דעת מרדכי א קסח

דאורייתא אם נפליט הבליעה בדבר חריף דהא היא ראויה לגר אלא כשיפליט בתבשיל יהיה בעל ברוב דטעם פגום אינו חשוב טעם, א"כ על עצמות הבליעה עדין הוי סדא"ר ולכן דנין לחומרא נמי על הכלי, משא"כ דההיא דהרי"ף בפסחים י"ל דמשהו בלוע באחרת אין לו מציאות בעולם וככלה ואבוד דמי ורק על התבשיל נדון ולכן אע"פ על החטה הוי סדא"ר אין דנין מחתיכה לתבשיל דהוי כשני גופים שאין דנין מזה על זה עכת"ד הגרע"א הבהירים והמאירים

ובעיקר ספיקתו הנ"ל הנה נחלקו בו הגאונים חות דעת, והגאון ר"ב פרענקיל ביו"ד (סי' קפ"ז) בהא דפסק הרמ"א שם דאם ראתה דם מחמת תשמיש ג"פ רצופים אחר לידתה שאסורה לבעלה ולא תלינן שמחמת לידה היא, וכתב שם הש"ך דהיינו דוקא אחר ימי טוהר שלה אבל בתוך ימי טוהר כיון דמן הדין דם טוהר הוא מותרת לבעלה, והקשה החו"ד (שם סק"כ) דהא קי"ל כרב דמעין אחד הוא, התורה טמאתו והתורה טהרתו א"כ מה בכך שעתה היא מותרת מ"מ הרי נתחזקה שממלאה ונופצת היא ותראה אח"כ מחמת תשמיש גם בימים שהתורה טמאתו, ותירץ דהנה יש להקשות על הא דאסרינן רואה מחמת תשמיש, כיון שכתב הר"ן דחולי שממלאה ונופצת הוי ספק השקול אי הדם מן המקור או מן הצדדין הוא והש"ך מוכיח דרואה מחמת תשמיש הוי מכלל וסתות דרבנן וא"כ הוי ספק דרבנן ולהקל, ועכצ"ל הטעם כיון דעיקר הספק הוא על הדם אי מן המקור או מן הצדדין ונוגע גם לדין דאורייתא לבעל ולקדשים ומשו"ה משווינן אותו לודאי דם טמא וכללא הוא בסי' (ק"י) דכל שהספק נולד בדאורייתא אף ע"י גלגול בא לדרבנן אוסרים והלכך יפה כתב הש"ך בתוך ימי טוהר, דאז אין ספק לענין דם כלל רק לענין אם להחזיקנה ברואה מחמת תשמיש שהוא מחמת וסת דרבנן והוי עיקר הספק בדרבנן ומותר עכ"ד

וע"ז כתב בהגהת אמרי ברוך וז"ל י"ל דבגוונא דהכא לא דמי לדין גלגול דרבנן, דהא כאן יש לנו לדון תומ"י על שני דברים לענין טומאת נדה ולענין לאוסרה על בעלה תמיד בראשון יש ספק דאורייתא ולענין לאוסרה על בעלה לעולם יש סד"ר, משא"כ לעיל (סי' ק"י סק"ע) שהגלגול הוא מחמת דבר אחד שאסרנו תחלה מחמת סדא"ר ואח"כ נתערב בתערובת שיש בה דין בטול מדאורייתא רק מדרבנן אינו בטל, אמרינן כיון דאסרנו תחלה משום סדא"ר דיינינן לאסור זה כודאי דאורייתא גם לכל מה שיתגלגל בזה ולכך אף בתערובת אוסרים ולא דיינינן בזה כמופקע מספק איסור דאורייתא וכו", משא"כ הכא דתיכף יש לנו לדון מה שיש בזה ספק איסור דאורייתא ולמה שאין בזה חק ספק דרבנן אז דיינינן כאו"א כדינו ספק איסור דאורייתא לחומרא, וספק איסור דרבנן לקולא וכו' עכ"ל והוא כהצד הראשון של הגרע"א ודברי החו"ד כהצד השני

ודבריו של האמרי ברוך צריכין באור קצת דהא התם כבר איתחזק לבעלה מקודם כשראתה בפעם הראשונה, אז אסרנוה לבעלה מספק שמא הדם מן המקור הוא דטרם שנסתפק לן ברואה מחמת תשמיש כדי לאוסרה לעולם, ורחוק לומר דאחר דנתחזק בג' פעמים איגלאי מלתא למפרע שגם בפעם הראשונה ראוי היה לן גם להסתפק שרואה נמי מחמת תשמיש, אלא די"ל דכונתו בראתה בפעם השלישית מחמת תשמיש אז נולדו לן שני הספיקות על שני דברים בפעם אחת לדאורייתא ולדרבנן, לדאורייתא לאוסרה לבעלה כנדה בעלמא ולדרבנן להחזיקה לבעלה שרואה מחמת תשמיש ודיינינן כל אחד כדינו

והנה הר"ן כתב שם בפסחים על דברי הרי"ף המובאים למעלה, דכיון דאיסור תע"ח דרבנן הוא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא, אע"ג דעיקר איסורא דאורייתא הוא וז"ל שם, וראיה לדבר מדאמרינן (נזיר ל"ו) גבי שתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניהן שתי סאין אחת של חולין ואחת של תרומה ונפלו אלו לתוך אלו, הרי אלו מותרים, שאני אומר תרומה לתוך תרומה נפלה וחולין לתוך חולין וא"א כזית בכא"פ דאורייתא אמאי אמרינן שא"א, אלמא דאי אמרינן כזית בכא"פ לאו דאורייתא ניחא דאע"ג דעיקר איסור מדאורייתא כיון מדאורייתא מיהא בעל תלינן לקולא ואמרינן שא"א עכ"ל וקשה לי דהנה הש"ך בכללי ס"ס (אות י"ט) כתב שם ואין להקשות על מש"כ הרב דהיכי דהאיסור מצ"ע הוא דאורייתא ומצד אחר בא לו שהוא מדרבנן לא אמרינן בכה"ג ספק דרבנן לקולא, דהא לקמן (סי' קי"א) אמרינן באיסור תורה שנפל באחת משתי קדירות ואחת מהן בשר נבלה ובשנית יש רובא להתירא אמרינן בכה"ג ספק דרבנן לקולא שמא נפל בקדירת נבלה, וי"ל דשא"ה דאין הספק מצ"ע אסור מהתורה שהרי הקדירה היא קדירה של היתר אלא שמא נפל בה איסור והלכך אמרינן נהי נמי דנפל בה איסור מ"מ מן התורה מותר דהא יש בה רוב והלכך לא הוי ליה אלא ספק דרבנן דכיון שאפשר שאין כאן איסור כלל א"כ הספק בא לו מצ"ע, אשר הוא מדרבנן, משא"כ הכא דא"א לומר שאין כאן איסור דהא ודאי יש בתערובת זה ספק טרפה והספק מצ"ע הוא ספק דאורייתא אלא דבאמת להרכיב שני הענינים יחד זה לא אמרינן עכת"ד הש"ך בקצת באור, וא"כ קשה על דברי הר"ן דמאי ראיה מייתי הר"ן משתי קופות שא"ה דהוי ממש כההיא דשתי קדירות דעצם הספק הוא ספק דרבנן כיון דכזית בכא"פ מותר מה"ת א"כ איסור דאורייתא אין כאן והספק שמא אין כאן איסור כלל, משא"כ הכא בדברי הרי"ף כיון דיש כאן ספק אחד אם נתחמצו החטין או לא נתחמצו והספק נוגע לדאורייתא ודרבנן יחד וכיון דמחמרינן בחטין ממילא ראוי לאסור התערובת דחמץ בפסח במשהו, ואפי' אם נימא כדברי הגרע"א דמשהו כמאן דליתא דמיא והוי כשתי חתיכות אשר אין דנין מזה על זה ומשו"ה אית לן למיזל לקולא בתבשיל ונהי דהסברא בעצמותה יש לה מקום אבל מ"מ אין ראיה משתי קופות לכאן וצ"ע

והצד השני שמצדד הגרע"א לומר בדעת האו"ה דבאמת בתר השתא אזלינן ועיקר הטעם הוא דהיכי דנולד על חתיכה אחת ספק איסור דאורייתא ודרבנן יחד מחמרינן גם בדרבנן, וגם בספק טרפה שנתערב ישנו גם עתה במציאות לדונו, כי אם יבוא אליהו ויאמר דזוהי החתיכה הנתערבה ונאסרה מחמת ס' דאורייתא לחומרא אינו מובן לי דזה רק שייך בתערובת יבש ביבש אבל לא לח בלח, ואעפ"כ לא שמענו בכה"ג לח בלת אזלינן לקולא משום דלא הוי רק ס' דרבנן וצ"ע

ולולי דמסתפינא מדברי הגרע"א היה נראה לי דשני דברים נפרדים המה, הפירוש באו"ה הוא כהצד הראשון שעלה בתחלה על דעת הגרע"א לומר אלא דיש גם דין שני אשר אינו מוזכר כלל באו"ה וזהו, דהיכי דנולד ספק בדאורייתא ודרבנן יחד בחתיכה אחת אז הכל לחומרא מטעם דהדאורייתא מכריע גם על הדרבנן ומשו"ה מחמיר המחבר בספק בכור בזה"ז להטיל בו מום אע"פ דהטלת מום בזה"ז אינו אלא מדרבנן ושאני בההיא דהרי"ף דהוי כשתי חתיכות דהמשהו כמאן דליתא בעולם דמי ויש לעיין בזה

אגב אורחא אמרתי להביא כאן מה שהקשיתי בימי חרפי ממשנה דתרומות (פ"ג מ"א) בתורם חבית של יין ונמצאת חומץ אם משתרמה החמיצה תרומה, אם עד שלא תרומה החמיצה אינה תרומה, אם ספק תרומה ויחזור ויתרום הראשונה אינה מדמעת וכן השניה אלא שבטלים ברוב בעלמא, ואמאי כיון שהחמירו חכמים בתרומה דבעינן שיעור מאה משום עון מיתה בד"ש א"כ אפי' ספק תרומה נמי הוי לן להחמיר ולאצרוכי שעור מאה כיון דעצם הספק הוא דאורייתא אלא נתגלגל בדרבנן ומ"ש מספק דרוסה שנתערבה ברוב דמחמרינן כמו ודאי דאורייתא. ואמרתי לחלק בשלמא בספק דרוסה שנתערב ברוב, דהאיסור הוא משום טרפות, וחומר בטולו הוא משום דבר אחר משום בע"ח או חתיכה הרלה"כ וכדומה וע"ז אין ספק כלל, אלא הספק בעצם האיסור אשר הוא ענין דאורייתא ושפיר אמרינן ספק איסורא דאורייתא לחומרא אף דנתגלגל לדרבנן, משא"כ בתרומה שחומר בטולו תולדה מעצמותה של תרומה, ואם הוא ספק תרומה אז הוא הספק נמי בחומר בטולו