דעת מרדכי א קעב

כדר"ה אנא מום קבוע מאי קמ"ל דכיון דאישתני הוי ליה מומא, תנינא ופיו. דומה לשל חזיר הרי זה מום, וכי תימא התם נשתנה בדבר שאין במינו קדוש בבכורה, הכא נשתנה בדבר שבמינו קדוש בבכורה, הא נמי תנינא עינו אחת גדולה ואחת קטנה כשל אוז ומדחיק בזה, וקשה דהכי הו"ל למימר דאי מפיו דומה לשל חזיר השנוי הוי בדבר שנתפסה בו קדושת בכור התם הוא דהוי מומא, דאילו הקנה פיו לעכו"ם בודאי היה נפטר מבכורה, אבל הכא דהשנוי אינו אלא בעור וכמו שפירש"י בד"ה לא משום דהוי שרוע, דהשנוי אינו אלא בצמרו ואילו הקנה כל עורו לעכו"ם נמי אינו פוטרו א"כ לא הוי מומא קמ"ל אפי' שגוי בעור הוי מומא וע"ז לא מצי פריך מהא דעינו אחת גדולה דגם עינו נתפסה בקדושת בכור וע"כ דגם העור נתפס בקדושת בכור ושותפות עכו"ם נמי פוטר בה, וגם מסגנון צרוף שני המימרות יחד אר"י אפי' מום קל והתנן רחל שילדה מין עז נראה דגם במום הנאמר שם שהוא מום בעור ששותפות העכו"ם פוטר בה. אכן לפ"ז יהא מוכח מהכא דאפי' אינו אלא שותף בגיזה נמי שותפות העכו"ם פוטר בה

ואמרתי להביא עוד ראיה לזה מהא דאיתא בתמורה (י"א סע"ב) בעי מיניה מרבא הקדיש חד אבר מהו בגיזה, ופשיט מהא דתניא לא תגוז בכור צאנך, אבל אתה גוזז שלך ושל אחרים, ודחי שא"ה לא נחתא ליה קדושה כלל הכא נחתא ליה קדושה, ופירש"י אפילו לחלקו של ישראל דשותפות עכו"ם פוטרה מן הבכורה, הכא נחתא קדושה להך אבר, וקשה אם נימא דשותפות עכו"ם בעור אינה פוטרה מן הבכורה אכתי קאי הפשיטות דאימא קרא דלא תגוז דממעטינן בשלך ושל אחרים היינו בכה"ג היכי דשייר העור וגיזותיה לנכרי דבכה"ג מותר לגוז כיון דהעור והגיזות של נכרי הם אף דגוף הבהמה קדוש בבכורה אע"כ דבכה"ג נמי שותפות העכו"ם פוטרה, ואין לומר דכיון דשייר העור אף לגיזות א"כ שייר נמי בגוף הבהמה, דאל"ה הא ינקי מהקדש וכדאיתא (ר"פ רה"ג) וא"כ הדר הו"ל שיור בגוף הבהמה, ז"א דהא מסיק אח"כ דכחשא אינו אלא מדרבנן והכא אקרא קאי, אלא שיש לדחות דאפי' בכה"ג אם כל העור לעכו"ם שוב ליכא ראיה לענין הקדיש אבר אחד דרוצה לומר דאבר אחד אסור בגיזה והשאר מותר זולת דנימא דאם שיור עור פוטר גם חצי עור נמי פוטר אז ראיתנו נכונה

אכן אכתי יש להביא ראיה מסוגיא דבכורות (ט' ע"ב) דקאמר שם אלא דכו"ע שורך למעוטי בכור אדם, כי פליגי בצאנך דרבי יהודה לטעמיה דאמר שותפות עכו"ם חייבת בבכורה וכי איצטרך קרא למישרי בגיזה ועבודה ור"ש סבר שותפות עכו"ם פטורה מן הבכורה ולענין גיזה ועבודה לא איצטריך כי איצטריך קרא לפטר חמור וקשה אם נימא בשיור עור אינו פוטר מבכורה א"כ גם לר"ש איצטריך קרא למישרי גיזה דלא נימא כיון דגוף הבהמה קדוש בבכורה והגיזה ינקי מגוף הבהמה אסור לגוז קמ"ל קרא דמותר לגוז אע"כ דשיור עור פוטר מן בכורה. סימן צא תשובת הרב הגאון המפורסם מהרי"י ראבינאוויץ אבד"ק פוניבוש ז"ל אשר העתקתי מכתב ידו וקטע הדפסתי ממנה והטופס אשר שלחו אאמו"ד ז"ל אליו לא מצאתיו כי מהנדפס חסרה קצת כנראה

ע"ד מה שחקר ידידי בזה, אע"פ באם גופא אין נ"מ כאשר בארתי אלא בבכור עצמו ורחוק מן המציאות הוא, מ"מ אם יקרה כזה מקום הוא להסתפק בזה דבודאי יסוד הקדושה הוא בבשר ולא בעור והעור רק משום שהוא שומר וטפל ואף דיש לו דין הקדש ממש, ויעיין תוס' (בכורות מ"ה) שכתבו שם בסוגיין דבכור שנשר, מ"מ כל ששייר העור יש מקום לומר כיון דבעיקר הקדושה לא שייר לא איכפת לן כאשר מבואר אצלי בזה בסוגיא דזבחים דף כ"ו דלמד שם בכהן שהיה שערו בחוץ מבהמה שהוא רגליה בחוץ, ולכאורה יש לתמוה מדוע בכהן השמיענו בשערו ובבהמה לא נקיט אם היתה יוצאת לחוץ שערה, ונראה דבהמה בעי שיובא כל מה שעצם הקדושה וכל שחסר מקצת הבאה פוסל. משא"כ בכהן דל"ש בזה לחלק דכל גופו הכל אחד ושערו כגופו, רואים אנו דכל שהיה שיור בשערות לא איכפת לן, וכן י"ל כאן, האמנם דאין ראיה מכאן דנראה לי דיסוד הדין דבעא הבאה ואם לא הביא פסול, משום דשחיטה מקדשת ככלי שרת וכל כלי שרת אין מקדשין אלא מבפנים ולזה גלתה התורה דגם הקידוש ע"י שחיטה בעי פנים ולזה נראה דקידוש שהוא ע"י שחיטה ל"ש אלא בבשר ולא בעור, ובו אין כאן קדושת שחיטה כלל דבו ל"ש שחיטה והם קדושים רק ע"י קדושת פה משא"כ בבכור דהשיור הוא בתחלת הקדושה בזה י"ל דגם אי שייר בעור פוטר

ומצד שכתב ידידי, דבכור שאני דהוא מתנות כהונה ועור שוה לבשר, מבואר אצלי בזה דבשביל זה א"א לומר, דנראה לי דנתינת הבכור לכהן הוא תולדת הקדושה ואין זה דין בפ"ע וכל שלא שייך בה קדושה כלל אינו חייב במתנות. והוא מוכרח מגמ' דבכורות (י"ב ע"ב) דאר"ח בהמת שביעית פטורה מן הבכורה וחייבת במתנות, פטורה מן הבכורה דלאכלה אמרה רחמנא ולא לשריפה, ואמאי לא יתחייב עכ"פ ליתנה לכהן דהכונה דפטורה רק מהקרבה, ועכצ"ל דהיכי דלא חלה קדושה כלל אין מקום לחייב במתנות וממילא לא יתכן לומר שנפטור בבכור בשביל מתנות כיון דיסוד הדין הוא הקדושה ולא המתנה

הן אמנם דדברי הגמ' בסוגיא דתקפו כהן (ב"מ ו' ע"ב) מתנגדים לזה, דשם מוכרח דבשביל מתנות כהונה הוא קדוש בגיזה ועבודה דפשע מזה דתקפו כהן אין מוציאין מידו, ואף למה דדחה משום דקדושה הבאה מאליה שאני, אמנם באמת נראה דיסוד הראיה הוא שם מהא דקתני אסורין בגיזה ועבודה מוכרח דקאי על בכור טהורה וטמאה וכר"י דאסור בגיזה ובטמאה ל"ש קדושה כי אם בשביל המתנה והוא כמו דאמרינן בחרמי כהן דעד שלא בא ליד כהן הם קדשי קדשים עד שיתנם וכן נמי בפטר חמור קודם שפדה בשה ואחרי הפדיה דהפריש לכהן פקע ולזה ס"ל להגמ' דפ"ח שהוא טמא ל"ש בו קדושה כי אם בשביל מתנות כהונה וע"כ בשביל דמהני תפיסה, אבל בבכור טהור בודאי העיקר משום מזבח ואף באינו ראוי ובאמת לשי' הר"מ (פ"ו) דאין (צ"ל נראה) כונת הגמ' בתי' דקדושה הבאה מאליה שאני דבאמת בפדיון פ"ח לא מהני תפיסה משום דאין זכיה בחמור כי אם בהפדייה וכל שמספק לא נתחייב אין הפדיה לכהן כלל וקדושת פ"ח אינה ג"כ בשביל מתנת כהן אף דקדושת פ"ח אינה חלה בטמאה ע"ז אסר דקדושה הבאה מאליה שאני וע"ז מפלפל שם הגמ' לראיה דבפדיון פ"ח לא מהני תפיסה, וא"כ אין מזו הסוגיא ראיה דקדושת בכור נצמחת ממצות מתנות כהונה

ושאר ראיותיו מסוגיא דבכורות, דיסוד הדבר הוא הקדושה, הן אמנם דלשון רש"י (דף ג' ע"א) וז"ל שכתב בהא דשקול אזנך וזיל, דאי נמי בע"מ הוי נותן לכהן. משמע דיוכל להתחייב משום מתנה, ולדברינו הוי ליה לפרש משום דגם בע"מ קדוש עד שישחטנו, הן אמנם דלכאורה יש ראיה מפורשת להיפך דהא לר"י דשותפות עכו"ם חייבת בבכורה כתבו רש"י ותוס' (ב' ע"א ט' ע''ב) דאינו קדוש כלל ולזה נותן רק דמיו חזינן אנו דגם במידי דליכא קדושה כלל מ"מ יש בו מצות נתינה, הן אמנם דהראיה הזאת אך לשיט' רש"י ותוס', אמנם רגמ"ה מפרש לה בחמור דשם נותן דמיו משום דנפדה בשויו,