דעת מרדכי א ריא

ולא מכוין שרי עי' (פסחים כ"ה ע''ב) שוב נחמתי כי מצאתי במל"מ (פ"ח כלי המקדש ה"ו) וז"ל הא דקי"ל קול ומראה וריח אינו אסור אלא מדרבנן כמו שפירש רבינו (סוף פ"ה הלכות מעילה) היינו דוקא היכא דהודלקה בהיתר אז הנהנה האור אין בו משום מועל משום דאין בו ממש, אבל של הקדש ומדליקה פשיטא שאין לך מועל גדול מזה וכו' עכ"ל וכ"כ המ"ח (מצוה קכ"ז) בשם השעה"מ שמביא כלל זה בשם כמה ראשונים ע"ש, וא"כ פרחים על הקברים שנזרעים במחשבה תחלה ליהנות אח"כ מהמראה והריח, ואע"פ שזורעם שומר בית הקברות לרובא, אבל איהו עביד שליחותייהו של קרובי בעלי הקברים ומקבל שכר בעד טרחתו, וא"כ אח"כ כשבאים הקרובים לבקר את הקברים אשר ע"פ צואתם נטעו הפרחים ונהנין מן מראם וריחם אז יוכל היות שמראה וריח כזה אסור כיון שבא ע"י מעשה, כמו שיש מעילה במראה וריח אם בא ע"י מעשה, ויש לחלק דשאני במדליק פתילה של הקדש הרי הוא מפסיד חפץ של הקדש אלא כשאינו נהנה נקרא מזיק אבל כשנהנה קצת אפילו ע"י מראה וריח אינו נקרא עוד מזיק וחייב אף על הדלקה, משא"כ נטיעת פרחים על קברים בעצמה אינו מעשה האסור כיון שאינו נהנה כלל במעשה הנטיעה, ואדרבא הוא עוד טורח אלא אנו רוצים לגלגל כל האיסור על המראה ולומר כיון שבא ע"י מעשה אף מראה אסור, וז"א כיון סוף סוף ישאר רק מראה לחוד ולא יותר וזה בלבד אינו נקרא הנאה כלל ויש לעיין בזה

ועוד לפי דעת הגרע"א (שו"ת סי' מ"ה) אפי' לר"י רק העפר כשיעור פני המת אסור, אבל מה שלמעלה הימנו אינו אסור וא"כ פרחים דאינם מתפשטים בעומק אלא שלשה טפחים מותר לזרוע ולטעת על הקברים, ולכאורה קצת ראיה מהא דאיתא (מגילה כ"ט ע"א) תוד"ה אין מרעין בהן בהמות, וז"ל משום כבודו של מתים אבל האילנות שנוטעין בהן מותרין ואין בהם משום כבודן של מתים אחרי שאינן על הקברים עצמן עכ"ל, משמע דהחלוק בין הקברים ובין מקום שאינו של קברים הוא בזה, שבמקום הקברים האילנות אסורים, וטפי הו"ל לחלק ולומר על מקום שאינו של קברים מותר לטעת אילנות אף לכתחילה כמאמרם שנוטעין שהוא לשון לכתחלה, ועל הקברים אף לנטוע אסור, אע"כ ס"ל הנטיעה בלבד לבלי ליהנות ממנה אף על הקברים מותרת וכ"ש שמותר לטעת פרחים על הקברים אשר אינם מתפשטים כ"כ בעומק כאילנות, ומה שאמור בב"ח על אתר שדבר פשוט שאין האילנות והגנות נטועים וזרועים אלא מן הצד, היינו זרעים שכונתן ליהנות מהם לאכילה, אבל אם המה נטועים למראה בעלמא כמו פרחים אולי שרי נטעת אף על הקברים ויש נעיין בזה

אכן מטעמא אחרינא נ"ל לאסור לפי המבואר בשלטי הגבורים (סנהדרין סוף פ"ו) דבית הקברות של רבים שאסור בזה אסור נמי בזה, דכיון דאקצי ההוא קרקע לבית הקברות חשיבי כבתי כנסיות של רבים דעבדינהו אדעתא דכו"ע ומה שאסור בזה, אסור נמי בזה, דכיון דאקצי הקרקע לבית הקברות חל עליה בכוליה קרקע שם בית הקברות ואיסורו אפי' במקום שלא נקברו שם המתים דהא להכי אקצינהו לכולי ארעא וכו' משא"כ בבית הקברות של רבים דמשעת שקנו אותם הקצוה לקבור וזכו המתים בכל אותו המקום ומתפשט זכותם בכל אותו מקום וכו' עכת"ד, וכיון דאתינן מטעמא דאקציה רק לקבורת המתים אז גם זריעה אסורה אע"פ שאינו נהנה בזה משום דהוי כעין נדר שאוסר עליו לזרוק צרור לים דאסור אע"פ שאינו נהנה בזריקתו, עי' (נדרים ט"ז ע"ב) ד''ה אמר רבא, ואע"ג דהקדש נמי מטעם נדר ומ"מ מותרה הזריעה, שאני הקדש דאוסר רק מה שהתורה אוסרת בהקדש, או לפ"מ שביאר האבני מלואים דהקדש אינו אלא איסור תורה דהוא מקדיש והתורה אוסרה, משא"כ כל הקצאות שהוא מתורת נדר (ועי' במ"ח בקונטרס קומץ מצוה קכ"ז שמסתפק אם מהני בהקצאות שאלה נטל שאר הקדשות ונדרים) ודעתו שהבי''ע יהיה מוקצה רק לקבורת המתים, וא"כ אפי' זריעה ונטיעת פרחים אסורה אפילו אינו נהנה וכ"ש לפ"מ שמסיק לבסוף שהבי"ע קנוי כולו למתים לקבורה וא"כ נטיעת פרחים בשדה של אחרים אסורה אע"פ שאינו נהנה, אע"פ אנן עבדינן לכבודם אבל מי יודע אם ניחא להם ומספיקא הו"ל לאסור, ואע"פ שאנן לא נהיגין כך אלא בכל הבי"ע חוץ מעל הקברים מותר לזרוע ולנטוע זהו משום שאנן לא ס"ל שאקציה כל הבי"ע רק לקבורה, אבל מקום הקברים ששם כבר מונחים המתים בודאי אקציה רק לקבורת לאלה המתים והמה זכו במקומם כו"ע מידו דהוי כעין נדר ואסור שם לזרוע ולטעת פרחים, כיון דאקצי רק לקבורתם

ועתה נשוב לפלפל קצת בדבריו של הד גאונו יצ"ו שהעיר שהזריעה גופא מקרי הנאה מהר"מ (פ"ה מעילה ה"ח) דכתב הנהנה בקרקע עצמה או במחובר לה אפילו פגם, כיצד החורש שדה הקדש או הזורע בה פטור, הנה חשיב הר"מ הזורע לפוטרו מטעם דאין מעילה במחובר, ומשמע דפעור אבל אסור ולפ"ז גם הזריעה אסור בקרקע האסור בהנאה עכת"ד וקשה לי הרי הר"מ מזכיר נמי חרישה שחורש שדה של הקדש ואיזה הנאה יש בחרישה בלבד, ועכצ"ל דאיירי שמחרשתו חלודה וצריכה שפשוף לנקותה מחלאה וע"י מה שחורש מתקנחת ונעשית לנקיה נמצא נהנה משדה של הקדש, וא"כ ה"ה מה דמזכיר הר"מ ע"ד זריעה איירי שהיו לו זרעים ורצונו לבחונם אם הם יפים לזריעה וע"י זריעתם בקרקע של הקדש הוא נהנה, אבל עצם הזריעה אין בו שום הנאה, ועוד י"ל הרי מבואר (ב"מ ק"א) קרקע העומד לנטיעה וזריעה אם יורד שלא ברשות אומדין כמה רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה ולזרועה ולא פליגי בזה רב ושמואל וכן נפסק להלכה בח"מ (סי' שע"ה) וא"כ איירי בקרקע של הקדש שעומד לזריעה וזרעה והקדש חייב לו נשלם ע"פ אומדנא, א"כ משכחת לה שנהנה ע"י זריעה בקרקע של הקדש, אע"פ שלא מעל משום דאין מעילה במחובר אבל איסורא מיהא איכא, אכן מסתפקנא בפרע זה כיון אם לא ישלם לו לא יעבור אולי הקדש אינו חייב כלל לשלם כדי שלא יעבור ויש לעיין בזה

, מה שהקשה עוד הדר"ג על הח"ס (סי' שכ"ז) דמתיר את הגדולין על הקבר משום דילפינן מע"ע ואין מעילה בגדולין, הרי, מ"מ אין נהנין מדרבנן לק"מ, דהח"ס איירי לענין צורך מצוה ורפואה ע"ש ואם הגדולין אסורים רק מדרבנן אולי אפשר להתירם ועיין בזה, ומת שהקשה עוד על הח"ס למה לן למילף מחובר דשריא מע"ז נילף מע"ע דאין מעילה בגדולין עי' בפנים ''בדעת מרדכי'' (סימן ע"ב) וימצא ע"ז ישוב נכון

וע"ד הערתי דהגדולין על הקברים מותרים מטעם זוז"ג נתכוין לדעת הגרי"א בבא"י (חיו"ד סי' ל"א) ע"ש

נניח נא עצם השאלה מנקודת הלכה, מטעם אחר יש למחות כי הפרחים למען לא יכמשו מוכרחים להזרק במים מדי יום ביומו ויוכל לבוא לידי חלול שבת כמעשה שהיה גם הוא מנהג עכו"ם פה כידוע, מלבד זאת עדין אינו מוסכם הוא מנקודת היופי והחן שפרחים על קברים הוא פאר וכבוד להם, ומקום הוא לאמר עשבים הגדלים עליהם בלי סדר ומשטר, אשר גורמים ומסבבים את המבקרים דכאות הנפש יותר מתאימים מפרחים, גם חקרתי ודרשתי אצל ח"א מברלין והודיעני כי אצל העדה החרדית ''עדת ישראל בברלין'' אסורה נטיעת פרחים על הקברים. וה' יסיר דמעה מעל כל פנים ותחת אבל ויגון יהיה לנו ולכל ישראל ששון ושמחה א"ס

אליעזר יהודה ראבינאוויץ בלאאמו"ר הגאון המחבר מרן מרדכי יצחק אייזק זצ"ל אבד"ק מעמעל.