דעת מרדכי א כד

דמכל מתנותיכם תרימו תרומה הכתובה בפרשה קרח, שהיא העשה המנתקת ללאו זה פשטותה איירי רק במקדים מעשר ראשון לתרומה כדאיתא להדיא לקמן (דף ה' ע"ב) ע"ש, ומ"מ הוי ניתוק גם להקדמת תרומה לבכורים משום דלאו שניתק מקצתו ניתק כלו וכמבואר כל זה להדיא בתוספות שאחר זה ד"ה והרי אונס דחד לאו וחד עשה וכו' וז"ל פירוש לדידך דאמרת דמכל מתנותיכם תרימו דלא איירי אלא בהקדמת תרומה למעשר ואפילו הכי הוי ניתוק להקדמה דבכורים לתרומה אלמא אית לך דלאו שניתק למקצתו אמרינן דניתק כולו עכ"ל התוס'.*)

והנה לפ"ז דעיקר העשה מכל מתנותיכם תרימו תרומה המנתקת ללאו כתובה אהקדמת מעשר ראשון לתרומה ואאינך הנכללים בלאו דמלאתך ודמעך לא תאחר אנו יודעים מטעם דלאו שניתק מקצתו ניתוק כולו, או כשכתב התוספות בד"ה הרי כהנים קאמרת וכו' הנ"ל דילפינן במה מצינו דאף שם יכול לתקן אם הקדים תרומה לבכורים, דמה לי אם הקדים מעשר לתרומה או הקדים תרומה לבכורים, [אף שאינו מובן לי כל כך התקון שיכול לתקן אם הקדים תרומה לבכורים, דבשלמא בהקדמת מעשר ראשון לתרומה התקון הוא דמחלק המעשר ראשון מחויב להפריש חלק התרומה גדולה לפי מה שיש בו לפי הערך, משא"כ אם הקדים תרומה, מה יכול לעשות בתרומה שכבר הפריש, הכי נימא דמפריש מהתרומה חלק הבכורים שבתוכו, ומי חיילא עליו שם בכורים לאחר שכבר קרא עליו שם תרומה שיהא צריך לאכלו בתוך החומה ויתר החומרות שישנן בבכורים, משא"כ בתרומה כמבואר

בפ"ב *) ויש להעיר מזה לכאורה אשיטת רש"י (פסחים ס"ז) אמר חסדא מצורע שנכנס לפנים ממחיצתו פטור שנאמר, בדד ישב מחוץ למחנה מושבו הכתוב נתקו לעשה ושיטת רש"י הוא דהכונה כמו לאו הניתק לעשה דעלמא, וז"ל ואע"ג דלאו בתר לאו כתיב ע"כ לנתוקי לאוי אתא דקי"ל לאו שניתק לעשה אין לוקין עליו, דאי לאטעוניה עשה ול"ת הא כתיב עשה אחרינא וישלחו מן המחנה, אבל זבין וטמאי מתים לא נתקו לעשה וכו' עכ"ל, וע"ש בתוספות, ואמאי לא נימא כיון דהלאו שלא יטמאו את מחניהם כולל בין זבים בין מצורעים בין טמאי מתים וכיון שניתק מקצתו למצורע ניתק כולו, אם לא שנחלק דמגברא לגברא לא אמרינן הכי והוא דחוק, ועין בתוספות ד"ה לא תסיג גבול רעך [שבת פ"ה ע"א] גבי הא דאמר שם דבכלאים איכא לאו דלא תסיג גבול רעך אשר גבלו הראשונים, והקשו שם התוס' דא"כ הזורע כלאים ילקה שתים משום לא תזרע ומשום לא תסיג גבול רעך וי"ל דלא לקי אלאו דלא תסיג גבול, משום דקרא איירי נמי בהסגת גבול ממש דאין לוקין עליו כיון דניתן להשבון עכ"ל, וכן כתבו התוספות בחולין [פ"ב ע"ב] והוא נמי כעין לאו שניתק מקצתו ניתק כולו, דלאו הכולל שני דברים, ולדבר אחד ניתק ואינו לוקה שוב אינו לוקה גם אלאו השני, ואע"פ שהלאוין בשני ענינים שונים ומכ"ש היכי שהם בענין אחד, שוב ראיתי במשנה למלך (הלכות מלוה ולוה פ''ג ה"ד) שהעיר שם על הרמב"ם שכתב, דהנכנס לביתו ומשכן אינו לוקה משום דהוי לאו הניתק לעשה, והקשה דהא לא ניתק רק גבי עני אבל גבי עשיר לא ניתק ואינו מחויב בהשבת העבוט, והרמב"ם סתם וכתב שבכל ענין אינו לוקה, וע"כ משום דניתק למקצתו ניתק לכולו, אבל סתר זה ממה שכתב בהלכות תמורה דמשו"ה לוקה אתמורה ולא הוי לאו הניתק לעשה משום דהלאו כולל יותר מהעשה, דהלאו הוא בין ליחיד בין לצבור, והעשה אינו בשותפין וצבור שהצבור והשותפין אינם עושים תמורה אע"פ שמוזהרים שלא ימירו, הרי מבואר דאם יש לאו אחד כללי והעשה הוא פרטי שלוקה על הלאו אף על הפרט שניתק לעשה, כיון שיש בלאו פרט אחד שלא ניתק לעשה ולפ"ז היה נראה דהכא גם גבי עני לוקה ומהרמב"ם משמע דאף על עשיר אינו לוקה וציין שם לדה"ת חולין פ"ב ושבת פ"ה כנ"ל, והביא שם גם דה"ת מיומא (ל"ו) שכתבו דהיכי דלא ניתק כל הלאו לא חשיב ניתק כלל, ומשו"ה לא חשובה טריפה לאו הניתק לעשה, אע"ג דכתיב לכלב תשליכון אותו, כיון דקאי נמי אקדשים שיצאו לחוץ למחיצתן ואקדשים לא קאי העשה דלכלב תשליכון דהא אסור בהנאה עכת"ד המל"מ

ולי נראה לישב דהנה התומים (סי' צ"ז) כתב על קושית המל"מ הנ"ל וזהו תוכן דבריו, דהיכי דהעשה הוא בפועל ממש כמו בהשבת העבוט, דאז לא יתכן בעני שנחייבהו בין בהשבה בין במלקות וע"כ פטור ממלקות, ובע"כ לא מחלקינן ללאו אחד לחצאין ולומר, דבעני אינו לוקה ובעשיר לוקה ואמרינן בהכרח דעל לאו זה אינו לוקה כלל, וניתק מקצתו ניתק כולו, דלא נוכל לחלק את הלאו ולומר דעל מקצתו לוקה ועל מקצתו אינו לוקה, אבל בתמורה דליכא מעשה בקום ועשה לכן אמרינן להיפך כיון דלא ניתק כל הלאו כמו גבי צבור לכן אמרינן דגם לגבי יחיד לא חשיב ניתוק, והכי נמי נימא כאן דמצד הקום ועשה שיש בכאן גבי שלוח טמאים הלא יש עשה זה לכל הטמאים והוא העשה, דוישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש, ומכל מקום לא נחשב משום הקו"ע ללאו הנל"ע, כיון דאין העשה סמוך אל הלאו כשכתב רש"י בכאן או כש"כ הרמב"ן כמו שנכתב בסימן שלאחר זה, ורק משום העשה יתירא דכתיב בכאן או משום הלשון, דכל ימי אשר הנגע בו וכפירש"י, ולכן לא אמרינן בכה"ג לאו שניתק מקצתו ניתק כולו ולמי שניתק ניתק ולא אמרינן בכה"ג דלא מחלקינן הלאו כיון דלתרי גברא הוא וכש"כ, וראיה לזה מסוגיא דידן גופא, אחר התירוץ הנזכר בריש דברינו פריך הש"ס, והרי אונס דחד לאו וחד עשה ולא אתי חד עשה ועקר לאו, דתניא אונס שגרש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה ואם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר, ומשני כהנים קאמרת, כהנים טעמא אחרינא, דרבי רחמנא קדושה יתירא ופירש"י דבכהנים לוקה על לאו הניתק לעשה והתוספות כתבו ע"ז ולא נראה, וכי משום כן ילקו על לאו הנל"ע ור"י פירש כיון שאסר הכתוב גרושה לגבייהו לא ניתק הלאו לעשה, ולא דמי להא דאמר לעיל דמכל מתנותיכם תרימו דהוי ניתוק גם מהקדמה דבכורים דמינה שמעינן שיכול לתקן אם עיות והקדים תרומה לבכורים דמה לי אם הקדים מעשר לתרומה ומה לי אם הקדים תרומה לבכורים עכ"ל, הרי חזינן דמחלקינן הלאו דלא יוכל לשלחה דלישראל הוי קום ועשה, ולכהן מלקינן כיון דלכהן ליכא קו"ע ולא אמרינן בכה"ג לאו שניתק מקצתו ניתוק כולו, וע"כ בתמורה לגירסת הרמב"ם שאני כיון דהוא עשה המתקיימת מאליו, וא"כ גבי לאו לא יטמאו מתניהם נמי כיון דלתרי גברי הוא שפיר מחלקינן דמצורע אינו לוקה וזב וטמא מת לוקין, ואע"ג דגבי זב וטמא מת נמי שייך העשה, כיון דעכ"פ ליכא גבייהו עשה יתירא ולא כתיב גבייהו כל ימי א"כ לדידהו ליכא ניתוק לעשה לכן שפיר מחלקינן הלאו דלא יטמאו את מחניהם ונאמר דלמצורע דניתק לעשה לא לקי אבל לזב ולטמא מת דליכא גבייהו עשה מנתקת שפיר לקי ועפ"ז יוצא לנו דבמצורע גופא אם אע"פ שלא מצינו הנתוק אלא לענין מחנה שלישית בלבד, מכל מקום גם במחנה שניה וראשונה נמי אינו לוקה ואמרינן בכה"ג לאו שניתק מקצתו ניתוק כולו

ועפ"ז אמרתי להמתיק המשך לשון התוספות בפסחים (ס"ז) ד"ה הכתוב נתקו לעשה והביאו פירש"י דהוי לאו הנל"ע ממש וסתרו פירושו ומפרשים דכונת הש"ס דמאי דאמר הכתוב נתקו לעשה היינו שהוציאו מכלל לאו והעמידו רק אעשה בלבד וכתבו ע"ז והאי ניתק לעשה נראה דלא מהני אלא במחנה שלישית, אבל במחנה שניה דלא גרע מזב יעו"ש וכונתם דבשלמא לפירש"י דמשום נל"ע הוא אם כן גם על מחנה שניה לא לקי משום דלאו שניתק מקצתו ניתוק כולו, ועל כל המחנות אינן לוקה, אע"פ שהעשה אינה כתובה רק אמתנה שלישית, משא"כ לשיטת התוספות כל כמה דמצינן למעט החדוש ממעטינן ומוקמינן רק אמתנה שלישית בלבד, אבל על מתנה הראשונה ושניה שפיר לקי משום דלא גרע מזב ועדיין יש לעיין בפרט זה, (ודע מדה"ת הנ"ל שהבאנו בד"ה כהנים קאמרת וכו' מוכח דס"ל דעשה דמכל מתנותיכם תרימו לענין הקדמת תרומה לבכורים אינו רק מטעם ניתוק מקצתו ניתוק כולו בלבד, רק מטעם מה מצינו והוא הדין נמי ילפינן דהנתוק שייך גבי כולהו:).