דעת מרדכי א קס

ועוד מצאתי ראיה מפורשת דאפילו לשיטת הרמב"ם דסד"א מהתורה לקולא אם אוכל בזאח"ז מילקי נמי לקי מהא דאיתא בשבועות (י"ט ע"א) ת"ר שני שבילין אחד טמא ואחד טהור והלך בראשון ולא נכנס בשני ונכנס חייב הלך בראשון ונכנס והזה ושנה וטבל ואח"כ הלך בשני ונכנס חייב עכ"ל הש"ס וכתבו התוס' בד"ה הלך בראשון וז"ל אי ברשות היחיד איירי בחד נמי חייב דס"ט ברה"י ספיקו טמא, אבל הכא איירי בה"ר דמוקמינא בחזקת טהרה עכ"ל והנה בבא ראשונה שאחר שהלך בשני השבילין נכנס, לדעתי דמי לשתי חתיכות איסור והיתר שנתערבו ואוכלן בבת אחת ולא לאוכלין בזאח"ז דבשלמא בשתי חתיכות דספק הוא על האכילה, והאכילה היא עצם האיסור אז אמרינן בשעה שאכל הראשונה דזו היא ההיתר והשניה האסורה, וכשבא לאכל השניה אמרינן להיפך שזו היא ההיתר והראשונה שאכל היתה אסורה ואע"פ דממ"נ עשה איסור מ"מ דאמרינן בשעת אכילה על כל אחת ואחת דהיתרא אוכל והוי כעין שאוכל ע"פ הוראת ב"ד ומיחשבא כמו שאכל להראשונה בשוגג ואונס ובאכילת איסור בשוגג ואונס אינו חייב כלל, משא"כ בטומאה וטהרה אפילו אם נטמא בשוגג ואונס נמי טמא הוא וא"כ בשני שבילין כשהולך בשניהם ע"כ עמא הוא או מהליכה הראשונה או מהשניה ובנכנסו אח"כ למקדש בודאי עושה איסור, אע"פ דהליכה הראשונה היתה בהיתרא, אכן הראיה מבבא דסיפא בהזה ושנה וטבל ונכנס שנית דמחייבינן לו משום דעכ"פ עביד חדא עבירה ואע"פ בכה"ג כל כניסה וכניסה היתה בהיתר גמור כיון דהשתא נתגלה למפרע דעבד איסורא מחייבינן לו בקרבן עו"י, ואפילו ר"ש לא פליג אלא מטעם ידיעה, אבל בגופא דדינא הוא מודה א"כ מוכח להדיא דאפילו לשיטת הרמב"ם דסד"א מה"ת לקולא ויליף לה מס"ט בה"ר (אבות הטומאה פ"י) מ"מ היכי דממ"נ עביד איסורא דמלקות נמי חייב, ושוב מצאתי בפר"ח (יו"ד סימן ק"י) בכלל ס"ס שחקר בזה והביא ראיה זו משבועות, אבל הוא הביא מבבא דרישא ולדעתי הראיה הוא רק מבבא דסיפא כאמור

ועפ"ז יש להעיר על דברי התוס' בכתובות (כ"ז ע"א) ד''ה ואם זה בפני עצמו וזה בפ"ע טהורות, לא שיאכילם אדם אחד דא"כ יאכל ודאי טומאה דהכי אמרינן בשבועות (פ"ב) הלך בראשון ולא נכנס בשני ונכנס חייב דעמא הוא ממ"נ עכ"ל, ולסברתנו הברורה אין ראיה מטומאה לאיסור אכילה, ובהכרח נאמר דראיתם היתה מסיפא דברייתא כאמור למעלה, ואח"ז מצאתי ב"ה בנודע בשערים (ח"ב דף קט"ז אות י"ב) שכתב שם בזה"ל ובאמת מה שהוכיח התוס' בכתובות דאסור לאדם אחד לאכול שני הטהרות מהך דפ"ב דשבועות צע"ג דשם כיון דהלך בשני השבילין ידענין שכעת הוא עמא ודאי וא"כ ידענין שכעת נכנס למקדש וחייב אהך כניסה, אבל כאן כיון דבכל טהרות יש לומר דהם טהרות א"כ אף דבשעה שאוכל הטהרות השניות ידעינן שעושה איסור על ידו, מ"מ י"ל דלאו בהך אכילה הוא עושה איסור, דטהרות אלו טהרות והראשונות טמאות היו ומה שנעשה נעשה אבל באכילת טהרות הללו לא יעשה שום איסור עכ"ל ונשאר בוצ"ע והוא ממש כסברתנו הנ"ל אלא שלדעתנו ראית התוספות הוא מסיפא דברייתא, אשר הך בבא דמיא ממש להך דטהרות כאמור. ענף ב

ומענין לענין באותו ענין אמרתי להעיר על האי סוגיא דנדרים אי בעל מיגז גייז או מיקלש קליש הנה בזבחים (דף ק"י ע"א) איבעיא להש"ס שם בדין מנחה שהקטרת הקומץ והקטרת הלבונה מתירים השירים, אם הקטיר הקומץ בלבד אי מישרא שרי פלגא אי קלושי מיקלש ועדיין אסור ומסיק שם דלרבנן דר"מ לא מיקליש קליש ולא מיגז גייז ועי"ש בתוד"ה קומץ מהו שיתיר, דהאיבעיא דהתם הוא דומה ממש לאיבעיא דהכא, וא"כ קשה טובא דאיך פשיט ליה להש"ס כאן דהפרה דחד בודאי פועלת מאומה ורק הספק באיזה אופן פועלת אי בגזיזא אי בקלישא, ואמאי לא נימא כהתם דלא מיגז גייז ולא מיקלש קליש וכבר העיר בזה הקרן אורה על מס' נדרים במקומו ע"ש

ולענ"ד נראה לחלק בין דבור בעלמא מבלתי מוכרח לבין מעשה המוכרח בעצמו מצד דין תורה דהפרה הוא דבור בעלמא שאינה אלא רשות ולא חובה וכיון שדבר פשוט בקמח איכא מרבוותא דס"ל דהוי יבש ביבש ולפחות בלא לעסו היטב בודאי מיקרי יבש ביבש, ואע"פ דספק הוא דשמא לעסו היטב, מ"מ עכ"פ ספק עבירה היא דאם לא לעסו היטב א"כ הוי יבש ביבש ובטיל ברוב וליכא איסור כלל, וצ"ל דכונת התוס' הוא דנימא דבלעם שני הזיתין הן משל ימין והן משל שמאל יחד ולא לעסם ובכה"ג לא שייך בטול

אבל עדיין איני נוח לי הא אי אפשר לצמצם כמבואר בר"מ (פ"ט רוצח ושמירת נפש ה"ח) ומסתמא בין שני הזתים אחד גדול מעט מחברו, וכיו"ב העיר הרשב"א (סי' רע"ב) לענין אשם תלוי והובאו דבריו בפמ"ג בפתיחתו להלכות תערובות ע"ש, וא"כ אפילו נוקי דבלעם שני הזיתין ביחד בלי לעיסה אכתי תקשה שמא האיסור מועט ובטל ברוב היתר דבאיסורין לא בעינן רוב כופל אלא סגי ברוב משהו, ועי' ביו"ד (סי' ק"ט) בש"ך ובפ"ת שם ואף מלקות אחת לא יתחייב לרבי יהודה כיון דספוקי מספקא ליה אי משל ימין או משל שמאל אסור, אע"כ נפשוט מכאן ספיקתו של הפמ"ג בריש פתיחתו להלכות תערובות דבעינן הרוב המבטל שיהא מבורר מעיקרא, והכא ההיתר לא נברר מעולם דספיקא דדינא הוא איזה אסור, אי של הימין או של השמאל: אכן אין מזה ראיה כלל, לפ"מ שפירש רש"י שם (פ"ג ע"א) ד"ה דלית ביה כזית, וז"ל דאי אכיל ליה לבתרא בתוך כדי אכילת פרס היינו בת אחת עכ"ל, וא"כ אפשר לפרש דאיירי בכה"ג שאכלן בזאח"ז בתוך כדי אכילת פרס וממילא לא שייך כאן בטול כיון דלא נתערבו זה בזה מעולם דמקודם היה ידוע איזה של ימין ואיזה של שמאל ואף שאינו יודע איזה אסור, לא נקרא זה תערובות, דהא אין הספק מצד התערובות אלא מצ"ע וכל ירכות דעלמא נכנסו בספק זה, ואפ"ה מיקרי זה בת אחת: אולם מ"מ יש להביא ראיה מכאן דנהי דבכא"פ נמי מיקרי בב"א, מ"מ בלשון בת אחת נכלל בודאי נמי בת אחת ממש, היינו דאכל אותם בלעיסה אחת דאלת"ה הוי להש"ס לפרושי ואעפ"כ מחייב לר"י מלקות ואע"ג דספק השקול הוא דשמא ההיתר רוב ובטיל האיסור המועט ברובו של היתר, ועכצ"ל דבכה"ג היכי דלא נתברר ההיתר מעולם לא דדיינין דין בטול ברוב

ומה שהזכרתי לעיל הציון בפמ"ג בפתיחתו להלכות תערובות שמביא להקשות בשם הרשב"א האיך חייבין אשם תלוי בחתיכה אחת משתי חתיכות הא בודאי אחת גדולה מחברתה דאי אפשר לצמצם, וא"כ יש בזה דין בטול וא"כ נראה מכאן סתירה מה שכתב הש"ך (בסי' צ"ט סקכ"א) בשם הר"ש דבטיל איסורין בידיעה תליא, והידיעה גורמת את הבטול ולפי האי טעמא אפילו בנתערבה חתיכת חלב בין שתי חתיכות כשרות והוא אוכל אחת טרם שנודעה התערובות נמי ראוי להתחייב א"ת, כיון בשעה שאכל עדיין לא נדע ולא נתבטל וממילא היה כאן איקבע איסורא: ובאמת צ"ע איך הדין בכה"ג בנתערבה חתיכת חלב בין שתי חתיכות שומן אי חייב א"ת לשיטת התוס' (ר"פ ספק שאכל) דאפילו בשני צדדין להיתרא נמי חייב א"ת וכן להיפך שנתערבה חתיכת שומן בין שתי חתיכות חלב ואכל אחת מהן טרם שנדע או להמנחת כהן דהיתרא לא בטיל אי חייב א"ת ואכמ"ל.