דעת מרדכי א קצו

ג) ע"ד במה שחדש א"א זצ"ל פסול מתעסק בקדשים אינו אלא משום העדר לשמה, אבל אינו פסול בעצמותו כלומר הוא פסול שלילי ולא פסול חיובי, ולכאורה תמוה הרי כל הקדשים שנזבחו שלא לשמן כשרים חוץ מן הפסח והחטאת, וי"ל פסול מתעסק באמת הוא חסרון באשמה, אלא שלא לשמה כעין מתעסק היינו כסבור שהיא בהמת חולין או שאינו מחשב להיתר זביחה אלא לחתיכת סימנים כלומר ליטול נשמתה גם בכל הקדשים פסול

ועפ"ז אמרתי לישב את דברי האור שמח (הלכות שבת פ"א ה"ח) על הא דמבואר בתוספות (סנהדרין ס"ב ע"ב) ד''ה רישא דבשחוטי חוץ ע"י מתעסק חייב ומקשה האו"ש בכסבור שהוא חולין א"כ נפסלה בתחלת השחיטה משום מתעסק ותו אינו ראוי עוד לפתח אוה"מ ואינו חייב משום שחו"ח, וכמו דפריך בחולין (מ') בשוחט חטאת חוץ לע"ז כיון דשחט בה פורתא אסרה ופירשו התוס' (ב"ק ע"א) דהקושיא היא שאינו ראויה עוד לפאוה"מ עכת"ד

ובהשקפה ראשונה סליק בדעתאי לישב קושיתו הרי קי"ל (מנחות ה' ע"ב) שאין מחשבה מועלת אלא במי שראוי לעבודה ובדבר הראוי לעבודה ובמקום הראוי לעבודה, וא"כ מתעסק חוץ לעזרה דאינו במקום הראוי לעבודה אינו נפסל ומשו"ה חייב משום שחו"ח שוב נחמתי בשלמא פגול וכדומה שמתהוה ע"י מחשבת העובד אמרינן במקום שאינו ראוי לעבודה אין מחשבתו פוסלת, אבל מתעסק שהוא ענין של העדר לשמה כי לפחות בעי שיודע ששוחט בהמת קדשים ושישחוט להיתר זביחה, א"כ מאי אהני שאינו במקום הראוי לעבודה סוף כל סוף מיחסרה הלשמה להשחיטה הנדרשה להכשר הקרבן ושפיר מקשה האו"ש הרי פסולה היא עוד בתחלת השחיטה משום מתעסק ואמאי חייב משום שחו"ח ואולי י"ל ולומר למ''ד אינה לשחיטה אלא בסוף לק"מ דפסול מתעסק ושחו"ח באים בב"א בסוף השחיטה ושאני התם דשחטה לע"ז אסרה בפורתא קמייתא אליבא דכו"ע כאמור לעיל, ואפילו למ"ד ישנה לשחיטה מתוע"ס הרי גם לדידיה בתחלת השחיטה באים בב"א פסול מתעסק ושחו"ח, אלא דקשה הרי בסוף השחיטה איגלאי מלתא למפרע דלאו שחיטה היא משום פסול מתעסק, וי"ל דהתוס' בסנהדרין אזלי הכא בשיטת רש"י דוקא היכא דנתנבלה בסוף השחיטה מיעקרה השחיטה למפרע, אבל לא ע"י איזה פסול אחר (עי' חולין כ"ט ע"ב) ד"ה אירע, ומשו"ה חייב נמי על שחו"ח אע"פ דאיתא נמי פסול מתעסק, ויש לי עוד בזה דברים ואכמ"ל

ומה שמסיק עוד א"א זצ"ל חשו"ק הוא פסול בעצמותו ונ"מ אף להשתתף בעבודה עם כהן כשר אינם רשאים ונקט לדוגמא כגון שנים ששחטו זבח אחד דמקום לטעות הוא דכונתו דתשו"ק אינם רשאים להשתתף בשחיטת קרבן עם כהן כשר, וז"א דלשחיטה כל הפסולין כשרים ואפילו קטן דלאו עבודה היא כמפורש בר"מ (פ"א פסוה"מ ה"ו) וז"ל הקטן אינו שוחט קדשים אע"פ שהגדול עע"ג שהקדשים צריכין מחשבה וקטן אין לי מחשבה אפילו היתה מחשבתו נכרת מתוך מעשיו אינה מחשבה להקל אלא להחמיר עכ"ל, ופירש הכ"מ להחמיר כיצד כגון ששחט ע"מ לזרוק דמו אחר שתשקע החמה הוא מחשבתו מחשבה והזבח פגול ע"ש, ואי נימא קטן פסול נמי לשחיטה מפני פסול עצמותו, א"כ האיך הוא מפגל משום דלחומרא יש לו מחשבה הא מי שאינו ראוי לעבודה אין מחשבתו מחשבה לעשות פגול, אע"כ קטן משום פסול עצמותו היה כשר לשחיטה דלא גרע מפסולין אחרים דכשרים לשחיטה ועי' במל"מ (פסוה"מ פי"ד ה"ב) אלא כונת א"א ז"ל על שאר עבודות כמו הולכה. דלכאורה כמו ששנים יכולין לשחוט קרבן ה''ה יכולים שנים לעשות עבודת הולכה בב"א, והשתתף חשו"ק בעבודת הולכה עם כהן כשר, כלומר שנשאו הדם בב"א, אם היה פסולם מטעם מתעסק בלבד היו רשאים להשתתף בעבודת הולכה עם כהן כשר דהיה נכשר ע"י הכהן הכשר שמשתתף עמהם אך עכשיו שפסולים מצד עצמותם אינם רשאים להשתתף אף עם כהן כשר בהלכה. ויש לעיין עוד בפרע זה

ומצאתי במשניות החדשות בהגהות תפארת יעקב (קדשים בפתיחה חומר בקודש) שגם הוא נתקשה בזה והביא ט"ז התירוץ הנ"ל מח"א דאיצטריך לאשמעינן שתשו''ק פסולין לשחיטה אפילו בהשתתפות כהן כשר ע"ש, ומשיג ע"ז הת"י אפילו חשו"ק היו פסולין משום מתעסק בלבד היה קטן נמי פסול לשחיטה גם עם כהן כשר משום דמחשב להדיא לחולין ולא לקדשים ע"ש. אכן ז''א כי מה שמחשב לחולין אינו פוסלו בזה כלל כמבואר בזבחים (ג') לשם חולין כשר דלאו מינה לא מחריב בה, אלא החסרון העיקרי מה שאינו יודע שקדשים הוא וזהו מוכרח השוחט לדעת לפחות וכיון עיקר הפסול הוא חסרון ידיעה מהני שפיר מחשבתו של הכהן הכשר שמסייע בשחיטה להכשיר

ומה שמשיג עוד הת"י שם כי לשיטת הש"ך (סוף סימן ב') אפילו אי חשו"ק הוא פסול בעצמותו נמי כשרים לשחיטה בהשתתפות כהן כשר ע"ש גם זה אינו נכון בשלמא בחולין השחיטה אינה אלא הכשר בעלמא ומי שאינו בר זביחה אינו מכשיר ולכן כשמסייע בשחיטה בר זביחה הוא מכשיר, משא"כ בקדשים מי שאינו ראוי לעבודה כמו כל הפסולין לעבודה לא די שאינם מכשירים גם פוסלין והראיה זר ופסול שקמץ או הוליך המנחה והזבח פסול ולא מהני אח"כ שיחזור הכשר שיקמוץ ויוליך וא"כ חשו"ק שהוא פסול עצמותו היו פוסלין השחיטה אפילו בהשתתפות עם כהן כשר המסייע נמי בהשחיטה אלא כך הו"ל להשיג הרי בשחיטה כל הפסולין כשרים וחשו"ק נמי לא גריעי מהם. אי לאו שיש בהם נמי פסול מתעסק כאמור למעלה

ועיקר הקושיא למה לן למיפסל חשו"ק משום שאינו שוה בזרעו של אהרן תיפוק ליה שפסולים משום מתעסק ואין להם דעת מצאתי שהקשה הגרע"א בשו"ת החדשות (סי' ס"ד) ע"ש. לסימן ד

אאמו"ר זצ"ל מסתפק אם על הריגת בהמת קדשים או שחיטה פסולה חייב נמי משום מטיל מום בקדשים ולבסוף מסירן אפי' את"ל עצם הריגתה אינו חשוב כמטיל מום, אבל כשעושה אותה גיסטרא וכדומה שאינה מתה בב"א אז טרם שתבוא לידי מיתה איכא נמי משום מטיל מום בקדשים ויליף זה מה דמצינו בחולין (דף ל') דחשובה להוממה באמצע שחיטה פסולה עכת"ד

הנה בעצם הדבר כבר העיר בזה היראים (סימן ש"צ) וז"ל יש לשאול לר"ל דאמר אינה לשחיטה אלא בסוף כיון דשחט חצי סימן הוה ליה מום קבוע ואינו ראוי לפתח אוה"מ, כי מטי לבסוף דמקריא שחיטה דמחייב עליה היכי מחייב, א"כ למה אשכחן שחוטי חוץ דמחייב, ויש לתרץ כיון דדרך הכשר קעבד אינו נקרא מום, דכל מום קדשים מפסח ועור גמרינן שאין דרך הכשר הלכך כל מה דמיתרע (הת"ר מגיה ומתקן דמיתבע ופירושו דמיבעיא ליה לשחיטה) לשחיטה לא מקרי מום להדחות מפתח אוה"מ עכ"ל, הרי מפורש הוא בשחיטה פסולה לא מחלקינן השחיטה לשתים כיון דדרך הכשר קעביד, ומיניה אם הורגה ואינה מתה בב"א כמו בעושה אותה גיסטרא אז באמצע הריגתה חשובה להוממה וחייב משום מטיל מום אע"פ על עצם הריגתה ליתא משום מטיל מום

אגב אורחא אמרתי להעתיק תמצית משא ומתן ארוך שהיה לי בדבר באור היראים הנ"ל אשר רבים מקשין עליו למה דייק היראים להקשות כיון דשחט חצי סימן הרי הוא מום קבוע תיפוק ליה עוד קודם זה כשחתך רק בעור הוה מום