דעת מרדכי א קצא

קונטרס עין יהודה הערות והארות על הספר ''דעת מרדכי''. לפרש דברי אאמו"ר במקום שצריכים באור בצירוף שו"ת אחדות ממני אליעזר יהודה ראבינאוויץ בלאאמו"ר הגאון רמ"א זצ"ל אבד"ק מעמעל קלייפעדא. לסימן א. ענף א

ע"ד ספיקתו של אאמו"ר זצ"ל במזיד על הספק אי מקרי שב מידיעתו, והביא ראיה מהא דתנן בנדה (דף ע"ב) בראתה תוך י"א וטבלה ביום שלאחריו ושמשה הרי זו תרבות רעה מגען וטבילתן תלויין, ופירש"י שאם תראה באותו יום מגען מגע זבה וחייבין בקרבן חטאת וכן פסק הר"מ, וקשה הרי הוא מזיד על הספק כדקאמר הרי זו תרבות רעה, אע"כ מוכח הכא דמזיד על הספק הוי שב מידיעתו ומשו"ה חייבין בקרבן חטאת, ושוב דחה זה בחלקו היטב בין ספק לשעבר אשר אין מקום לטעות דאין כאן אפילו ספק איסורא, אז אמרינן כיון שאינו מונע א"ע מספק איסורא כן לא ימנע א"ע גם מודאי איסור ולכן אפילו הוא מזיד על הספק אינו שב מידיעתו מקרי, אבל בספק דלהבא כמו בשומרת יום כנגד יום שהיצר מטעהו לאמר שלא תראה עוד ולא יכשל כלל בספק איסורא שפיר מקרי שב מידיעתו, דאמרינן בודאי איסור היכי שאין מקום לפתוי היצר בודאי ימנע א"ע עכת"ד

ע"פ החלוק הזה אמרתי לישב עוד מה שלכאורה תמוה מהא דאיתא בנדה (י"ד ע"ב) בנמצא על שלה לאחר אותיום חייבין אשם תלוי, ואיירי סמוך לוסתה כמבואר בשבועות (י"ח ע"א) והרי הוא מזיד על הספק שמא תראה ובאשם תלוי מזיד על הספק אינו שב מידיעתו הוי כמבואר בתוד"ה ספק אכל וכו' (כריתות י"ז ע"א) ואמאי חייבין בא"ת, אבל לפי האמור מיושב היטב דשאני הכא דספק דלהבא הוא ומקום הוא לפתוי היצר ולומר דיכולני לבעול טרם שתראה, כמבואר שם בשבועות ברש"י ד"ה ובת"ח וכו' ז"ל וא"ת מזיד הוא בבעילת סמוך לוסת, אין זו קשיא שאין כרת וחיוב על סמוך לוסת עד שתטמא ובבעילת הטומאה שוגג כסבור יכולני לבעול עכ"ל, וכונת רש"י בזה, אע"פ שעובר במזיד על והזרתם בנ"י מטומאתם אזהרה שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן. אפ"ה מקרי שב מידיעתו כיון דהלאו הזה אינו לבועל נדה המחייבו בחטאת, וגם בועל נדה במזיד על ספק נמי לא הוי, דספק, דלהבא הוא וטועה שלא תראה ולא יכשל כלל ולכן אפילו לגבי אשם תלוי מקרי שב מידיעתו

אכן איננו זקוקין כלל לחלוקא בין ספק לשעבר ובין ספק, דלהבא כדי לישב הקושיא הרי הוא מזיד על הספק במשמש תוך י"א יום אחר הטבילה אשר נזכר לעיל, כי בלא"ה ניחא היטב משום בשומ"י כנגד יום אחר הטבילה יש לה חזקת טהרה, כמבואר בזבחים (כ"ט ע"א) אמר ר' עקיבא הן מצינו בזב וזבה ושומרת יום כנגד יום, שהן בחזקת טהרה *), וע"כ לא פליגי רש"י ותוס' אם יש לה חזקת טהרה אלא קודם טבילה, אבל לאחר טבילה גם התוס' מודה דיש לה חזקת טהרה כמבואר שם בתוד"ה וכיון שראו סתרו וכו', ומה"ת היא מותרת לו כמבואר בנדה (ס"ז ע"ב) ר"ש אומר אחר תטהר אחר

מעשה *) אגב אורתא אמרתי לישב מה שראיתי בספר חדש ''אחיעזר'' לידידי הגאון המפורסם רחע"ג שליט"א (ח"א בדף האחרון) שנשאר בוצ"ע, מה דגרסינן (נדה ס' ע"א) אמר רב חסדא טמא וטהור שהלכו בשני שבילין אחד טהור ואחד טמא באנו למחלוקת רבי ורשב"ג. לרשב"ג דאמר תולין כתם בשומ"י כנגד יום ה"נ תולין שביל טמא באדם עמא וטהור בטהור ולרבי שניהם טמאים, וקשה לפמש"כ התוס' (כתובות ע"ה) בנזקק לטומאה מקרי חזקת טומאה דמחזיקין מטומאה לטומאה, אם כן בשני שבילין לכו"ע היה לן לעמא את הטמא דהא דמטהרין בשני שבילין משום דמוקמינן כל חד אחזקת טהרה שלו ואם כן הטמא שיש לו חזקת טמא שהלך באחד משני שבילין בדין שיטמא וממילא הטהור יטהר מצד חזקת טהרתו, ואפילו באו לשאול בב"א דהא לא סתרי אהדדי כלל, ואפי' אי נימא בשני שבילין איכא דין ס"ט ברה"ר כמש"כ התוס' בנדה שם, מ"מ היכא דאיכא חזקת טומאה גם בס"ט ברה"ר טמא וא"כ איזו שייכות נדון זה למחלוקת רשב"ג ורבי עכת"ד ע"ש

ונ"ל מחלוקת רש"י ותוס' בשומ"י קודם טבילה אם יש לה חזקת טהרה (זבחים כ"ט) תליא בזה, רש"י ס"ל דאין מחזיקין מטומאה לטומאה משו"ה ס"ל בחזקת טהרה עומדת, ותוס' ס"ל דמחזיקין מטומאה לטומאה ולכן אין לה חזקת טהרה ואולי גם יש לה חזקת טומאה, ולא מיבעיא אם נולד לה ספק בין דם טהור ובין דם טמא חזקת טומאתה מכריעה