דעת מרדכי א רג

דאז עומד העובר לצאת, א"כ מה דקאמר עי''א נמי קאי על זמן חייה ויש לעיין. לסימן כד

ראיתו של א"א זצ"ל מהא אם. מל בביהמ"ש ולא הספיק להסיר הציצין המעכבין את המילה חייב כרת (שבת קל"ג) ואמאי חייב הא מקלקל הוא אע"כ חצי מעשה נמי מקרי תקון ולא כדעת הצל"ת דחצי מעשה לא מקרי תקון עכת"ד, ולכאורה י"ל הרי הצל"ח מסיק היכי בידו הוא לתקן כמו בהזאה בשביעית שבידו לטבול מקרי אף חצי מעשה תקון, א"כ הכא נהי במוש"ק א"א להסיר הציצין דמילה פסולה בלילה אפילו של"ב אבל למחרתו יוכל לתקן ז''א כיון דאין יכול לתקן מיד אלא למחרתו ואפ"ה מקרי תקון ה"ה הזאה שלישית נמי מקרי תקון כיון דיועיל לאחר ז' דאין נ"מ בין יום אחד לבין ארבעה ימים שוב מצאתי שהעיר כעין זה הגרע"א סי' קע"ד והנתיבות סימן ש"נ ע"ש *)

אכן ראיתו השניה אם תלש סימני טומאה אחת משתים חייב, ואחת משלש ר"נ אמר חייב דהני מעשיו משתקלא חדא אחריתי אזלה טומאה, ר"ש אמר פטור דהשתא לא מהני מעשיו ומפרש דפליגי אם חצי מעשה מקרי תקון, לא נוכל לדחות דהכא שאני משום דבידו הוא לתלוש, ז"א כי א"א לחייבו על סמך שיוסיף לחטא, אדרבא נימא שלא יתלוש עוד ולא עשה שום עבירה, ודוקא אם תקונו מה שעשה אינו נצרך עוד למעשה כמו משתקלא חדא מאליה אמרינן אם דאהני מעשיו להא מלתא חייב ואע"פ שחצי מעשה הוא מ"מ מקרי תקון ולוקה ועיין בנתיבות שם מה שיש להעיר כיו"ב על דבריו. לסימן כ"ה

א) שם ענף ב' מובא בשם ח"א שהביא ראיה מהשמ"ק (כתובות ע"ו) דלא אמרינן דין קבוע ברובא דליתא קמן אך השמ"ק לא היה לפני א"א זצ"ל ולא העתיק לשונו ולכן לא נתבררה הראיה אלא ברמיזה בעלמא שיש להוכיח זה מהתם והנה החכם הנ"ל הוא ידידי אלופי ומיודעי הרב הגאון המפורסם מחבר של הספר שערי ישר שליט"א, ומצאתי בספרו (ש"ד פי"ב) שמזכיר את הראיה בהשמ"ק וכאשר יש לי לדון על דבריו אמרתי להעתיק לשון השמ"ק, וז"ל והקשו בתוס' הא דקי"ל רוב מצויין אצל שחיטה מומחין להוי ההוא רוב מחצה על מחצה שהרי כשמביאין הבהמה בביתו של שוחט הוא קבוע, ולאו קשיא היא דהוא רוב חזקה ורגלים הוא בגוף הבהמה הזו שלפנינו, דאמרינן מסתמא לא שחיט אדם בהמה זו אא"כ היה בקי, אבל הכא מי איכא למיתא ליה בתורת סתמא ולומר מסתמא לא בעל אדם אשה זו א"כ היה כשר עכ"ל ומבאר הש"י לכתחלה היה מקום לומר דרוב מצוים אצל שחיטה הוא רובא דאיתא קמן דיש שוחטים אע"פ שאינם מומחים ואנו מבררים על השוחט בהמה זו שהוא מן חוב השוחט דאיתא קמן וע"ז יש לדון דין קבוע שהוא כמע"מ וע"ז מתרץ השמ"ק דענין זה הוא רובא דליתא קמן שהוא כעין חזקה ורגלים לדבר שאין בו דין קבוע עכת"ד ע"ש

אע"פ שהחדוש שאין דין קבוע ברובא דליתא קמן הוא דבר המתקבל, כאשר העיר א"א זצ"ל בפנים באריכות ''בדעת מרדכי'' אבל לאמר התכוין לזה קשה אחרי שמשמעות דבריו אינן מראות לזה. כלום ולפענ"ד נ"ל לבאר את השמ"ק באופן אחר וזהו, דנראה לי דין קבוע אינו שייך אלא היכא הרוב בא מן מספר כמותי כלומר קבוץ מספרים הרבה, כיון עכ"פ נשאר מספר קטן אשר נבדל ועומד לעצמו והוא נגד מספר הרובי אז דין קבוע מחשיב את המעוטא ומגדיל את חשיבותו ועושהו כמחצה על מחצה, אם הרוב אינו לקח מן מספר כמותי דאפילו הוא יחידי בעולם (נמי אמרינן בו רובא, למשל אפילו ישנה בהמה אחת בעולם נמי אמרינן שכשרה היא משום דרוב בהמות הנולדות כשרות הן אין בזה דין קבוע משום דכח של קבוע אינו אלא להגדיל ולהחשיב המעוטא במספר ולעשותו כמו מספר הרובי, אבל כשהרוב אינו בכמות אלא באיכות כמו רוב בהמות כשרות אז אין בכחו של קבוע להגדיל איכות המעוטא כמו איכות הרובא

וזהו באורו הוא של השמ"ק, דהרוב מצויים אצל שחיטה מומחים הם הוא כעין חזקה ורגלים לדבר בגוף הבהמה הזו שלפנינו דאמרינן מסתמא לא שחיט אדם בהמה זו אא"כ היה בקו, כלומר דאין אנו דנין כלל על השוחט אם הוא מומחה או לא דאין לנו עסק כלל עם השוחט, אלא אנו דנין רק על הבהמה אם נשחטה כהוגן, ואפילו לא היה רק שוחט אחד בעולם נמי היה אמרינן דאינו בקי לא נתעסק בה, משום דרוב ההולכים לשחוט בקיאים הם. וא"כ הרוב הזה אינו בא מן מספר רובי אלא מרוב איכותי ובזה אין דין קבוע משום דין קבוע אינו אלא בכחו להגדיל כמות המעוט להרובא ולא להחשיב איכות המעוטא כאיכות הרובא. ואין לומר הרוב מצויים אצל שחיטה מומחים הם נמי נקבע הרוב ע"פ רבוי המספר, דאחרי הנסיון המעשי נוכחנו דרוב מצויים אצל שחיטה מומחים הם כי אין זה דבר טבעי, ז"א הרי גם רוב בהמות כשרות הן נמי נודע לן מן רבוי המספרי דאחרי הנסיון המעשי אחרי שנולדו רוב בהמות כשרות נוכחנו בזה ועתה שנקבע לן הכלל הזה אפילו תהיה בהמה אחת בעולם נמי נחזיקה לכשרה משום הרוב וכיון דהרוב אינו מן רבוי מספרי אמרינן דאין בזה דין קבוע ה"נ הרוב של שוחטים כיון שנקבע לן הכלל ע"פ הנסיון המעשי דרוב מצוים אצל שחיטה מומחים הם ואפילו יהיה עתה שוחט אחד בעולם נמי נחזיקהו למומחה, א"כ החוב הזה אינו נקבץ מן רבוי מספרי ולכן לא שייך בזה דין קבוע, משא"כ ברוב כשרים או פסולים אע"פ שהוא רובא דליתא קמן סוף כל סוף הרוב נקח מקבוץ מספרים הרבה אע"פ שהמעוטא אין לפנינו מ"מ בזה קבוע להגדיל כמות המעוט להרוב, ונעיין נא היטב בשמ"ק נראה שהחלוק הזה מורגש בדבריו ועיין בזה

*) אכן אינני אוכל לעבור לבלי העיר מה שראיתי מה שמסיים שם הנתיבות דשוחט בשבת מיד בתחלת השחיטה נאסרת ממ"נ אם יגמור השחיטה תאסר משום מעשה שבת ואם לא יגמור תאסר משום נבלה יש לפקפק בזה דממ"נ ליכא דאע"פ שיגמור השחיטה מ"מ משום מעשה שבת אינה נאסרת בתחלתה דמצינו רק מעשה שבת אסרה התורה היינו היכא ומעשהו הועיל להכשיר לאכילה וכדומה אבל אם לא נתקן כלום אלא חלל השבת בלבד אינו נאסר, והראיה אטו אם אחד הוציא ככר לרה"ר יאסר אע"כ מוכרחין לומר כיון בהוצאת הככר לרה"ר לא הוכשר לאכילה אינו נאסר וא"כ ה"ה בשחיטה הן אם אינה לשחיטה אלא בסוף או ישנה לשחיטה מתוע"ס מ"מ אינה נתרת באכילה אלא בסוף השחיטה א"כ תחלת השחיטה לא מקרי מעשה שבת כלומר דעדיין לא הוכשר בהאי פורתא לאכילה ואינה נאסרת, משא"כ בשוחט לע"ז במעשה כל דהוא נאסרת ועיין בזה.