דעת מרדכי א ר

לתשלומין אע"כ ס"ל הש"ס בב"ק דעל חטאת ואשמות נמי אין ממשכנין לעולם אפילו בזמן דעובר על אב"ח ומה דדרשינן בר"ה (דף ו') ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך קאי על שאר קרבנות שאינם לכפרה עכת"ד ע"ש, ולפ"ז הקצה"ח והנתיבות אזלי בשיטת התוספות בכריתות דס"ל אע"פ דעל חטאת ואשמות עוברין על בב"ת, אפ"ה אין ממשכנין אותו, אבל אכתי קשה הרי התוספות חלקו בסוף דבריהם ואמרו ה"מ דאמר דלא ניחא ליה בכפרה, אבל האי ניחא ליה בכפרה אלא שהוא סבור להיות פטור ממשכנין אותו אפי' על חטאת ע"ש, הרי מבורר אע"פ שחטאת לכפרה אתי והוי כעין לקנות לסברת הקצה"ח ואפ"ה משכחת לה דממשכנין אותו בכה"ג ומצאתי שהעיר בזה הנחל יצחק ואינו תח"י כעת לעיין בו היטב

ואין להקשות מהא דאיכא בערכין (כ"א ע"א) אמר רב פפא פעמים שחייבי חטאות ממשכנין איתן בחטאת נזיר כיון דאמר מר אם גלח על אחד משלשתן יצא ואם נזרק עליו אחד מן הדמים הותר הנזיר לשתות יין וליטמא למתים, פשע בה ולא מייתי עכ"ל, וקשה איך ממשכנין בחטאת הא הוי כעין לקנות וי"ל הרי מבואר הוא בר"ן (נדרים דף ד') ד''ה חטאת חלב, אפי' למ"ד נזיר חטא הוא אינו חוטא גמור ועיקר קרבן לא אתי לכפרה ועי' במפרש (נזיר דף ב' וכ"ב) ועי' או"ח במ"א (סי' א') ועיין במנחות (צ"א ע"ב) דמפורש שם דחטאת נזיר אינה באה אלא להכשיר ואכמ"ל

וראיתי עוד בת"מ הנ"ל שתירץ קושית ח"א שהקשה אמאי תלויה וקדיש קדושיו קדושין (ב"ב מ"ח) בקדיש בכספא ותיפוק ליה דצריכה לקנות הכסף ותלוהו לקנות לא קנהו. ותירץ אילו היה הדין דצריכה לקנות הכסף מקודם ולכוין לקנין אז לא היו מועילין הקדושין, אלא צריכה רק להקנות א"ע ואז ממילא נעשה כסף קדושיה שלה עכת"ד. ולא נ"ל כמו בכל קנין כסף צריכין תחלה לקנות הכסף ואח"כ נקנה הדבר ללוקח ה''ה בקידושין צריכה תחלה לקנות כסף קודושיה ואח"כ מקנית א"ע או עושית עצמה לשדה של הפקר, דאלת"ה דכסף קדושיה נקנה לה ממילא, אמאי צריכה בכלל לעשות קנין בכסף קדושיה כדי לקנותו כדתנן בקידושין (ח') אם היה סלע שלה מקודשת ופרש"י משום דחצרה קונה לה, ואפי' להתוס' דפירשו דלאו מטעם קנין הוא אלא מטעם סמכה דעתה אינה ראיה דלא צריכה קנין בכסף קדושה, דהתם שאני שהוא מטעם ערבות כאשר ביארו האחרונים ואכמ"ל. לסימן טו

בספר מקור ברוך (ח"ב סי' ח') מובא בשם הרב הגאון ר' ליב רובין הגאבד"ק ווילקאמיר ז"ל הא דכתיב בעיר הנדחת, החרם אותה ואת כל אשר בה ואת בהמתה לפי חרב, היינו דוקא כשנמצאה הבהמה בתוך העיר. אבל אם היא נמצאת מחוץ לעיר אינה בכלל ואת בהמתה לפי חרב, אלא נכנסת תחת הגדר שללה, דילפינן מכל שללה לרבות נכסי רשעים שחוצה להן ומביא ראיה לדבריו מירושלמי (סנהדרין פ"י ה"ו) דגרסינן שם, היו שם ביברים של חיה ושל עופות ושל דגים עכ"ל הירושלמי, וצדדי הספק אלה המה אי כעין זה כשהיה החיה והעוף בביברין מקרי בתוך העיר ודינם בחרב או דלא מקרי בה וכעין שהיה מחוץ לעיר ותחת הגדר ''כל שללה'' נכללים ודינם בשרפה וכו' עכת"ד ע"ש

וביאורו זה בירושלמי הוא תמוה מאד, דאי הספק אם כה"ג מקרי בתוך העיר ודינם בחרב או מחוצה לה ודינם בשרפה, א"כ היכי מסתפקין זה בדגים בכלל, הרי כתיב ואת בהמתה לפי חרב'' דרק חיה ועוף בכלל בהמה ולא דגים ממילא לא בעינא כלל לקיים את הלפי חרב בדגים אפילו נמצאו בתוך העיר ממש והעירני ע"ז הגאבד"ק דיאנאווא שליט"א בעה"ח הנ"ל הרי מה שיש ביבשה יש ג"כ בים ואלו החיות הנמצאות ביבשה ישנן בים, ובאלו החיות שייך גם הרבעה כמבואר בתוס' ד"ה המרביע שני מינים שבים (ב"ק נ"ה ע"א) ויש גם לכלב הים דין חיה דיבשה לענין טומאה, כמבואר במס' כלים (פי"ז מי"ג) וא"כ בעית הירושלמי מיירי על חיות שבים, כי גם על חיות שבים אמרינן, דחיה בכלל בהמה היא ומיבעיא, אם היו החיות שבים בביברין, אי כה"ג מקרי בתוך העיר וצריך לדונן לפי חרב, אי מקרי מחוצה לה ובכלל שללה הוא ודינן בשרפה עכת"ד

ואני דחיתי את דבריו בסגנון זה, הרי מבואר הוא בפר"ח (יו"ד סי' פ"ג) ובפמ"ג באותו הסימן. שחיות הים אף אם בעלי קומה הן וגם יש להן צורת אדם רק אם יש להן קשקשת וסנפיר מותרין באכילה, כמבואר בע"ז (ל"ט) חמרא דימא שרי תורא דימא אסור וכו' ע"ש ופשיטא באלו החיות שבים לא בעי שחיטה, כיון דהיתרן העיקרי בסימני הדגים, א"כ לכל מילי כדגים נחשבו, ודגים גופא ילפינן דלא בעי שחיטה, מדכתיב הצאן ובקר ישחט להם, אם את כל דגי הים יאסף להם'' (חולין כ"ז ע"ב) דכתיב בדגים אסיפה במקום שחיטה וקשיא אמאי בחיות הים לא נאמר, דאינהו בכלל בהמה, כדאמרינן בכ"מ דחיה בכלל בהמה ושחיטה בעי, וכ"ת באמת חיות הים בעי שחיטה ז"א דהרי כתוב ברש"י (חולין ס"ו ע"א) ד''ה ומר כי אתריה, וכו', וז"ל וחגבים הללו אין טעונין שחיטה, שהרי אחר הדגים הזכירן הכתוב. זאת תורת הבהמה כמשמעו, והעוף כמשמעו עוף ולא שרץ העוף, דהיינו מינים קטנים וכן נפש החיה הרומשת במים אלו דגים, מכל נפש השורצת על הארץ אלו חגבים בה"ג עכ"ל רש"י, ועי' בתוס' וברשב"א במקומו והרי בקרא כתיב, ''נפש החיה הרומשת במים" ולפי דרשת הספרא (שמיני סימן ע"ט) חיה זו חית הים, הנפש להבא את הסולונית, וא"כ מוכח מהכא דחיות הים נמי לא בעי שחיטה, מדילפינן מינייהו דחגבים לא בעי שחיטה מדהוסמכו לנפש חיה ואין לומר, אע"פ הפסוק וכל אשר אין לו סנפיר'' וכו', מוקי הספרא בחיות הים, אבל הפסוק, שזאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה וכו', אשר ילפינן מהכא דחגבים לא בעי שחיטה איירי בדגים כמשמעו, כמבואר שם בספרא (סי' קע"ב), ולא בחיות הים ע"ש, ז"א דדרשת הספרא מהקרא, נפש החיה הרומשת במים, דמוקי בחיות הים לאו מיתורא הוא אלא ממשמעותא הוא, וכמו הקרא הראשון נפש חיה איירי מחיות הים, ה"ה הקרא השני אחריו איירי נמי בין מדגים פשוטים וגם מחיות הים, וא"כ ממילא מוכח דחיות הים לא בעי שחיטה ואף אם נדחה הראיה ונאמר דהקרא זאת תורת וכו' אשר ממנו ילפינן דחגבים לא בעי שחיטה איירי דוקא בדגים בעלמא, מ"מ דבר פשוט הוא דחיות הים לא בעי שחיטה, א"כ קשה אמאי לא נימא חיות הים בכלל בהמה וניבעי שחיטה כבהמה, אעכצ"ל אף חיות הים לגבי חיות ובהמות היבשה, דגים מקרי. אבל בין הדגים נקראות חיות, כלומר חיות הדגים ולפיכך חיות הים אינן נכללות בסוג בהמה של יבשה, דלגבה כולן דגים המה ומה שיש בהן הרבעה משום דדרך תשמישן כחיות ובהמות היבשה, משא"כ דגים בעלמא שמושם לאו בהרבעה הוא, אלא מטילין זרעם על קרקע הים והזכר מטיל זרעו עליון ומה שכלב הים מטמא, אע"פ שבעצם הוא דג אפ"ה מטמא כיון דלפעמים בא נמי ליחשב מקרי שמתגדל על הארץ

עוד ראיה לדברי דאף חיות הים אינן בכלל בהמה דיבשה, דאיתא בשמ"ק (ב"ק נ"ה) וז"ל וקשה דאמרינן לקמן הנהיג עיזא ושיבוטא מהו, משמע דאיכא איסור הנהגה בדגים ומנא לן וכו' י"ל דגמרינן בהמתך בהמתך בשבת מהרבעה לרבות דגים להנחה, והדר גמרינן הנהגה שור. שור משבת ומרבינן דגים, ואי קשיא כיון דעיקרו מהרבעה גמרינן דיו כהרבעה ולא נרבה אלא חית הים דומיא דהרבעה וכו' עכ"ל השמ"ק