר שבו מאי קאמר, אמר אביי הכי קאמר, ישראל שאמר ללוי מעשר יש לך בידי והילך דמיו אין חוששין שמא עשאו תרומת מעשר על מקום אחר, אין חושש ישראל זה שמא אחר שמכרו הלוי עשאו לוי זה תרומת מעשר על מעשר אחר שהיה לו בביתו, דכיון דלא ידע הלוי כמה יש לו בידו, לא עביד ליה תרומת מעשר אבל אמר כור מעשר יש לך בידי ונתן לו הדמים פירוש הישראל להלוי וקנה ממנו המעשר, אסור ישראל זה לאכל הימנו, ואפילו הפריש תרומת מעשר לכהן לפי חשבונו חיישינן שמא לאחר שקבל הדמים עשאו לכולן תרומת על תשעה כורים שיש לו בביתו מעשר הטבול לתרומת מעשר דכיון דלא משך יכול לחזור הלוי, ואע"פ שהוא ברשותו של ישראל לא קנו לו מעותיו דאימת קניה הלוי דלקנייה לישראל בקבלת מעות, הלכך כי חזר בו ועשאהו תרומת מעשר חל עליו השם עכ"ל רש"י והתוספות פירשו דחיישינן שמא עשאו תרומת מעשר קודם קבלת המעות ע"ש ולכאורה קשה דאמאי ס"ל לאביי באומר ללוי סתמא כור מעשר יש לך בידי ואפילו לא אמר לו בעה"ב עוד לא הפרשתי ממנו ת"מ. דחושש שמא עשאו הלוי תרומתן מעשר, דאיך יוכל הלוי להפריש ממנו ת"מ על מקום אחר. כיון שיש לו להישראל רשות לפרוש ממנו ת"מ יש לו להלוי לחשש, שמא באמת הקדים הישראל לזכות בהמצוה והפריש ממנו בעצמו ת"מ, וא"כ אינו טבול עוד לת"מ ואינו יכול לעשותו ת"מ על מקום אחר, ונהי היכי דאמר לו סתמא אינו יכול הלוי לאכול טרם הפריש ממנו ת"מ ואינו יכול לסמוך שכבר הפריש הבעה"ב, כיון דחיובא לא רמיא עליו רק שיש לו רשות, ולא שייך לומר בכה"ג חזקה על חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן, אבל להיפך לקולא בודאי אינו יכול לסמוך ולומר בודאי לא הפריש דיוכל היות דכבר הופרש ע"י הבעה"ב והברייתא סתמא קאמר, אמר לו כור מעשר יש לך בידי, ואפילו לא. אמר לו בשעת מעשה להדיא, כי טבול לח"מ הוא אע"כ אביי לא ס"ל כאבא אלעזר בן גמלא, וא"כ אביי לשיטתו פריך שפיר במסכתא תמורה

עוד נ"ל דאפילו נימא דאביי כאבא בן גמלא ס"ל דיש להישראל רשות לתרום תרומת מעשר מטעם ההיקש וממילא יש לו רשות להבעה"ב גם לתרום תרומה גדולה היכי דהקדים מע"ר לתרומה, מ"מ אין זה אלא בגדר רשות, אבל לא בתורת חיובא ומצוה דעיקר חיובא והמצוה אלוי רמיא אלא דהתורה נתנה רשות גם להישראל לתרום ואין זה נחשב כלל ללאו הנל"ע דלאו הנל"ע לא מיחשב רק אמי שמוטל החיוב, והמצוה עליו רמיא, וכיו"ב מצאתי בגנת ורדים להפמ"ג (כלל כ"ג) ד''ה התנאי השני שהביא שם שיטת הר"מ דהיכי דהלאו כולל יותר מהעשה לא הוי להנל"ע, וכתב שם ע"ז ודע שיש להקשות