דעת מרדכי א כג

חלל אי רחמנא אכשרה וכדמוקים הש"ס בפסחים (דף פ"א ע"ב) ע"ש

אכן עדיין יש לפקפק מהא דנאמר התם בשבת (ס"ט ע"א) אמר אביי דהכל מודים לענין שבועת בטוי דבעינן שישגוג בלאו שבה, ופריך שם הכל מודים מאן רבי יוחנן פשיטא, כי קאמר ר"י היכא דאיכא כרת אבל היכי דליכא כרת לא וכו' עכ"ל הש"ס, ולפי האמור עדיפא ה"ל להקשות דאפילו אם היה כרת בשבועת בטוי נמי הוי בעינן לרבי יוחנן גם שגגת לאו, כיון דעיקר טעמא דר"י הוא כש"כ התוס' הנ"ל משום דבהקישא דרבי יהושע בן לוי לא נזכר אלא כרת ולא לאו, וא"כ כ"ז אינו שייך אלא בחטאת הקבועה, אבל לא בשבועת בטוי דחייב קרבן עו"י ואינו נלמד מהתם ויש לדחות ועדיין צע"ק ואגב אורחא יש לעיין לענין שגגת קודש בטומאה כע"ז אי בעינן שגגה בלאו וכרת שבה] וכן יש לדקדק על דברי מהא דאמר ר' יוסי עולת העוף שנמצאת בין אגפיים וכסבור חטאת העוף הוא ואכלה פטור מאי קמ"ל דטבד"מ פטור היינו הך וכו' (סוכה מ"ב ע"א), ותמוה הא עיקר הפטור בטד"מ משום דכל החטאות הוקשו לע"ז כאמור ואיך ניליף מזה אשם מעילות וי"ל דהוקש אשם לחטאת כמבואר בזבחים, (דף י' ע"ב) אמר רבי אליעזר הרי הוא אומר כחטאת כאשם וכו' ולמדין זה מזה גם לענין טבד"מ ויש לעיין עוד בזה

ועתה נשוב לראש דברינו דלפי המסקנא שלנו הא דפטור טבד"מ אינו מטעם דאנוס הוא אלא משום דכל החטאות הוקשו לע"ז ובעינן דומיא דע"ז דליכא בזה מצוה או טרדת מצוה ובכן אע"פ שנתמעט מקרבן, אבל אכתי שגגת עבירה בידו הוא, א"כ ממילא מיושבת הקושיא האמורה לעיל דשפיר גזרו חז"ל בשופר, לולב, הזאה ומגילה בשבת משום שמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר, דלא נוכל להקשות דלמאי ניחוש, דאפילו אם יעבירנו יהא פטור משום דטבד"מ הוא, ז"א דטבד"מ אינו פטור רק מחטאת אבל שגגת עבירה איכא בידו, ושפיר גזרו חז"ל כדי שלא יבוא לידי שגגת עבירה והוא נכון

אכן עדין יש מקום לקושית, ידידי, מהא דפסק הרמב"ם (בפ"י מתרומות הי"ב) שמעתיק שם דין המשנה דתרומות דאשה ועבד וכהן שאכלו תרומה ואח"כ נודע וכו' שפטורין מחומש ואם היה בע"פ פטורין אף מקרן מפני שזמנה בהול נחפזו לאכול ולא בדקו, שנראה לכאורה מדבריו דמטעם זמנו בהול מקרי אונס וא"כ עדין לא נתישבה קושיתו רק מהזאה ששם אין זמנה בהול ורק משום טבד"מ אפשר למיפטר, וטבד"מ לא חשוב אונס כתירוצנו האמור למעלה, אבל בשופר לולב ומגילה שזמנם בהול ומיקרי אונס, עדין נשארה קושיתו

אולם כבר הקשה הצל"ח בפסחים (דף ע"ב ע"ב) ד"ה נתחלף לו, על דברי הר"מ האלה שסותר א"ע, מהא דפסק (פ"ב משגגות) דבהיה לפניו צלי של פסח ושל נותר ונתחלף לו חייב, אע"ג דגם הכא זמנו בהול וכתב שלא ראה מי מהמפרשים שהרגיש בזה ונשאר בוצ"ע ע"ש, והיטב כתב בזה הגאון ר' בערוש אשכנזי בספרו נודע בשערים. (ח"ב דף ק"ח ע"א) וז"ל וגם יש מקום לומר דהיכי דאינו מחויב לבדוק רק דלא הוי אנוס מטעם דה"ל לאמתוני, בזה בזמנו בהול פטור אפילו לא עשה מצוה וניחא הך דמשכו בעלים את ידם וגם הך דנתחלף לו שפוד של נותר בשפוד של צלי שהניח הצל"ח בתימא שמקשה מהך דהכא דבע"פ פטור, די"ל דהכא עמדה בחזקת כשרות, וגם בעלה בחזקת קיים וגם במשכו בעלים את ידם אינו מחויב לבדוק מטעם חזקה וגם זמנו בהול שאין פנאי לבדוק ולאמתוני, אבל בנתחלף לו היה לו לבדוק מה שאוכל והם שני גופים עכ"ל, והמה נכונים בעיני. ולפ"ז לא פטר הרמב"ם התם בתרומה משום זמנו בהול בלבד אלא מצורפה לזה גם חזקה דאשה ועבד, ולב"ג יש חזקת אבהתא עין כתובות (כ"ו ע"ב) אבל משום זמנו בלבד לא נחשב אונס וגם בלא"ה דברי הרמב"ם הנ"ל צריכים באור, ועין בכ"מ וגם דברי הכ"מ צריכין עיון כאשר עמד עלה בספר נודע בשערים ואין מושיבין ממקומות הסתומים. סימן ו יחקר בענין לאו הניתק לעשה אי מתקיימת העשה ע"י אחרים אי הוי לאו הניתק לעשה, וגם אי בעינן שתהא העשה סמוכה אל הלאו. וגם במתקיימת מאליו איך חדין? ענף א'

גרסינן בתמורה (דף ג' ע"א) אמר רב אידי בר אבין אמר רב עמרם אמר ר' יצחק א"ר יוחנן משום רבי יוסי הגלילי כל לא תעשה שבתורה עשה בו מעשה לוקה לא עשה בו מעשה פטור חוץ מנשבע ומימר ומקלל חברו בשם אף על פי שלא עשה מעשה חייב, משום רבי יוסי ברבי חנינא אמרו אף המקדים תרומה לבכורים לוקה, ופריך ע"ז (בדף ד' ע"א) ממה דמצינו להדיא דרבי חנינא ס"ל דהמקדים תרומה לבכורים אינו לוקה, ומסיק דריב"ח אפטורא קאי, והכי קאמר לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו, משום רבי יוסי ברבי חנינא אמרו אף המקדים תרומה לבכורים אינו לוקה ופריך מ"ש מימר דלקי משום דבדבורו עביד מעשה, מקדים תרומה לבכורים נמי עביד מעשה, ומשני אמר רבי אבין שאני התם דלאו שניתק לעשה הוא, דכתיב מכל מתנותיכם תרימו תרומה יתיב רב דימי וקאמר לה להא שמעתא א"ל אביי וכל לאו הניתק לעשה לא לקי, והא מימר דלאו שניתק לעשה הוא ולקי דתנן לא שאדם רשאי להמיר אלא שאם המיר מומר וסופג את הארבעים, א"ל שאני מימר דהוי תרי לאוי וחד עשה ולא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי עכ"ל הש"ס, ובתוספות שם ד"ה וכל לאו הנל"ע אין לוקין עליו והרי מימר וא"ת וכי תעלה על דעתיה דאביי לומר על לאו הניתק לעשה דלקי והרי שלוח הקן דמשנה שלמה הוא בחולין (קמ"א ע"ב) דאם לקח האם על הבנים משלח ואינו לוקה משום דהוי לאו הניתק לעשה וכן גבי נותר נמי אמר בא הכתוב ליתן עשה אחר ולא תעשה לומר שאין לוקין עליו, וכן גבי אונס תנן שאם גרש מחזיר ואינו לוקה ואור"י דפשיטא לו לאביי בשלוח הקן ונותר ואונס דסמיכי עשה דידהו אלאו דלא לקי, אלא שהיה תמיה אלאו דמעשר דלא סמיך מכל מתנותיכם תרימו אלאו דלא תאחר, ומשו"ה פריך והרי מימר וכו', ואע"ג דסמיך העשה אחר הלאו, מיהו מדמה מלתא למלתא, דכי היכי דגבי תמורה לקי בלאו הניתק לעשה משום דאינו מקיים העשה בידים, הכי נמי היה לן למימר בכל מתנותיכם תרימו אע"ג דמקיים העשה בידים, מיהו כיון דלא סמיך לא היה לנו להחזיקו ללאו הניתק לעשה ואע"ג דוהשיב את הגזילה לא סמיך ללאו, מ"מ ניתק גמור הוא דאי אפשר לעשות השבה אלא לאחר הלאו, אבל מכל מתנותיכם אפשר לקיימו אפילו לא עבר הלאו ומשו"ה מדמה ליה למימר עכ"ל התוספות, והדוחק מבואר דלכאורה דעיקר קושיתו היתה משום דלא סמיך, ומביא ממימר דבאמת סמיך רק חסרון אחר יש בו שאינו מקיים העשה בידים ומדמה מלתא למלתא ומנלן לדמות ולהקשות

ולולי דבריהם היה נראה לי ליישב דהנה הלאו דמלאתך ודמעך לא תאחר כולל דברים הרבה: חדא מקדים תרומה לבכורים, שנית מקדים מעשר ראשון לתרומה, שלישית מקדים מעשר שני למעשר ראשון והוא נכלל בפשטות בהלאו דמלאתך ודמעך לא תאחר, כלומר לא תאחר מה שראוי להקדימו וכשכתב החנוך בפרשת משפטים ע"ש, אך העשה