דעת מרדכי א קסג

בשטר בודאי לא מהני טלי שטר קידושין מעג"ק דויצאה והיתה כתיב והמחלוקת הפוסקים הוא רק בקדושי כסף אי מהני מעג"ק, אבל בשטר קדושין כו"ע מודים דלא מהני עכת"ד ע"ש

והנלע"ד בזה דהנה הקצה"ח (סי' ר' סק"ה) מסתפק ראובן שנתן שטר מתנה לשמעון על ביתו והניחו בתוך ביתו ואמר לו הנני נותן לך ביתי עם השטר מתנה שבתוכו אם כה"ג חצרו ומתנתו באין כאחד כדאמרינן (ר"פ הזורק) בנותן גט בתוך חצרה של האשה אע"פ דהחצר. קנוי לבטל לפירות ואפ"ה אמרינן גיטה וידה באין כאחד, ומסיק דבכה"ג אין זוכה דכיון דהחצר והשטר עדין לא יצאו מרשותו איך יזכה בו המקבל ומהיכן יהיה למקבל זכיה בביתו של זה הנותן לזכות ע"י השטר, והא דאמרינן גבי גט גו"ח בכ"א, שא"ה דלא בעינן זכיה והראיה דגט אשה ועבד מהני בע"כ ואין זכיה בע"כ אלא בעינן ונתן בידה ולענין ביאה לרשותה בלי דרך זכיה שייך שפיר גו"ח בכ"א אבל לא היכי שבעינן זכיה ממש, ומסיק עוד דבהכי ניחא לו מה דקשיא בהא דק"ל דש"ש במחובר ושלא לשמה פסול והא גופו של שחחור הוא הרי את בן חורין הרי את לעצמך וא"כ אמאי לא קני לעצמו בתורת שטר, דמ"ש מנותן את עבדו לאחר וכותב לו עבדי קנוי לך דנקנה בשטר הכתוב שלא לשמו ואפילו בקציצה מן המחובר ומ"ש היכי דמקנה אותו לעצמו דאינו קונה א"ע בשטר כזה, ואין לומר דהא דבעי לשמה היינו דוקא להתירו בבת חורין, אבל למיקני נפשיה קני אפילו שלא לשמה, דא"כ תקשה לשמואל דאמר המפקיר עבדו יצא לחרות וא"צ ג"ש דלשמואל כיון דקני נפשיה ממילא מותר בב"ח, אך לפמש"כ ניחא דשלא שלא לשמה כיון דאינו בתורת שחרור אלא בתורת קנין ובעי זכיה בשטרו וכיון די"ט כיד חבו הו"ל כנותן שטר מתנה לחברו על חצירו והשער מתנה מונח בחצר דלא קנה את החצר ולא השטר ולפ"ז בשטר ע"י אחרים קנה נפשיה אפילו בשטר שלא לשמה אלא שאסור בב"ח ואכתי צ"ע עכ"ד הקה"ח

וכבר בימי עלומי הקשיתי עליו מהא דאיתא בגיטין (מ"ב ע"א) דמייתי שם שתי ברייתות הסותרות זו את זו, דתני חדא הכותב נכסיו לשני עבדיו קנו ומשתחרין זא"ז ותניא אידך האומר כל נכסי נתונין לפלוני ופלוני עבדי אף עצמם לא קנו, ופירש"י בד"ה הכותב וז"ל שכתב שני שטרות כל נכסיו לזה וכל נכסיו לזה וזכה לשליח אחד בבת אחת לשניהם דלא קדם אחד לחברו עכ"ל, ולבסוף מסיק הש"ס ואיב"ע לא קשיא כאן בשטר אחד אחד, כאן בשני שטרות, ופירש"י בד"ה בשטר אחד לא קנה כגון כל נכסי לפלוני ופלוני עבדי דכתיב לה ולחברתה אין שתי נשים מתגרשות בגט אחד ואין שני עבדים משתחררים בגט אחד עכ"ל, והרי הפסול הזה שחרור שני עבדים בשטר אחד אינו אלא בגט אשה וש"ש, אבל לא בשאר שטרי קנין, דאדם מוכר שדהו או שדותיו לשני אנשים בשטר אחד והכא מיירי שזוכה ע"י אחר כפירש"י לעיל, וא"כ אמאי אף עצמם לא קנו הא לענין הממון היינו קנין גופו לממון וקנין נכסים הו"ל להועיל אע"פ שהם בשטר אחד, ואין לומר דמלתא דאיהו לא מצי עביד שליח נמי לא מצי משוי, הא מבואר בסוגיא דקדושין (כ"ג) דבכה"ג אינו שייך לומר כן כיון דאיתא בתורת אותו דבר וכבר רמז לזה הקה"ח בציינו שם ''ועין קידושין כ"ג'' ולאח"ז מצאתי שהעיר בזה בדברי חיים בהשמטותיו בסופו ואינו תח"י לעיין בו

ולכאורה יש לישב זה ולומר דע"כ לא נצרך לאוקמי שזכה ע"י אחר משום דלמסור לעבדים גופא א"א לצמצם למסור שניהם בב"א ומשו"ה צריך רש"י לכתב שזכה להם ע"י אחר, אבל השתא דאוקמינן שהיה בשטר אחד מיירי באמת שמסר לאחד מעבדיו וגיטו וידו באין כאחד, ואע"פ שאין עבד מקבל גט לחבירו מיד רבו שלו, אבל כיון באותו רגע מקבל גם לעצמו ראוי לומר גם בכה"ג. גם לחבירו גיטו וידו באין כאחד והמה ראויים שניהם להשתחרר אלא החסרון שאין שני עבדים משתחררים בגט אחד, אבל זה דחוק מאד,. דהא ע"כ הברייתא השניה דקתני קנו ומשחררין זא"ז דאוקמינן בשני שערות מוכרחין לאוקמי שזכה אותם על ידי אחר, א"כ ברייתא השניה ראוי לומר נמי להעמיד כן דאל"ה הו"ל לאוקמי באנפא חדא כאן בשזכה אותם ע"י עצמם כאן בשזכה אותם ע"י אחרים ויש לפלפל בזה ואכמ"ל

אכן עיקר הנחתו של הקה"ת דבמשחרר עבדו ע"י שטר שאינו כתוב לשמה וזכהו ע"י אחר דלפתות מועיל לענין ממון יש להשיב דהנה בחו"מ (סי' ר"ג סק"י) כתב הרמ"א שאם הקנה מעות וקרקע ביחד ע"י קנין חליפין, [מעות לא נקנה בחליפין], די"א דלא קנה כלום, וי"א דקנה הכל וכל הקנין קיים, וי"א דקנה מחצה והוא מהמרדכי ומדמי לה לענין קני את וחמור ובקני את וחמור קי"ל (קידושין נ"א) דהיכי דאמר לנכריות ולאחיות כלכם מקודשות לי דלא חיילי קדושין כלל, וכדפריך התם היכי דמי אלימא דאמר כלכם קני את וחמור הוא. וכבר הקשו הראשונים הא בקני את וחמור ק"ל דקנה מחצה, ותירץ הריטב"א שם במקומו וז"ל דכי אמרינן דאת וחמור קנה מחצה דוקא כשמחלק בלשונו מקבלי המתנה באומר נכסי לך ולבניך דכיון דהכי הוא לא ערבינהו בזכותם ואע"ג דהאי לא קני, קני אידך, אבל כשמערבם כולם בלשונו נכסי לכלכם הרי ערבם ואין דעתו שיקנה זה יותר מזה ואי לא קנה חד מינייהו לא קני כולהו עכ"ל ע"ש שהאריך בזה, וכיון דמדמה במקנה ע"י קנין חליפין שני דברים שלאחד מהם מועיל קנין חליפין ולאידך לא מהני קנין חליפין לדין קני את וחמור מסתברא דאם מקנה באיזה קנין דבר אחד המורכב באיכותו משני דברים יחד שלאחד מהם מהני הקנין ולחלק השני מאותו דבר לא מהני דלא קנה כלום כיון דעכ"פ דבר אחד הוא, וא"כ במקנה עבדו לעצמו שיצא לחרות בשטר הנכתב שלא לשמה וזכהו ע"י אחר אף דהעבד מורכב באיכותו משני דברים יחד מממון ואיסור יחד כיון דעכ"פ גוף אחד הוא כשם שאינו מועיל לצד האיסור כמו כן אינו מועיל לצד הממון והוא דמיון ברור ומפורש

אכן כל זה אינו אלא כשהחסרון הוא בגוף השטר כמו בכתוב שלא לשמה או במחובר אבל אם בגוף השטר אין חסרון רק בקבלת השטר הוא החסרון היינו שקבלו מע"ג קרקע בודאי מועיל לחלק הממון שבו של צד הממון שיש בו אין חסרון מה שמקבלו מעג"ק כמו בכל שטרי קנין, דלחלק האיסור שיש בו לא נדחה הדבר עדין לגמרי דעדין יש מקום שישתחרר בשטר זה גם חלק האיסור שיש בו אם יקח הרב מידו הש"ש ויתנהו שנית מידו ליד העבד דאין הכרח כלל שכל החירות תעשה בקבלה אחת, וכמו דמצינו לענין גט אשה ג"כ שמועיל אף אם לא נגמר כל ענין הכריתות בקבלה אחת רק ע"י שתי קבלות כמו דאיתא בגיטין (פ"ד ע''ב) אליבא דר"א באומר בשעת נתינה הראשונה הרי את מגורשת ממני וא"א מותרת לכל אדם דקנאתו לפסל לכהונה, דיטלהו מידה ויתן לה שנית להתירה לכל אדם ואע"ג דדעת הרשב"א בחדושיו שם במקומו דאין אשה מתגרשת פעמים בגט אחד, באופן שבכל פעם תתגרש בו רק במקצת אלא דבעינן שכל הכריתות תגמר בנתינה אחת והא דקאמר דקנאתו לפסל לכהונה הוא לאו דוקא דאינו אלא מדרבנן ע"ש, אבל הרשב"א יחיד הוא בזה, דשי' רש"י ור"ן והריטב"א והרא"ש הוא כפשוטו דפסולה לכהונה מדאורייתא ומהני קנין למקצת, וע"י בפ"ת (סי' קל"ז) מה שהביא בשם הגט מקושר ואינו תח"י לעיין בו. וכיו"ב מצינו לרבנן במביא גט ממ"ה ולא אמר בפ"נ ובפ"נ דמועיל עכ"פ שאם תנשא שאין הולד ממזר ואולי גם שלא תצא דיטלהו מידה ויתן לה שנית ויאמר לה בפ"נ ובפ"נ והרי חזינן דמשכחת לה דנגמרת הכריתות בשלימות ע"י שתי נתינות, וא"כ גם בעבד ראוי לומר דנגמר ענין השחרור ע"י שתי קבלות וע"י הקבלה הראשונה שהיתה מעג"ק מועיל לשישתחרר חלק הממון שבו וע"י הקבלה השניה שתהיה ע"י נתינה מיד ליד תועיל לענין האיסור והוא דבר המתקבל על הלב, וא"כ כיון דגם בטלי גיטך מעג"ק מועיל לענין הממון שבו ולא נשאר רק החלק האיסור