דעת מרדכי א קנו

הנ"ל איירי אפיל בלא נשתנו למראה יין רק שנשתנו מראה המים ושנוי מראה אין לו שיעור ודוחק לומר דכיון שנשתנה המראה מחמת יין אף שאין לו מראה יין הוי כאילו כלו יין עד ששוב לא יחול עליו שם פסול שאובין דלא נאמר בנפל ליין, זהו דוחק

ויותר היה נראה לומר דכיון שכבר נפסל מחמת שנוי המראה שוב אינו חל עליו פסול אחר, כיון ששני הפסולים שווים שפסולים רק מדרבנן וע"ד שמצינו גם במנחות (כ"ד) לענין טומאה דאין טומאה חל על טומאה, זולת בחמור על קל ולא להיפך, ודומה בזה לענין איסור חע"א, ועוד יתרה דהא קי"ל בסדין שהיה עמא טומאת מדרס אין טומאת מגע זב חל עליו ואפילו אם פרחה טומאתו אח"כ כגון שעשה מהסדין ווילון נמי טהור דכיון דלא חל בשעתו אינו חל אח"כ, וה"נ לענין פסול שאובין לגבי שנוי מראה, דאע"פ ששינוי מראה אינו אלא מדרבנן כמבואר בתוי"ט (פ"ז דמקואות) בשם הראב"ד, מ"מ גם פסול שאובין נמי אינו אלא מדרבנן ואע"פ שפסול שינוי מראה חוזר להכשירו, ופסול שאובין אינו חוזר להכשירו וכש"כ הראב"ד בס' בעה"נ מ"מ לא מסתבר לקראתו בשביל זה חמור על קל, כי דבעיקרן שווים ששניהם רק מדרבנן, ובכונה השמיט הש"ך ראשית דברי הראב"ד ''כיון שחזר למראה יין'' דלאו דוקא הוא דבאמת לא בעינן דוקא שיהיה לו מראה יין רק שינוי מראה ולשנוי מראה אין שיעור וכיון שנפסל מחמת שינוי מראה הוי כאילו כלו יין ואין פסול אחר הדומה לו בחומרו כמו פסול שאובין חל עליו

אך המעוי"ט נראה שמפרש דברי הראב"ד דקאי על הג' לוגין שאובין שנפלו זה עתה למקוה דכיון דאחר נפילתן למקוה נתהפכו למראה יין שוב אינם פוסלין משום שאובין כמו שמדמהו להא דתנן (פ"ז דמקוואות) דגל"ש שנפל לתוכן קרטוב יין שוב אינם פוסלין משום שאובין אם נפלו למקוה וה"ה הכא נמי, כיון שאחר נפילתן נתהפכו גם המה למראה יין שוב נפקע פסולן משום שאובין, וא"כ לפי דברי המעיו"ט נראה שהעצה במקוה שקשה לנקות עד גמירא לשפוך חלב בשעה שהמים קרובים לשולי המקוה ויפקע פסולן משום שאובין ישרה היא, ואין לומר דשא"ה שלא חל עליהם שם פסול שאובין מעולם שתיכף בנפילתן נתהפכו למראה יין, משא"כ בנ"ד שנפלו ג' לוגין מים ואח"ז נתהפכו למראה חלב, ז"א שבטבע הענין גם שם בדיני דהתוספתא הנפילה קודמת לההתהפכות מראה המים למראה יין וא"כ גם שם נימא דכבר חל עליהו שם פסול שאובין ולא תועיל אח"ז ההתהפכותם למראה יין אע"כ דאפילו בכה"ג מהני

וממה שכתבנו נתברר שהעיקר כהש"ך בבאור דברי הראב"ד דהא לפי דברי המעיו"ט הדין של התוספתא לא יתכן רק בנשתנה למראה יין ממש דאז דוקא נפקע הפסול מן הגל"ש דהא בדין גל"ש שנפל בהם יין בעינן דוקא שנשתנו למראה יין ממש כי כן מדויק לשון המשנה ומגמ' דמכות דטעמא דחמרא מזיגה מקרי, ובהתוספתא הנ"ל דקדקנו שפיר דאפי' לא נשתנה למראה יין נמי דינא הכי ומ"מ בעיקר הדין שדייקנו ממעיו"ט לא מצינו סתירה לזה ואולי גם הש"ך מודה לזה היכי שנהפכו למראה יין ממש

ולפמש"כ יתישב ג"כ מה שיש להקשות לכאורה אם נימא דאפילו נפלו לתוכה ג"ל שאובין מקודם ואח"כ נהפכו למראה יין נמי כשר, א"כ תקשה אמאי קתני בתוספתא שנשתנו המראה מקודם ואח"כ נפל לתוכה גל"ש דאינם פוסלין משום שאובין אמאי לא קתני רבותא טפי דאפילו נפל לתוכה גל"ש מקודם ואח"כ נשתנו מראיהן נמי כשר, דז"א דהא באופן המבואר בתוספתא מהני אפי' לא נשתנו למראה יין ממש רק שינוי מראה כ"ד כשר ואינו נפסל אח"ז משום גל"ש. משא"כ בנפל לתוכה מקודם גל"ש ואח"כ נפל לתוכה יין בעינן דוקא שישתנה למראה יין וכאמור

ונ"מ נמי במעין ששינוי מראה אינו פוסל שם, ששם לא יתכן הטעם שבארתי בכונתן אבל שאובין פוסלין לדעת השאלתות, ואם נשתנה מראה המעין ליין או לחלב ממש ונפלו שמה גל"ש שאינם פוסלין כיון שאח"ז גם הגל"ש ישתנו למראה יין וחלב ממש ויופקע פסולם מחמת שאובין. ואין לדון מדעת הש"ך להיפך דהא לפמש"כ כונת הש"ך הוא משום דאין פסול שאובין חל על פסול שנוי מראה, וא"כ ה''ה להיפך היכי שנפל מקודם ואח"כ נשתנו מראיו דאין פסול שינוי מראה חל וא"כ כיון שאינו פוסל מחמת שינוי מראה איך יכשר, דז"א דאין זה תלוי בזה כלל דאע"פ שאינו פוסל מחמת שינוי מראה היכי שקדמו פסול שאובין, מ"מ שפיר יתכונו שיתכשרו השאובין המתהפכים למראה יין וחלב דאעפ"י שכבר פעלו על המים שהיו מקודם המקוה לפוסלם משום שאובין מ"מ מהכשרים ע"י שינוי מראה דלא יהא אלא כולם שאובים שפיר ראוי להתכשר ע"י שינוי מראה

ואין. לסתור זה ממש"כ הראב"ד בס' בעה"נ דשאני שינוי מראה מפסול שאובין דפסול שינוי מראה חוזר להכשירו ופסול שאובין אינו חוזר להכשירו, ולפי האמור גם פסול שאובין חוזר להכשירו ע"י שינוי מראה ושוב יתכשרו ע"י חזרתם למראה מים ז"א דהכונה דפסול שינוי מראה חוזר להכשירו בלי אמצעי אחר משא"כ פסול שאובין אינו חוזר להכשירו בלתי ע"י אמצעי אחר שמקודם צריך להתהפך לפסול אחר ומראה אחר ואין להקשות על הראב"ד הנ"ל הרי גם שאובין הוא פסול החוזר להכשירו דק"ל עד שיוצאו מלואו ועוד באופן שנתמעט המ"ש משיעורן, אבל ז"א כיון שבעינן שיצא ממנו מלואו ועד אין הפסול חוזר להכשירו ועין פה"מ להר"מ פ"ק דעדיות ובתשב"ץ ח"א, סיומא דמלתא אינו מחליט דבר זה לדינא כי כבר עסק בזה השם אריה וצריך לעיין מקודם מה שכתב שם

אגב אורחא אצרף הערה בהאי ענינא. חולין (פ"ד ע"א) רש"י ד"ה זוחלין וז"ל שאר משקין שנתנן במקום מדרון והזחילן למקוה דאילו גבי מים קי"ל השאיבה מטהרת ברבייה והמשכה אם רבו מי גשמים עד כ"א סאין ממשיך לתוכן שאובין בזחילה י"ט סאין עכ"ל והעיר הרש"ש במקומו למה לא פירש רש"י כפשוטו דקאי על הא דקי"ל דמעין מעהר בזוחלין ומקוה באשבורן, ואתי למעוטי דמשקין אינן מטהרין לא בזוחלין ולא באשבורן ע"ש ול"נ פשוט דכיון דאין מעין בעולם שיקירו מימיו משקין ובזוחלין גם מי גשמים ממועט מקרא דמעין דוקא א"כ פשיטא דאין צריך קרא למעט שאר משקין דלא עדיפא שאר משקין ממי גשמים, שו"ר בריטב"א במקומו שכתב ברש"י כונה אחרת וז"ל ויפה כיון רש"י דאילו שאר משקין זוחלין היכי משכחת לה עכ"ל הריטב"א וכונתו דכל שאר משקין מסתמא הן שאובין ותמוה הוא דאלמה לא משכחת לה בדרך ענבים וזתים בבור וע"ג קרקע דלא נעשו מעולם שאובין דלא נתקבלו מעולם בכלי ודברי הריטב"א צע"ג, והא דצריך קרא לפירש"י למעט אשבורן הוא כש"כ הריטב"א דאי לא הוי כתיב חד קרא הוי מוקמינן רק אאישבורן ובכל שיעור המקוה הוא שאובין ומדכתב תרי קראי ממעטינן אפילו ברבייה והמשכה. סימן סה יבאר היכי דחלות הדבר הוא לאחר סיום התנאי וכשוא"ח אין צריך למשפטי התנאים: מלה מוטעת אינה מבטלת כל המאמר אם רק יש לו איזה באור אמאי יכולים ע"ע א"ע וקטנה לנדור נדר ולא מקרי הרעת אחרים דנקיש לשבועות ולא יחול כלל. ענף א

נדרים (כ"א ע"א) גרסינן ארבעה נדרים התירו חכמים, מאן תנא ארבעה נדרים ר' יהודה הוא דאמר משום