דעת מרדכי א קצה

ולכן בעברו על ספק ל"ת הוא פסול מספק ואינו נפסל משום שעבר על ספק אשר מה"ת אזלינן לחומרא אלא משום דאזלינן לחומרא ידעינן מזה שאסור להכניס א"ע בספק ל"ת ופסול מספק שמא פגע בל"ת ואפילו לשיטת הרמב"ם הא דאזלינן לחומרא בספק אינו אלא מדרבנן מ"מ כיון דרבנן אסרו הספק א"כ רצונם היה שלא יכניס א"ע בספק ל"ת ובעברו אז הוא עובר על איסור דרבנן ודאי ועל ספק ל"ת ומה שעבר על ספק ל"ת הוא נפסל מספק, ואין להשיב כיון מה"ת שרי לו ורשאי להכניס א"ע בספק ל"ת ואיך יפסול מספק אשר מותר לו, ז"א דאיסור דרבנן הנוסף כאן מעלהו לידי ספק דאורייתא כדאשכחן במל"מ (הלכות תרומות פ"ז ה"א) דכהן טמא שאכל תרומה טמאה מדרבנן פטור מכרת וקרינן ומתו בו כי יחללוהו פרט לזו שמחוללת, דהאיסור דרבנן מעלהו למדריגה אשר הדין דאורייתא נפעלת ממנו: כ"ש בנדון דידן אשר הדרבנן אינו עושהו אלא לספק ל"ת אשר בעצמותו הוא ספק ל"ת די"ל אם עבר על ספק ל"ת אשר אסור מדרבנן דפסול מספק פן פגע בל"ת ודאי והוא נכון. לסימן ב

בשערי תשובות למהר"מ מרוטנבונרג. (שטר ב' סי' רי"ח) כתוב שנשאל הרי מבואר בזבחים (קי"ג) דזר כשר להקריב בבמת יחיד ובמדרש שו"ט אמרינן ג' עבירות נעשו בעולתו של שמואל הוא ועורו ולוי היה אלמא זר פסול והשיב וז"ל נ"ל דזר כשר אבל לוי פסול הוא דדרשינן (ערכין י"א ע"ב) ולא ימותו גם הם גם אתם אתם בשלהם והם בשלכם במיתה, הם בשלהם אינם במיתה אלא באזהרה. וכיון דאתקשו כהנים ולוים להדדי כי היכי דלא אשכחן דאשתרי לכהנים לעשות עבודת הלוים אפילו בבמה ה"נ לוים לא הותרה להם עבודת כהנים ודוקא זר מכשירנן בכהונה, אבל לוים לא יעשו אלא עבודה המסורה להם עכ"ל. וראיתי בספר חדש שכתב ע"ז אם הדברים יצאו מפי רבן של ישראל נשים יד לפה ולא נשיב עליהם, אבל מאד קשה עלינו לקבל הדברים, כיון שהיסוד הוא דלא דאשתרי לכהנים לעשות עבודת הלוים אפילו בבמה, ול"נ שבודאי הותר לכהנים לעשות עבודת הלוים בבמה, מאחר שאין בגדי שרת בבמה וכהן שלא בגדי שרת הרי הוא כזר גמור לעבודה כדאמרינן בזבחים (י"ח) אין בגדיהן עליהם אין כהונתן עליהם, וכיון שכן לא שייך לומר שאסור לכהן לעבוד עבודת הלוים בבמה, כי התורה הזהירה רק במקדש בזמן שכהונתם עליהם, וממילא ה"ה להלוי מותר לעשות עבודת הכהונה בבמה שכולם זרים המה שם וחדושו של מהר"מ מרוטנברג צע"ג עכת"ד

ונפלאתי מאד הרי הדברים פשוטים וממקור קדוש יהלכו דאיתא בתוספות (קידושין ל"ו ע"ב) תוד"ה חוץ וא"ת תיפוק ליה דכל הני אינן כשרות בנשים לפי שהן מחוסרי בגדים, דהא אמר בזבחים (י"ז) דאפילו כהנים בזמן שאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם וכו', א"נ י"ל כיון שלא נצטוו בבגדי כהונה לא הוי מחוסרי בגדים עכ"ל התוס', הרי מבואר מי שאינו מצווה על בגדים אינו מקרי מחוסר בגדים וא"כ במזבח שמצווים הכהנים לשרת לפני ה' בבגדי כהונה ולכן בזמן שאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם, אבל בבמה שלא נצטוו לשמש בבגדים גם אם אין בגדיהם עליהם נמי כהונתם עליהם, והראיה שמוזהרין על שמוש בטומאה בבמה ואם זר מצווה על שמוש בטומאה בבמה עדיין ספק עי' בפנים ''בדעת מרדכי", הרי מבורר דאינם חשובים כזרים אע"פ שהמה מחוסרי בגדים בבמה ועוד כל ענין הבגדים אינו אלא באזהרת קו"ע כלומר לשרת לפני ה' הקפידה התורה שיהיו בגדיהם עליהם ומחוסרי בגדים כזרים חשובים, אבל על אזהרת בשוא"ת אפילו שהמה מחוסרי בגדים נמי כהונתם עליהם ומוזהרים אף שאין בגדיהם עליהם, דאלח"ה אטו כהן מחוסר בגדים רשאי לעבוד עבודת הלוים במקדש, כיון כזר הוא, והזר אינו מוזהר ע"ז כמבואר במנחת חנוך (מצוה שע"ט) שכתב שם דבאזהרה זו נכללו רק שתי המשפחות כהנים ולוים ולא ישראלים, וע"כ מוכרחין לומר כהנים באזהרת שוא"ת אפילו אין בגדיהם עליהם נמי כהונתם עליהם, וא"כ כהנים בבמה אפילו מחוסרי בגדים. נמי מוזהרים לבלי לעשות עבודת הלוים ושפיר יליף מהר"מ מרוטנבורג, כמו דלא אשתרי עבודת הלוים לכהנים בבמה, ה"ה לא אשתרי ללוים עבודת הכהנים בבמה ודבריו של מרן מאור הגולה מאירים הם כספירים. לסימן ב

א) מובאה בפנים ספיקת הנוב"ק (חאה"ע סי' נ"ג) חרש כהן שפסול לעבודה (בכורות מ"ה ע"ב) באיזה חרש מיירי משנתנו אי שאינו מדבר ואינו שומע או מדבר אבל אינו שומע ע"ש, וראיתי בספר חדש שכתב ע"ז שמהנו"ב נעלמו התוספות (בכוחות ל"ז ע"א) ד"ה מה, שמפורש שם שחרש שחשיב בין הפסולים לעבודה איירי בחרש שמדבר ואינו שומע עכת"ד

ולפענ"ד לא מצאתי בהתוספות הנ"ל ראיה לספיקת הנו"ב כי ז"ל וא"ת מ"ש דהכהו על אזנו וחרשו חשיב מום התם ועבד יוצא לחרות דהוי מום שבגלוי ואינו חוזר, ולקמן ר"פ אלו מומין תנן חשו"ק פסולים באדם וכשרים בבהמה ובאדם לא מיפסלי אלא משום דאינו שוה בזרעו של אהרן וכו' עכ"ל, וקושית התוספות הוא הרי אינו שומע ואינו מדבר פסול חק משום שאינו שוה בזרעו של אהרן, אבל לא נחשב למום ומיניה באינו שומע בלבד גם כשר הוא לעבודה ומ"ש בעבד דאינו שומע בלבד חשיב למום דאל"ה לא היה יוצא לחרות, ואין להשיב אי סבירא לן דחרש שחשיב במשנה איירי שאינו מדבר ואינו שומע, אבל אינו שומע בלבד הוא כשר לעבודה אמאי איצטריך להביא כל המשנה ולהקשות מחרש הו"ל להקשות בקצרה מאינו שומע בלבד דכשר לעבודה, וכ"ש דלא נחשב למום, ז"א הרי לא מצינו בשום מקום דתנן אינו שומע בלבד כשר לעבודה אלא מדיוקא של המשנה דחשיב חרש דפסול לעבודה וחרש הוא אינו מדבר ואינו שומע ממילא נשמענה מהא דאינו שומע בלבד הוא כשר לעבודה דאל"ה הו"ל לאשמעינן רבותא טפי אפילו באינו שומע בלבד נמי פסול לעבודה, וא"כ מוכרח להביא המשנה בכל האופנים כדי לדייק וממילא מקשה התוס' מחרש גופא שאינו נחשב למום וכ"ש אינו שומע בלבד לא הוי מום ומ"ש בעבד אינו שומע בלבד נחשב למום

ואין לומר דהקושיא מזה גופא כיון אינו שומע ואינו מדבר פסול לעבודה משום שאינו שוה בזרעו של אהרן, ממילא אינו שומע לחוד נמי פסול דגם הוא אינו שוה בזרעו של אהרן, א"כ למותר להקשות מהתוספות דגמרא מפורשת היא (דף מ"ג ע"א) אלו המומין אשר יתר עליהם באדם ובתוכם חרש ושוטה ופסולם משום שאינו שוה בזרעו של אהרן, וכיו"ב, פריך הש"ס (מ"ה ע"ב) שכור מחיל עבודה בהדי מומא דמוחילו עבודה בעי למיחשב ואמאי חשיב שכור אצל חרש ושוטה, ועי' בפירש"י, ובאמת תמוה אמאי מסתפק בכלל הנו"ב הרי אותו הפסול דשייך בחרש שייך נמי באינו שומע לחוד. אבל התביעה הזאת לא מהתוס' אלא מהגמרא גופא ועיין ואכמ"ל

ב) מה דחדש א"א זצ"ל דשוטה אפילו בשעת חלימותו הוא פסול לעבודה מצאתי שדעת הח"ס אינו כן (חאה"ע ח"ב סי' סב) ע"ש.