דעת מרדכי א רי

כך הוא נראה הדבר פשוט לכאורה, אלא לפי שהוא ענין צבורי ותקנה תמידית ורחוק אני ממקום פלוני ואיני יודע ומכיר תנאיו אין רצוני שיסמכו עלי אא"כ יצטרף לזה עוד גדול אחד הסמיך ומכיר תנאי המקום ויודיעו לו ממכתבי זה ומהאמור בו. ה' יסיר דמעה מעל כל פנים ובלע וכו' כעתירת ידידו ומכבדו אברהם דובער כהנא שפירא אבד"ק קאוונא. סימן ג' ב"ה. כבוד ידידי הרב הגאון הגדול המפורסם כש"ת מוה"ר אליעזר יהודה ראבינאווייץ אבד"ק מעמעל יצ"ו

ע"ד התפשטות מנהג העכו"ם לטעת פרחים על הקברים, הנה הש"ך (יו"ד סי' שס"ח סק"ד) מביא דברי הב"ח שכתב מה שנוהגים הגבאים ללקוט הפירות ולמכרם והדמים לצדקה ומקצתם נותנים אותם לעכו"ם שומר ביה"ק, והעכו"ם יעשה לו ג"כ גן בביה"ק צריך ליזהר שלא יהא אילן נטוע ולא הגן זרוע אלא במקום שאין בו ספק קבר עכ"ל לכאורה מבואר על הקבר אסור לזרוע גן, אמנם י"ל דהתם לענין זריעה כדי להשתמש בהזרוע שעל הקבר שזה ענין קלות ראש אבל עדיין לא שמענו כאן איסור על עצם הזריעה שהיא לנוי בעלמא

אבל בסימן (שס"ד) מובא הפלוגתא בקרקע עולם של קבר אם נאסר בהנאה והרמ"א מביא שיטת ר"י שבטור דהקרקע שלקחו מן הקבר וחזרו ונתנו עליו דהוי תלוש ולבסוף חברו אסור בהנאה, א"כ יש לדון דאסור. לזרוע בקרקע של איסור הנאה דהוי כמחליף איסור הנאה בחפץ אחר דאסור ואף דבזורע ובנוטע על הקבר יש לדון דהגדולין מותרין משום דהוי זוז"ג ולכאורה תליא בפלוגתא רש"י ותוס' (ע"ז מ"ט ע"א) דהתוס' ס"ל דאין נקרא זוז"ג אלא כששניהם מענין אחד, אבל אנן קי"ל כרש"י דגם בכה"ג הוי זוז"ג ולפי"ז הצמחים יהיו מותרים בהנאה וממילא י"ל ע"י הזריעה. הוי כעין מחליף איסור הנאה של יניקת הקרקע האסור בהגדולין

ובסוגיא נדרים (מ"ז ע"א) משמע דגדולין חמירא טפי מחליפין ויעוין השגת הראב"ד (פ"ה מהלכות נדרים) שהקשה אמאי יאסרו הגדולין הא הו"ל זוז"ג והב"י תירץ שם בחד תירוצא דמשום חומרא דהקדש אפשר דלא שרינן זוז"ג והלח"מ תמה על הב"י כמו שהקשה המהרש"א על מהרש"ל (פסחים כ"ז ע"ב) ולדינא נראה סוגיא דעלמא כמהרש"ל והב"י דבאיסורין שאינם בטלין לא אמרינן דזוז"ג מותר וכמו שכתב השעה"מ (פ"ג מה' חמץ) והפר"ח (סי' חמ"ה) וכן הוא דעת רמ"ה והטור בשם הרא"ש (טור יו"ד סי' קמ"ב) וכן המג"א (סי' תמ"ח) נקט בפשיטות כמהרש"ל, אבל בנ"ד בודאי י"ל דזוז"ג מותר ומ"מ י"ל דאסור לזרוע שהרי הרמב"ם משוה בפ"ה דנדרים גידולין למחליף ובחדא מחתא מחתינהו והדין דאסורין, כן אסור לעשות זוז"ג

ברמב"ם (פ"ה מעילה ה"ח) כתב הנהנה בקרקע עצמה או במחובר לה לא מעל אפילו פגם כיצד החורש שדה הקדש או הזורע בה פטור, הנה חשיב הזורע לפוטרו מטעם דאין מעילה במחובר ומשמע דפטור אבל אסור, א"כ גם הזריעה אסורה בקרקע האסורה בהנאה וזה צ"ע, דא"כ נימא דהזורע בעציץ שאינו נקוב דמעל ואמאי איזה הנאה יש בזריעה

ובח"ס (יו"ד סי' שכ"ז) אומר דבקבר לא שייך לאסור גידולין כלל משום דהלמוד מע"ע ואין מעילה בגידולין ויש להתבונן הרבה בדבריו שהרי גם אי אין מעילה בגידולין אבל מ"מ אין נהנין וגם מדברי הב"י שהבאנו לעיל אמור דבנדר ג"כ נאסרין הגידולין ולא אמרינן זוז"ג מותר משום חומרא דהקדש

ועוד בסנהדרין (מ"ז ע"ב) איתקש קבר לע"ז ובע"ז אסרינן גידולין אבל קשה אי כהח"ס למ"ל ללמוד מע"ז דמחובר שריא ותפ"ל דגם מעילה ליכא במחובר ובר מן דין נראה דיש למחות בזה שלא לחקות מנהג הגוים. ובזה הנני דוש"ת באה"ר ובכבוד רב צבי פסח פראנק רב ואב"ד דעיה"ק ירושלים תובב"א. סימן ד ב"ה. אל מע"כ ידי"נ ורב חביבי חרב הגאון המפורסם נודע לתהלה ותפארת כו' כש"ת מוה"ר אליעזר יהודה ראבינאוויץ נ"י אבד"ק קלייפעדא

אחד"ש ידידי מעכת"ה באה"ר קבלתי גלויתו, ע"ד נטיעת פרחים אינני רואה שיהא זה בכלל קלות ראש, אדרבא זה נעשה לכבוד ואך הכבוד ובזיון נערך כאן לפי דעת בנ"א כי הערכת הכבוד למתים מאן ידע, אלא דאפשר למצוא סרך איסור מטעם קול ומראה וכו' איסורא מיהא איכא (וצ"ע בשאר איס"ה) אך מכיון דאיכא מתירין בעפר תלוש שחוברו והח"ס התיר אפי' להסוברים תלוש ולבסוף חברו אסור ואיסורא במראה דרבנן הוא ומאן יאמר דאיכא הנאת מחאה הפרחים למבקרים ע"כ רחוק למצוא בזה סרך איסור ושמא יש בזה משום דרכי האמורי וזוהי שאלת המציאות בעלמא ולדעתי אין להרחיב את המושג בנידון זה ביותר. והנני ידידו דוש"ת מברכו בחג כשר ושמח ומכבדו. אברהם דובער כהנא שפירא אבד"ק קאוונא. סימן ה

נשאלתי אם מותר לטעת פרחים על הקברים ולכאורה ההיתר מפורש הוא לפ"מ שמבואר ביו"ד (שס"ד סק"א) קבר קרקע עולם הוא ואינו נאסר כלל מדאורייתא ואפי' לר"י דס"ל עפר הקבר שנתלש וחברו הוי תלוש ואסור, מ"מ עצם הזריעה אינו חשיבא להנאה, ואם יש איזו הנאה הוא רק ריח הפרחים ומראם, אבל קי"ל קול ומראה וריח אין בהן משום מעילה, ואע"פ איסורא מיהא איכא, מ"מ לא אפשר