דעת מרדכי א קנט

בע"ע שנפשו קנויה לו כיון דיוכל לסלק ממנו שעבודו של אדון בע"כ, אבל עכ"פ הרעת אחרים מקרי

וכיו"ב קשה לכאורה בקטנה דהוי מופלא הסמוך לאיש מבת י"א שנה ויום אחד דנדריה נדרים, ומדאורייתא הוא כמו שפסק הר"מ (פי"א מה' נדרים) ואביה מיפר לה כדמוכח מדברי הר"מ (שם ה"ו) אבל הפרה משמע עכ"פ צריכה וכן מוכח בנדרים (פ"ט) גבי שלש נערות נדריהן קיימין ע"ש, וקשה נמי אמאי צריכה הפרה הא האב אינו מיפר רק נדרי ע"נ ודברים שבינו לבינה עין בר"ן שם (ס"ח) והא הוי בזה הרעת אחרים הוא אביה, דמע"י לאביה מדאורייתא וגם יכול למוכרה לאמה וא"כ אין נפשה קנויה לה, אך גם זה יש לדחות דמקרי נפשה קנויה לה כיון דאינה בירושה לבניו דהא ממעטינן (כתובות מ"ג) מוהתנחלתם אותם לבניכם, אותם לבניכם ולא בנותיכם מגיד שאין אדם מוריש זכות בתו לבניו ואע"פ שמע"י לאביה מ"מ אינו יכול לכופה למע"י, משא"כ עבד רשאי האדון לכופהו למע"י ולהכי מקרי שאין נפשו קנויה לו, אבל בבתו לא מצינו שהאב כופה למע"י רק אם עשתה והרויחה מע"י שלו, ואולי נמי מטעם זה לא הוי בנדרי בתו הרעת אחרים דהרי אם תרצה אינה עושה כלום ולכן מה שמתענית לא מקרי הרעת אחרים כיון שברצונה תלוי, ואולי טעם זה נמי מספיק לגבי אשתו דג"כ כרצונה תלוי הדבר ואם תרצה אינה עושה כלום ותאמר א"נ וא"ע או גם כשמתענית הרי יכולה לעשות שיעור מלאכתה משקל חמש סלעים בגליל ולכן לא מקרי בנדרי אשתו הרעת אחרים, משא"כ בעבד שמשועבד לכל מיני מלאכה שבעולם אבל עדין תקשה מע"ע דג"כ משועבד לכל מלאכה שבעולם ויש לעיין בזה. סימן סו יבאר דמינו גייז אין הבונה דנתרת מחצה ספוימה אלא בכל משהו ומשהו מעורבים או"ה זה בזה, חלוק דין נדרים מהקטרת קומץ ולבונה דבנדרים או מיגז גייז או מיקלש קליש ובהקטרת הקומץ או לבונה בלבד צא מיגז גייז ולא מיקלש קליש, דבר שאין תלוי בדעתו הוי כהוכר האיסור שאין מועיל ברירה לברר האיסור. ענף א

גרסינן בנדרים (ס"ח ע"א) איבעיא להו בעל מיגז גייז אי מקלש קליש, היכא קא מיבעיא לן כגון דנדרה מתרי זיתין ושמע ארוס והפיר לה ואכלתנון אי מיגז גייז לקייא, אי מקליש קליש איסורא בעלמא הוא מאי עכ"ל הש"ס, ובהגהות יד שאול ביו"ד דפוס לעמבערג (סי' ק"ט ס"א) מובא שם דנשאל על הסוגיא הנ"ל לפי המבואר בפרי תואר שחדש לשיטת הרמב"ם דספק מה"ת מותר, דאפילו חד בחד שנתערב אינו אסור מה"ת דהא ספיקא הוא, ואפילו לשיטת הרשב"א דספק אסור מה"ת עכ"פ מלקות בודאי ליתא, וא"כ איך משכחת כאן דלקיא בתרי זיתין אי מיגז גייז, כיון דחד זית אסור וחד זית מותר והוי ספיקא ולהר"מ הרי ספק מה"ת, וגם להרשב"א איני אלא ספק איסור תורה אבל מלקות ליכא ויעו"ש מה שתירץ

ולדעתי לק"מ דאפילו אי אמרינן מיגז גייז אין הכונה שבהפרתו של אחד מהן מסוים ומצוין התירו לחצאין כחלוקת השותפות, דמחצה אחת שלמה מותרת, ומחצה השניה אסורה אלא שלא נדע איזה האיסור ואיזה ההיתר, ז"א דבמה יתברר, כי בהפרתו של אחד מהן נחלק החתיכא דאיסורא לחצאין ממש, דיד מי חלקה אותה כחלוקת השותפות, אלא פשוט הכונה הוא שבכל משהו ומשהו יש מזה משהו היותר קטן דאיסורא וגם דהיתרא, ובאכלה לזית אחד אכלה בבירור לחצי זית דאיסורא ובאכלה שני הזיתים ביחד בע"כ אכלה לזית שלם דאיסורא, וא"כ סרה קושיתו דהכא ליכא ספק חד בחד כלל, דמעולם לא היה חד זית שלם היתרא דנסתפק דכולו מהיתרא הוא וממילא על כל זית נולד ספק פן מהיתרא הוא, אלא בכל משהו ומשהו איכא היתרא ואיסורא ביחד וליכא ספיקא כלל והוא ברור

ויתישב נמי בזה מה שיש להעיר מהכא על הש"ש (שמ"ד פ"ב) בחלוקו שם בין שני כתי עדים המכחישות זו את זו שמעמידים כל כת אחזקתיה ובין חתיכת נבלה שנתערבה בחתיכא דשחוטה דלא הוי רק ספק נבלה, משום דהתם, לא נתברר מעולם פסולם ולהכי מעמידין אותם אחזקתייהו, אבל הכא שידוע שאחת מן החתיכות כבר נשחטה ונתבררה שכשרה היתה ואח"כ נתערבה בזה לא מוקי' לה בחזקת שאינו זבוח אלא הוי תערובות ומידי ספיקא לא נפקא עכת"ד ע"ש, וא"כ בסוגיא הנ"ל אם נפרש דחד זיתא שלמה הותר וחד עומד באיסורו אלא שלא ידעינן מי האסור ומי המותר, א"כ גם בחד זיתא נמי הוי למילקי משום החזקה שהיה קודם הפרה אסור ומספקינן אם הותר בהפרה ודמיא זה ממש לשני כתי עדים, אמנם לפי פירושנו הברור אין התחלה לזה, דהכא ההיתר והאיסור מעורבים יחד בכל משהו ומשהו ולא שייך כאן חזקה, דאין חזקה אלא במקום ספק וכאן ליכא ספיקא והוא ברור

אמנם בעיקר הדבר מה שמבואר ביד שאול בשם הפ"ת להר"מ דסמה"ת לקולא אפילו בנתערבו חד בחד ואפילו אכל לשתי החתיכות יחד, ל"מ בזה אחר זה, אלא אפילו בבת אחת נמי אינו אסור אלא מדרבנן, דאל"ה לק"מ דאפשר לאוקמיה דאכל התרי זיתין בב"א תמוה באיקבע איסורא כל האחרונים מסכימים כמעט פה אחד שגם להר"מ סד"א לחומרא ומה שכתב עוד אפילו אכל את שתיהן יחד גם לשיטת הרשב"א דסד"א לחומרא נמי אינו לוקה הוא נגד גמרא ערוכה בחולין (צ"א ע"א) דאיתא שם אכל מזה כזית ומזה כזית סופג שמנים, רבי יהודה אומר אינו סופג אלא ארבעים, אי אמרת בשלמא מיפשט פשיטא ליה שפיר (משו"ה לקי אומנית רש"י) אלא אי אמרת ספוקי מספקא ליה הויא לה התראת ספק וכו' עכ"ל הש"ס, ופירש"י ד"ה מזה כזית ומזה כזית משל ימין ומשל שמאל ומדנקיט ואכל מזה כזית ומזה כזית ולא נקט אכל שני זתים משניהם ש"מ שתי אכילות ושתי התראות הוו עכ"ל, וכן כתבו התוס' ד"ה אלא אי אמרת ספוקי מספקא לה וכו', ולא בעי לאוקמיה שאכלו שניהם בב"א דהשתא לא הוי התראת ספק. כי היכי דלא לפשוט בעאי דאכל שני זתי חלב בהעלם אחד וכו' עכ"ל, ומדאיירי דאכל משל ימין ומשל שמאל בזאח"ז, אע"ג לרבי יהודה כספיקא חד בחד הוא ומ"מ לקי וכ"ש דאכל בב"א, וכן מבואר שם בהכה זה וחזר והכה את זה דחייב לרבנן ובב"א לר"י נמי חייב כיון דממ"נ עביד איסורא שפיר לקי ונהרג לא כדעת היד שאול והוא

פשוט *) *) ואגב אורחא אמרתי לכאורה להעיר לפי מה שכתבו התוספות הכא דאפשר לאוקמיה הברייתא דאכלו מזה כזית ומזה כזית בב"א, וכן בדף (פ"ב ע"ב) מוקי הש"ס דמיירי בב"א, וקשה הא איתא בזבחים (ע"ח ע"א) אמר ר"ל הפיגול והנותר והטמא שבללן זה בזה ואכלן פטור אי אפשר שלא ירבה מין על חבירו ויבטלנו עכ"ל הש"ס, ופירש"י וז"ל כשהוא לועס אותה בפיו נבלל מין לתוך חברו, מעוטו של זה ברובו של זה ובטל המיעוט ברוב וכו' עכ"ל, וא"כ ה"נ באכיל לתרווייהון כאחד הא בטל מקצת איסור ברוב היתר, ואם תאמר דהכא אליבא דרבי יהודה קיימינן דס"ל מין במינו לא בטיל, הרי כתבו התוס' ביבמות (פ"ב ע"א) ד"ה ר"י לטעמיה, דיבש ביבש גם ר"י ס"ל מין במינו בטל והכא בלעיסה לכאורה נראה דלא הוי רק יבש ביבש, דאפילו קמח