דעת מרדכי א קסא

הוא שלא בעינן הפרת הבעל והאב ברגע אחד אלא אפילו זה בבקר וזה לפנות ערב אם שמעו ביום אחד ואם לא היתה שמיעת שניהם ביום אחד, אז יוכל להיות כמה ימים מפסיקים בין הפרתם, ורק בעינן שלא תהיה הקמה בינתים כדאיתא בריש פירקין א"כ בהכרח לומר שהפרה אחת מהן עשתה איזה פעולה להגיז או להקליש, דאם נימא דהפרה של אחד מהם אינה כלום ויצתה לבטלה אז ראוי להיות הדין שגם בהצטרף הפרה השניה לא יותר הנדר כי דבר שהוא בגדר אפס בלבדו אין שייך בגדר הצטרפות ומשני אפסים לא יצא כל מספר וסמוכין לדבר מהא דכתב הש"ך (סי' רל"ח סקכ"ו) באשה שנשבעה על הככר וחזרה ונשבעה דאם הפיר הבעל השבועה הראשונה אינה חל השניה ודקדק כן מלשון רש"י שכתב בשבועות (כ"ח) דלהכי קאמר רבא אם נשאל הראשונה השניה חל עליו משום דחכם עיקר דבר מעיקרו, משמע דבהפרה כיון בשעתה לא חל שוב אין לה מקום לחול אחר זה כי הדבור יצא לבטלה, ועין בתורע"א (סוף נדרים) ובתשובתו האחרונה שבסוף הספר דו"ח שחולק עמו, מ"מ בנ"ד גם הוא מודה דאם הפרת אחד מהם לא הועילה מאומה גם אח"כ אינה ראויה להצטרף, וע"כ מדגלי רחמנא דמצטרפת מוכרח מזה שגם הפרתו של אחד מהם עשתה איזה פעולה ורושם שלה ניכר, ולהכי מסתפק הש"ס איזה רושם עשתה אם להגיז או להקליש, אבל בהקטרת הקומץ והלבונה הוא מעשה של מצוה שגם בלתי התרת השירים הוא מצוה מצד עצמה להקטיר הקומץ ולהקטיר הלבונה ולכן אין שייך לומר גם אם נימא דהקטרה לבדה של אחד מהם אינה מתרת מאומה דהוי מעשה לבטלה כאילו לא נעשתה כלל, דמעשהו אינו בטל ובפרט שמצוה כרוכה בה והמצוה נתקיימה על ידה ואיך תבעל לגמרי, וא"כ שפיר יש מקום לומר באמת הקטרה לבדה של אחד מהם אינה מועלת מאומה, כי התרת השירים תלויה רק בהקטרתה של האחרונה, אלא סדר המצוה היא שיקטיר גם הקומץ וגם הלבונה והוא חלוק ברור

ועוד נראה לחלק כי ההצטרפות משני חצאי שיעורים אשר כל חצי שיעור לבדו אין לו שום ערך וחשיבות, לא יתכן רק אם נעשה ע"י אדם אחד ולא ע"י שני אנשים שאז אין מקום להצטרפותם, בלתי אם נימא שגם החצי שיעור יש לו ערך מה ואיזה שיווי וחשיבות וכמו שמצנו ג"כ כיו"ב לענין מלאכת שבת ואכילת איסור וכדומה וא"כ בקרבן שנעשה ע"י אדם אחד, כי גם בנעשה ע"י שני כהנים כיון שכולם שלוחי בעל הקרבן המה הוי כנעשה ע"י אדם אחד אז שפיר ראויין להצטרף משא"כ מה שנעשה ע"י שני אנשים אף שעושים לתועלת אדם אחד, אבל אינם בגדר שלוחים, אין ראויין להצטרף, אם נימא דכל חצי שיעור אין עושה שום רושם של פעולה. בלתי אם נימא דגם במעשה של אחד מהם כבר נעשה איזה התחלה שהראשון מתחיל והאחרון גומר אז מקום הוא להצטרפות, והחלוק הראשון נראה לי יותר אך גם לאחרון יש מקום בשכל. ענה ג

א) עוד אמרתי על סוגיא דנדרים הנ"ל דהנה בס' נ"ז להמרש"ק ז"ל הקשה אמאי אי מיגז גייז אסורה לאכול אחד מהתרין זיתין מספיקא משום דלא ידענין את הזית ההיתר ולמה לא נימא כאן ברירה ותהיה מותרת לאכלו לכתחלה, הרי כאן לא הוכר האיסור מעולם וכל היכי דלא הוכר האיסור אמרינן ברירה ונשאר בוצ"ע ע"ש

אבל נעלמו מעיניו דה"ת דזבחים (ק"י) שהעירו שם וז"ל קומץ מהו שיתיר בשירים פירש בקונטרס דהקטיר קומץ לבדו על מנת להתיר חצי שירים ובוררן לחלקן מהו לאוכלן מישרא שרי פלגא לגמרי או איקלושי מיקלש לאיסורא דכולהו שירים וקומץ ולבונה תרוייהו אכולהו שירים רמי וכי מקטיר חד איקליש ליה איסורייהו, ומיהו לא אישתרי מידי מינייהו לגמרי עכ"ל והא דתנן בהקומץ רבה הקומץ והלבונה מעכבים. זה את זה היינו דבעינן שיהיו שניהם דלא לייתי מנחה בלא לבונה ובעי קמיצה ומ"מ תימה דאפילו למ"ד יש ברירה היאך מתברר חלקו של קומץ עכ"ל התוס' והדבר צריך ברור אמאי לא נימא כאן ברירה כמו בכ"מ, וראיתי בספר צאן קדשים שעמד בזה והסביר דברירה אינה שייך אלא בדבר שמסופק מתחלתו ואח"כ מתברר, כמו בשני לוגין שאני עתיד להפריש וכמו בהרי זה גיטך אם אמות, או בנותן לה ע"מ שתחול שעה אחת קודם למיתתו שאח"כ מתברר, אבל הכא אינו מתברר לעולם עכת"ד. אבל אכתי אינו מובן דאמאי לא נימא דאם יקח. הכהן המקטיר הקומץ מחצית השירים ויאמר דחלק זה הוא בשביל הקטרת הקומץ דהוברר מעיקרא דבשביל החלק הזה הוקטר הקומץ, וכמו דמצינו בגיטין (מ"ז) גבי ישראל ועכו"ם שיש להם שדה בשותפות דרבי סבר טבל וחולין מעורבין זה בזה ופירש"י שם, דכל חטה וחטה הוי חציה של עכו"ם שהיא חולין וחציה של ישראל ורבי ס"ל דאין ברירה ורשב"ג סבר שם דיש. ברירה דבמה שחולקין אח"כ אמרינן ברירה שחטין אלו גדלו ברשותו של ישראל ואלו בחלקו של עכו"ם, וכן בשנים שחלקו אחד נטל עשרה טליים ואחד תשעה וכלב דכשנגד הכלב כולם אסורים, ופריך הש"ס ונישקול חד מינייהו וליחדו שהוא כנגד הכלב ואינך יהיו מותרין (עי' תמורה ל') וה"נ כי יקח הכהן מחצית העשרון ואמר שהוא כנגד הקומץ וכש"כ שם רש"י בלשונו הנ"ל

ובוררן לחלקו למה לא נימא כאן ברירה למ"ד יש ברירה. והנראה לע"ד בזה דהנה התוס' כתבו בתמורה שם, דהיכי דהוכר האיסור אין שייך ברירה והדבר פשוט בסברתו, דאיך נאמר אם נפל איסור בהיתר לקחת חתיכה אחת ולומר שזהו האיסור שמא אינו זה, דנגד המציאות הטבעית לא נוכל לומר ברירה ורק בדבר שלא הוכר. והקנין או האיסור ראוי לחול על כל אחד ואחד אז שייך לומר ברירה כמו שם במחיר כלב דאין נ"מ לשום אחד מהם איזה יהיה המחיר כלב וראוי לחול עכאו"א, וכן בשני לוגין שאני עתיד להפריש שראוי לחול שם תרומה על כל לוג ולוג אז יתכן לומר ברירה ובכן נ"ל לומר דיש מקום דאפילו היכי דלא הוכר האיסור הוי דינו כהוכר האיסור דאימתי שייך לומר ברירה בדבר שלא הוכר מתחלה ואח"כ יברר אלא היכי דבדעתו וברצונו היה הדבר תלוי ליחד ולברר מעיקרא ואז אף אם מעיקרא היה הדבר סתמיי, מ"מ יוכל לברר אח"כ כמו במחיר כלב שבשעת החלוקה היה הדבר תלוי בדעתו וברצונו ליחד ולברר איזה מהטלאים יהיה המחיר כלב דאז אמרינן אף אם בשעת החלוקה לא ברר, אפ"ה רשאי לברר אח"ז, כיון דאין שום נ"מ לאידך איזה יהיה המחיר כלב. וכן בשני לוגין שאני עתיד להפריש כיון שבשעת האמירה הוא בידו ובדעתו וברצונו תלוי להפריש לשם תרומה איזה מהשני לוגין שהוא רוצה וליחדו ולהקדישו לשם תרומה ולבן גם במיחדו ומקדישו לאח"ז ותלי בהפרשתו שאח"כ נמי אמרינן ברירה למאן דאית ליה וכיו"ב בהרבה מקומות, אבל בדבר שאין תלוי בדעתו וברצונו של אדם בשעת התחלת המעשה ליחד ולברר לו, ורק הפעולה נעשית מאליה אז אין שייך ברירה דהוי כהוכר האיסור לפרט זה

ונברר את דברינו דהכא במנחה הדין הוא שהמנחה תהיה לפחות עשרון שלם בכלי מיוחד ומחויבת בקמיצה וגם הדין ששירים שחסרו בין קמיצה להקטרה פסולה ולפ"ז נראה דבשעת הקטרת הקומץ אין בידו לחלק השירים לחצאין ולומר, כי הקטרת הקומץ שהוא מקטיר הוא להתיר המחצה שיש בידו, כי השירים מחויבים להיות ביחד ואין בידו ליחד וליעד איזה חלק של השירים הוא מתיר בהקטרת הקומץ ולכן אע"פ שידענין שבהקטרת הקומץ הותרה המחצית לגמרי דהיינו דבכל קורע וקורע איכא מחצית איסור ומחצית היתר דזה פעלה